עשרות מיליוני צרפתים מתפללים שב-10 ביולי קפטן הנבחרת הוגו לוריס יעמוד על הבמה, קונפטי יסתיר לרגע את פניו, ריח חריף של זיקוקים יעכיר את האוויר, אבל הגביע לפחות יהיה שלו.
זה לא רק יהיה הישג ספורטיבי עצום למארחת. המעמד החגיגי גם יספר שטורניר בעייתי הגיע לסיומו בשלום, ואולי יהווה מנוע צמיחה לעתיד טוב יותר. ארץ מפולגת, חשדנית ומאוימת תוכל לכמה רגעים להרים ראש ולנסות לחבר מחדש את שבריה.
כולנו מכירים את כוחו של הכדורגל. הוא הרבה מעבר לספורט. לפני 18 שנה היה זה זינדין זידאן, כוכב כדורגל בעל שורשים אלג'יראיים, שאיחד מדינה. קשה לשכוח את תמונתו מרוחה על קודש הקודשים, שער הניצחון, כשברחובות רוקדים פאריסאים אסלים עם מהגרים ממרוקו, בחגיגה שחצתה גבולות.
ישמרו על אחדות? (AFP)
מאז הזכיה ביורו 2000, הכדורגל הצרפתי לא הצליח לגרוף אף תואר. כשרון תמיד היה בכמויות, רק היה חסר הדבק של הגאווה המקומית. מנהיגים אמיתיים ולא פלקטים. אז היו לורן בלאן, דידייה דשאן, פטריק ויירה, תיירי הנרי. שחקנים שנתנו את האקסטרה והאיזון בין כשרון מתפרץ לאחריות מובנית. חבורת שחקנים שזכתה באליפות אירופה, אפילו שעל הקווים עמד מאמן תימהוני כמו רוז'ה למר.
עכשיו זה תפקידו של דשאן, איש מקצוע מבריק, לקחת את החבורה המוכשרת ולהחזיר אותה לשורה הראשונה ביחד עם גרמניה וספרד. אני מסתכל על הסגל: כשרון יש לפי משקל, אבל השאלה מי יתפוס מנהיגות ויוביל. האם זה גרייזמן שיבריק כמו באתלטיקו או שפוגבה יתפקד כמו ויירה?
אני זוכר את ההתרסקות במונדיאל 2002, כי כשהצרפתים לא מתחברים, הם מתפרקים. כל הבעיות הישנות צפות ובמיוחד הגזענות. לא סתם שחקנים גדולים כמו בנזמה וריברי לא מתחברים להמנון ולסמל.
אנטואן גרייזמן, הגיבור הבא על שער הניצחון? (AFP)
משחק הפתיחה ייערך מחר בסן דני, אותו איצטדיון שבו שלושה מחבלים ניסו לבצע פיגוע המוני בזמן משחק בין צרפת לגרמניה ב-13 בנובמבר. אותה צלקת ליד יציעיו המזרחיים של האצטדיון תזכיר לבאים לאן טורניר כזה יכול להוביל. הרי אם תיקחו את סוכני ההימורים, הם בטח הציבו יחס טוב שהמסיבה תסתיים בפיצוץ.
ניצחון צרפתי יכול לשנות את כיוון הרוח. להדליק מחדש את התקווה, להחזיר את החיוך לפנים. אלבניה ושווייץ עומדות בדרך, אבל אם הכל יילך לפי התכנית, הן לא יהוו בעיה. אז או שביום בהיר נשמע את הקריאה המיתולוגית "אלה לה בלה", או שביום רע נשמע את הסירנות קורעות את העיר, ושוב ייראו הפרצופים הצרפתים, המיואשים. איך הלכה להם המדינה.
מה דעתך על הכתבה?