דווקא ההצלחה של נבחרת צרפת מוכיחה כמה גדול הכישלון של פאריס סן ז'רמן תחת הבעלות הקטארית. בזמן שגרמניה מתבססת בשנים האחרונות על השלד של באיירן מינכן, איטליה על ההגנה של יובנטוס (ובעבר גם על הקישור) וספרד על ברצלונה, התרומה של פ.ס.ז' לנבחרת הטריקולור כמעט אפסית, ומסתכמת בקשר בלז מאטווידי (מהשחקנים הפחות בולטים בטורניר). הצלחת הנבחרת של דידייה דשאן ביורו על אדמת צרפת רק חושפת את היעדר ההצלחה של פ.ס.ז' הקטארית בניסיונה להפוך ל"קבוצה של צרפת".
התמונה אפילו גרועה בהרבה, כי יש ניגוד מוחלט בין כל מה שפ.ס.ז' הנוכחית מייצגת לבין האופי של "לה בלו" בעידן זה. אלופת צרפת מסמלת את הנוצץ, היהיר, העליון, האצילי, האלגנטי והניצחון המושג בקלילות; הנבחרת מייצגת עבודה קשה, לחימה, הקרבה וניצחון בשיניים. וזה לא מקרי. שימו לב שחלק גדול מסגל המארחת מורכב משחקנים שגדלו ושיחקו עד גיל מתקדם יחסית בקבוצות קטנות בתחתית הליגה הראשונה ולעיתים גם בליגה השניה והשלישית – לורן קוסיילני (גנגאן וטור), אנגולו קאנטה (בולון, קון), דימיטרי פאייט (נאנט) ואוליביה ז'ירו (גרנובל, איסטר וטור). שלא לדבר על גרייזמן שאף קבוצה בצרפת לא האמינה בו והוא נפלט לריאל סוסיאדד כדי להתפתח.
למעשה, הייחוד של צרפת הוא מיעוט השחקנים שיש לה מקבוצות על: אין בסגל של דשאן שחקנים שהגיעו מברצלונה (אומטיטי יצטרף אליה אחרי היורו) או מריאל מדריד (בנזמה כזכור לא כאן). יש אחד לא משמעותי מבאיירן מינכן (קומאן) ושניים מיובנטוס (פוגבה ואברה). מה שבעיקר יש למאמן הטריקולור זה שחקנים פייטרים שמגיעים מקבוצות כמו אתלטיקו, ארסנל, טוטנהאם, ווסטהאם, לסטר, ניוקאסל, סביליה וליון.
לאו דווקא שחקנים מקבוצות על, אלא לוחמים (gettyimages)
זה לא רק שלפ.ס.ז' יש רק שחקן אחד שמשחק ביורו במדי הטריקולור – בלז מאטווידי שנרכש ב-2011 מסנט אטיין (ועוד אחד – לוקה דין – שלא קיבל דקות) – למעשה מעט מאוד שחקנים עברו בכלל במועדון. אברה שיחק לפני קרוב ל-20 שנה עונה אחת בנוער של פ.ס.ז', קומאן שגדל בפ.ס.ז' משחק בנבחרת בזכות הפריצה שעשה במדי באיירן. יוהאן קבאיי העביר עונה מיותרת לפני שנתיים במועדון לפני שחזר לפרמייר-ליג.
בארבע השנים שהם שולטים בסן ז'רמן, הקטארים כבר שפכו 600 מיליון יורו רק על רכש – לפני משכורות והשקעות נוספות שמביאות את הסכום לאזור המיליארד יורו. הם ניפחו את הכנסות המועדון שמגיעות כיום לכחצי מיליארד יורו בשנה (מקום רביעי בעולם). הם הרגו כל עניין ותחרותיות בליגה הצרפתית, הם שינו את כללי המשחק והפכו את ההגינות הכלכלית והספורטיבית לבדיחה כשחברת ערוצי הספורט הקטארית beIN (שנשלטת בידי נאסר אל-חלאייפי, נשיא פ.ס.ז') רכשה את זכויות הליגה והפכה לצינור הכסף של כל ה"יריבות". לא פלא שפ.ס.ז' מעוררת אנטגוניזם כה רב בצרפת.
שיהיה ברור: לפ.ס.ז' יש בסגל כשרונות צרפתים גדולים שאמורים להגיע לנבחרת בקרוב (ראביו, קורזאווה, אגוסטאן, אונגנדה, נקוקו), אבל המסר שבוקע מהצלחת הנבחרת של דשאן הוא ששחקנים צריכים לבוא רעבים, לוחמים, דרוכים ואפילו כאנדרדוג ברמה המנטאלית, ולא זחוחים ובטוחים מדי – כמו שכוכבי פאריס סן ז'רמן רגילים.
כישלון מהדהד עד כה. נשיא פ.ס.ז' עם קבאני (gettyimages)
בינתיים פ.ס.ז' ממשיכה בניסיונותיה לצרף לשורותיה את הכשרונות הגדולים מהמועדונים הצרפתיים האחרים שכמעט כולם בקשיים כלכליים, וגם מנסה לפתות את הכוכבים הגדולים של האומה (פוגבה, גרייזמן, פאייט, קאנטה) – הכל במטרה להפוך לקבוצה של צרפת. עד כה מדובר בכישלון מהדהד. זה רק סמלי ומתבקש שפאריס סן ז'רמן לא התקרבה עדיין גם למטרה הראשית של הקטארים – להיות אלופי אירופה. לעומתם, צרפת תוכל להפוך לאלופת היבשת ולגרום דווקא היא לפריזאים לחגוג באקסטזה.
יביא את צרפת לאקסטזה? גרייזמן (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?