אחרי שברצלונה הודחה בידי אתלטיקו מדריד ברבע גמר ליגת האלופות, תפסה המצלמה את אנדרס אינייסטה ממרר בבכי באוטובוס הקבוצתי לפני הנסיעה לשדה התעופה. התמונה הזו ריגשה את העולם, ולא רק בגלל שהשחקן הוותיק, שזכה בכל התארים האפשריים על הדשא, לוקח קרוב ללב כך כשלון – אם כי עובדה זו לבדה אומרת המון על המקצועיות והמחויבות שלו. היא הייתה מרגשת אפילו יותר כי אי אפשר לא להזדהות עם אינייסטה.
בכי של רוב השחקנים היה מעורר שמחה לאיד בקרב ציבור אוהדים נרחב. ככה זה בימינו, במיוחד כאשר הרשתות החברתיות מעצימות כל דבר – שמחה לאיד הפכה לתחושה כמעט נערצת. זה טבעה המביך והמביש של האנושות. תארו לעצמכם מה היה קורה לו ליאו מסי או כריסטיאנו רונאלדו היו מצולמים עם דמעות בעיניים. אלא שכאן מדובר באינייסטה, ושמחה לאידו בלתי אפשרית. גם אם אתם מתעבים את ברצלונה, אתם לא יכולים לתעב את אנדרס הקדוש. גם אם אתם רוצים שספרד תובס בכל משחק, בסתר לבכם אתם רוצים גם שאינייסטה ינצח.
מחר הוא חוגג את יום הולדתו ה-32. אינייסטה כבר לא ילד, ורוב הקריירה מאחוריו. זו קריירה אדירה שהתפתחה בהדרגה, ולא תמיד הוא היה באור הזרקורים. נהפוך הוא. בתחילת דרכו בברצלונה הוא נתפס לסוג של שחקן רוטציה, ופרשנים רבים קבעו כי אינו מסוגל לשחק לצידו של צ'אבי, כי הם דומים מדי בסגנונם. זו היתה הגישה עד שהגיע פפ גווארדיולה בקיץ 2008, והעולם גילה שדווקא הדמיון הזה הפך את בארסה לקבוצה הטובה בתבל.
הפך תחת גווארדיולה לאחד הקשרים הטובים בעולם (gettyimages)
הוא ראה גם את השוני, כי אינייסטה הוא שחקן ייחודי וחד פעמי. אין ולא היה שחקן אלגנטי כמוהו, עם יכולת לחמוק משחקני היריב כאילו אינם קיימים כלל, עם ראיית משחק שמאפשרת לשלוח את הכדור הנכון תוך כדי תנועה. יש כדורגלנים טכניים יותר, יש שחקנים דומיננטיים יותר, אך יש משהו מהפנט בכל נגיעה של אינייסטה. יש לו קסם משלו.
הוא ידע גם להיות במקום הנכון בזמן הנכון ברגעים המכריעים ביותר. בלי שער השיוויון מול צ'לסי בסטמפורד ברידג' בחצי גמר ליגת האלופות ב-2009, ההיסטוריה הייתה משתנה. הכל היה שונה גם ללא השער שלו בגמר המונדיאל, בדקה ה-116, כאשר הפנדלים אחרי תיקו מאופס ומתסכל מול הולנד נראו בלתי נמנעים. אינייסטה הפך גמר אלים וירוד למדי לזכרון מתוק, ועל הדרך הקדיש את אחד השערים החשובים אי פעם לחברו המנוח דני חארקה, שהיה בכלל קפטן אספניול. היום יש הרבה מאוד דם רע בין שתי היריבות בבירת קטלוניה, ואפשר היה לחוש זאת גם בדרבי ביום ראשון, אבל את אינייסטה גם אוהדי אספניול מהללים.
אחרי השער החשוב ביותר בקריירה (gettyimages)
כאשר מסתכלים על הסטטיסטיקה היבשה, תרומתו של אינייסטה קטנה, והיא אפילו ירדה עוד יותר בעונות האחרונות. הוא לא מבקיע מספיק, וגם הבישולים שלו לא תכופים. אבל לא הכל נמדד במספרים, וכאשר בוחנים את ההשפעה הישירה שלו על כל המהלכים של ברצלונה, מתקבלת תמונה שונה בתכלית. הוא בלב העניינים כל הזמן. בארסה וספרד לא דומות לעצמן בלעדיו, וזה ניכר אפילו יותר אחרי העזיבה של צ'אבי.
צחוק הגורל – פעם אמרו שהם לא יכולים לשתף פעולה, אחר כך קבעו שאינייסטה לא יוכל לשרוד בלי חברו. גם הפעם זו הייתה טעות מרה. בעונה שעברה, כאשר צ'אבי בילה זמן רב על הספסל, עשה אנדרס הקדוש עבודה עבור שניהם. בגמר ליגת האלופות מול יובנטוס, שהשלים טרבל מושלם, הוא נבחר לשחקן המצטיין, בעוד צ'אבי נכנס ל-12 הדקות האחרונות בהופעת פרידה. העונה בארסה בדרך לדאבל עם אינייסטה, והוא רצה לשחזר את הטרבל. כאשר הדבר לא עלה בידו, הוא פשוט בכה.
בקיץ הוא יצטרך להנהיג את ספרד באליפות אירופה ללא צ'אבי. לכל ההצלחות הגדולות הם היו שותפים ביחד. הם הפתיעו את העולם ביורו 2008, ביססו את מעמדם כנבחרת הטובה ביותר במונדיאל 2010, ועשו היסטוריה כאשר הגנו על התואר האירופי ב-2012. אינייסטה נבחר לאיש המשחק גם בגמר ההוא, ב-0:4 על איטליה.
ליורו בצרפת הוא יגיע בלי חברו הטוב (gettyimages)
במונדיאל בברזיל זה לא הלך, וצ'אבי סיים את דרכו בנבחרת כבר במשחק הראשון, בתבוסה 5:1 להולנד. רוב השחקנים לא הצליחו למצוא את עצמם בטורניר, ורק אינייסטה היה מצוין. הוא ימשיך במסורת הזו גם בצרפת. השיער יותר דליל, אך היכולת לא נפגמה, והנחישות לא תיעלם אף פעם. הוא צפוי להיות אחד הכוכבים הגדולים ביותר של הטורניר, ואוהדים ידליקו טלוויזיה במיוחד כדי לצפות בביצועיו – גם אם הם לא אוהדים את "לה רוחה".
רבים מאוד מחכים להדחת הספרדים בקיץ הקרוב, כי כמה אפשר? שלוש זכיות ברציפות זה מוגזם. וזה נכון. אירופה זקוקה לאלופה חדשה. אבל האם אפשר לאפשר במקביל להשאיר את הגביע גם אצל אינייסטה? הרי אף אחד לא יתנגד.
מה דעתך על הכתבה?