מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע. הפרישה המפתיעה של ליונל מסי מנבחרת ארגנטינה, אחרי עוד הפסד בעוד גמר, היא לא רק הודאה בכשלון אלא הנפת דגל לבן של ממש. לפחות בכל הנוגע לגדולתו כשחקן במעמד הגבוה ביותר. אותו מעמד שקיבל אחרי הצגות בליגה הספרדית עם קבוצה היסטורית. רבות נאמר שמחוץ לברצלונה הפרעוש לא מספק את הסחורה. כל שיא אפשרי בקאמפ נואו לא יעזור לו אחרי ההחלטה הכה אומללה על עתידו במדים הלאומיים.
מסי יכול להיחשב בעיניי רבים ככדורגלן הטוב כיום ואפילו משחר הימים, אבל ההיסטוריה דווקא לימדה אותנו שאם אתה באמת גדול, אתה תצליח בכל מקום שתדרוך בו. גם בנבחרת. והנה כמה דוגמאות לכדורגלנים שבזכות הצלחה בכל מקום ראויים להיחשב כיותר גדולים ממר ליונל מסי:
דייגו מראדונה
נתחיל עם הברור מאליו: האיש ששם את מסי בצלו בתוך גבולות ארגנטינה, עשה את הבלתי ייאמן עם נאפולי (שתי אליפויות וזכיה בגביע אופ"א) ועל הדרך הוביל לבדו את האלביסלסטה לגביע עולמי נהדר ב-1986. נאפולי בימי טרום מארדונה הייתה קבוצה שאף אחד לא ספר. הוא עבר אליה מברצלונה והרים אותה כמעט לבדו. כל השערים וכל השיאים של מסי לא יעזרו, דייגו ניפק קבלה לכך שהוא עשוי מחומר אחר ובבואנוס איירס יודעים מי הכוכב הארגנטיני הגדול בהיסטוריה.
מראדונה, לקח טורניר על הגב (gettyimages)
פלה
אין צורך בכלל לפרט. האיש שהוביל את סנטוס בימיה היפים והדמות הכי דומיננטית בנבחרות לאומיות אי פעם. שלושה גביעי עולם יש לברזילאי. שלושה. זה מספר בלתי נתפס בימינו. אתם רוצים לומר שמסי גדול יותר? נו, באמת. על הדרך יש לו למעלה מאלף שערים בקריירה. בכל פרמטר האיש משאיר אבק לסיוט של אלבסטה ואייבאר.
פלה, יש לו שלושה כאלה (gettyimages)
זינדין זידאן
זה בוודאי יכאב, אבל לצרפתי יש יותר קבלות מאשר לכוכב ברצלונה. אל תתחילו אפילו לספר לי על כמות התארים של הארגנטיני לעומת זיזו, כי זה ממש לא העניין כאן. זידאן הותיר חותם בכל מקום שהיה בו, שספק אם מסי היה מצליח אם היה מחקה את דרכו.
זיזו הוביל את בורדו לגמר גביע אופ"א, לקח שתי אליפויות איטליה עם יובנטוס, הפך לאגדה בריאל מדריד עם זכיה בצ'מפיונס ובאליפות ספרד ואיך לא: הוא כבש צמד ענק שהעניק לצרפת גביע עולם היסטורי ב-1998. בכל מקום שבו דרך, זידאן הפך למלך על המגרש. מסי? רק בברצלונה עם קצת עזרה מחברים.
זידאן, הכל בראש (gettyimages)
רונאלדו (המקורי)
זה אפילו יותר כואב. רונאלדו השמנמן אמנם קיבל מונדיאל אחד במתנה כשחקן שולי בסגל ברזיל ב-1994, אבל את הקבלות שלו מסי היה קונה בלי להסס. גביע מחזיקות עם ברצלונה, גביע אופ"א עם אינטר, אליפות עם ריאל מדריד ולקינוח זכיה במונדיאל 2002 עם הסלסאו, כשהוא הכוכב הגדול עם צמד בגמר מול גרמניה.
בעידן הרשתות החברתיות, השיווק והיח"צ, כולם יכולים לטעון שמסי הוא פלא שטרם נראה על מגרשי הכדורגל. הוא הג'ורדן של הכדורסל, המוחמד עלי של האגרוף, הבאטמן של גוטהאם. הרי אם אותם כלי התקשורת שנמצאים בתקופה של הארגנטיני היו שם בשנים עברו, ליאו היה עוד שחקן אדיר. טופ 10 בעולם, ללא ספק. אבל אף אחד לא היה מעז לדרג אותו שם למעלה, גבוה-גבוה, בצמרת העולמית של הכדורגל.
הפרישה הזו היא הודאה של מסי בכשלון, בכך שהוא מעדיף להתעסק במה שנוח לו. ואיך אפשר להאשים אותו? באוגוסט הוא יפתח את העונה עם ברצלונה, יעבור מאות שחקנים, יכבוש עשרות של שערים ויקבל שבחים מיבשת ליבשת. הכל בחסות מסעות הפרסום והזכרון הקצר של המין האנושי. כשהוא יקבל את אותן מחמאות שכבר כתובות מראש, היזכרו ב-27 ביוני 2016. זה היה היום בו הוא למעשה אמר בצורה שלו: "אני לא דייגו, אני לא פלה, אני לא זיזו. אני אפילו לא רונאלדו".
רונאלדו, כבש כשחשוב (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?