תואם סימאונה: כך גאבי הפך לסמל של המהפך באתלטיקו

גאבי
גאבי | צילום: Gettyimages

ב-2004 הוא נזרק ממועדון נעוריו ושובו לבירה יצר גיבור מקומי. ינקום בריאל?

(גודל טקסט)

רצף הכשלונות של אתלטיקו מדריד בדרבי מול ריאל נמשך 14 שנה, עד גמר הגביע הספרדי במאי 2013 שגרם לז'וזה מוריניו לסיים את הקדנציה בסנטיאגו ברנבאו בידיים ריקות. כריסטיאנו רונאלדו הבקיע אז את שער היתרון ללבנים, אך הוא לא ירצה לזכור את הקרב לטובה. בהארכה, כאשר כבר פיגרה ריאל 2:1, נמאס לפורטוגלי מהפרובוקציות התכופות של גאבי, והוא השיב בבעיטה לכיוון הקשר הספרדי. התגובה של גאבי הזכירה מאוד את מעלליו של דייגו סימאונה מול דייויד בקהאם בשמינית גמר המונדיאל ב-1998. הוא תפס את פניו כאילו עבר עליו בולדוזר וגרם להרחקתו של כריסטיאנו בכרטיס אדום.  לפני שריקת הסיום, גם גאבי עצמו נשלח החוצה, אך זה כבר לא שינה דבר. הוא יצא המנצח הגדול במלחמה, בדיוק כמו שלימד אותו המורה הרוחני.

 

אין באתלטיקו שחקן שמזכיר יותר את מאמנה הארגנטיני על הדשא מאשר גבי, וזה הזמן להיזכר שתחילת הקשר ביניהם לא היתה מעודדת כלל. היה זה בחודשים הראשונים של 2004. גאבי, כבר בן 20, קודם סוף כל סוף מקבוצת המילואים וזכה למקום בהרכב במספר מצומצם של משחקים. סימאונה בדיוק כיכב אז באתלטיקו בקדנציה השניה שלו בקבוצה, והשחקן החדש לא מצא חן בעיניו. הוא היה מוגבל מבחינת טכנית וטקטית, אך התנהג בשחצנות מסוימת, והארגנטיני סלד מכך.

 

 

אולי הגישה הזו לא איפשרה לגבי למצות את הפוטנציאל בקבוצה. הוא הושאל לחטאפה בעונת 2004/05, לא תפס מקום קבוע ב"ויסנטה קלדרון "בשנתיים שלאחר מכן, ולבסוף נמכר ב-2007 לסראגוסה השאפתנית. אפילו שם זה לא בדיוק הלך לפי התוכניות, ובמקום להיאבק על המקום בליגת האלופות ירדה הקבוצה לליגת המשנה. גבאי היה המנהיג והקפטן כאשר שבה סראגוסה למקומה הטבעי, ואפילו כבש 10 שערים בעונת 2010/11, אך יהיה זה נכון לומר ששובו לאתלטיקו באותו קיץ התקבל על ידי האוהדים המתוסכלים באכזבה. הוא היה הסמל לדכדוך המתמשך של הקבוצה – בוגר אקדמיה שאהב את המועדון ללא פשרות אך לא הוגדר כלוזר חסר תקנה.

 

ואז, חודשים ספורים מאוחר יותר, חזר גם סימאונה בתפקיד החדש כמאמן. המינוי הזה שינה את הכל, וגאבי הרגיש זאת משיחת המוטיבציה הראשונה. הוא זכר היטב שצ'ולו לא סימפט אותו 8 שנים קודם לכן, והיה נחוש לשנות את הרושם. כבר אחרי האימונים הראשונים קרא לו המאמן הצידה ושיבח: "אתה לא גאבי שהכרתי קודם". זו היתה המחמאה הגדולה ביותר. "היחסים בינינו נבנו מחדש, כי הייתי שחקן אחר לגמרי – בוגר יותר ומנוסה יותר. צ'ולו הבין שאני כבר לא ילד חסר אחריות".

 


המקרה שהזכיר את צ'ולו יותר מכל, גאבי על הרצפה (Gettyimages)

 

ואכן, אחריות רבה מאוד הונחה על כתפיו של הקפטן. הוא הפך לאיש סודו של צ'ולו, ולדמות החשובה ביותר במערך שנבנה בצלמו ובדמותו של המאמן. המנטליות החדשה של אתלטיקו היא גם המנטליות החדשה של גאבי. "היינו הרוסים לגמרי, חסרי בטחון עצמי, לפני שסימאונה הגיע. הוא שינה את הכל", החמיא. והיה לו חלק עצום בשינוי הזה. הוא השתוקק להשתנות.

 

בעידן סימאונה וגאבי, אתלטיקו היא ווינרית ואנדרדוג בו זמנית. כך שניהם אוהבים את זה, ומתקבל הרושם שלקפטן כלל לא מפריע שהוא יסיים את הקריירה ללא הופעות בנבחרת ספרד. ב-2003 הוא היה שחקן מפתח בנבחרת עד גיל 20 שהעפילה לגמר המונדיאל, אך מהסגל ההוא רק אנדרס אינייסטה ביסס את מעמדו בסגל הבכיר. התחרות במשבצת שלו תמיד היתה גדולה, וכעת – בגיל 32 – כבר אין טעם אפילו לזמן אותו כגיבוי לסרחיו בוסקטס. הוא גם לא נחשב לשחקן מוכשר במיוחד, ומעטים שמים לב לתרומתו הכבירה להצלחת אתלטיקו. אז מה? "לדעתי, כשרון הוא לעמוד נכון על המגרש ולעזור לשחקנים סביבך", אומר גאבי. ואם אפשר לעצבן על הדרך את שחקני היריבה, זה ממש לא יזיק.

 


גאה בו, סימאונה וגאבי (Gettyimages)

 

מבחינת סימאונה, מדובר בעילוי. "אני גאה שגאבי לובש את החולצה מספר 14, שהיתה פעם החולצה שלי", הוא אומר. לאתלטיקו היו קפטנים מפוארים הרבה יותר, ודי להזכיר את לואיס אראגונס שכמעט הניף את גביע האלופות ב-1974. ואולם, אם קולצ'ונרוס יצליחו לנקום בריאל על ההפסד הדרמטי לפני שנתיים ולזכות, גאבי ייכנס להיסטוריה כקפטן הראשון של הקבוצה שמניף את הגביע האירופי החשוב מכולם. מבחינת האוהדים, שראו בו פעם לוזר, אין ראוי ממנו. 

 


לוזר שהפך לווינר (Gettyimages)

עוד באותו נושא: גאבי, דייגו סימאונה

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי