פחות מחודשיים חלפו מאז ההפסד המשפיל של אינטר באיצטדיון טרנר מול הפועל באר שבע. היה זה משחקו השני בלבד של המאמן החדש סטפנו פיולי בתפקיד, הכותרות בעיתוני איטליה עשו מנראזורי צחוק, והמשבר העמוק היה בעיצומו. והנה, שבועות ספורים מאוחר יותר, הכל נראה שונה בתכלית.
לפתע, אינטר היא הקבוצה בכושר הטוב ביותר בארץ המגף. מאז הפיאסקו בישראל, היא הפסידה פעם אחת בלבד בנאפולי וצברה לא פחות משבעה נצחונות. השחורים-כחולים משחקים כדורגל משוחרר וטיפסו למקום השישי, במרחק חמש נקודות בלבד מהעפלה לליגת האלופות. העונה, שנראתה אבודה לחלוטין, קמה לתחיה.
פיולי עשה זאת כנגד כל הסיכויים. הוא לא היה הבחירה הראשונה כאשר פרנק דה בור ההולנדי פוטר בנובמבר, ולמעשה הגיע לתוך כאוס ניהולי מוחלט. סונינג, הקונצרן הסיני שרכש את השליטה במועדון בקיץ, עדיין לא אחראי על כל המהלכים וחולק את האחריות עם אריק טוהיר האינדונזי. בעלי התפקידים השונים משכו במשך זמן רב לכיוונים מנוגדים, והבלגן גרם לבניית סגל לקויה. אפילו לדה בור עצמו, שמונה בקיץ באיחור במקומו של רוברטו מנצ'יני, לא היתה השפעה אמיתית, וזו הסיבה המרכזית לכשלונו. איש המקצוע החדש הונחת לתפקיד כאשר בתקשורת מניחים כי הוא רק אמור לחמם את הכיסא לפני בואו הצפוי של דייגו סימאונה, ב-2018 או אולי אף מוקדם יותר. אריגו סאקי טען: "אלה התנאים הגרועים ביותר שאפשר לדמיין עבור מאמן". ובכל זאת, פיולי ניגש למשימה עם הרבה אופטימיות.
והרי איך יכול להיות אחרת? אמנם במהלך הקריירה כשחקן בילה פיולי ביובנטוס, אבל הוא אוהד שרוף של אינטר מאז שהוא זוכר את עצמו. לכן היה מאושר לקבל את התפקיד בכל מצב ובכל תנאי, ובגיל 51 זה בהחלט היה הצ'אנס היחיד. אם סימאונה אכן צפוי להגיע בקרוב, חלון ההזדמנויות ייסגר. הוא הגיע בריצה, נחוש להוכיח את עצמו, וראה במשבר דווקא נקודת חוזק מבחינתו. אם אין ציפיות כלשהן, אפשר להפתיע רק לטובה. זה גם המסר שהוא שידר לשחקניו, והסגל – לקוי ולא מאוזן ככל שיהיה – עמוס בכשרונות לא מעטים. המטרה הראשונה היתה להחזיר את החיוך לפניהם, והמשימה היתה קלה יותר בזכות שער השיוויון של איבן פרישיץ' בדקה ה-90 בדרבי מול מילאן בבכורה של המאמן.
משם, על אף ההפסד בבאר שבע, העניינים החלו לקבל צורה. "לא עשיתי יותר מדי. החדרתי קצת בטחון עצמי, אירגנתי קצת את ההגנה", הצטנע פיולי כאשר נשאל על המהלכים שנדרשו כדי לשנות כיוון. הארגון הזה כלל, בין היתר, חילופי מקומות בין צמד הבלמים – ג'ייסון מורייו הקולומביאני ששיחק משמאל עבר ימינה, בעוד מירנדה הברזילאי זז שמאלה. ז'ואאו מריו הפורטוגלי הוסט לעמדה מעט קדמית יותר בקישור והפך לסוג של פליימייקר. פרישיץ' הונחה לבלות זמן רב יותר בהתקפה, וחברו הקרואטי מרסלו ברוזוביץ' הוחזר לקישור.
כעת, כאשר האוהדים מתחילים להאמין בקבוצה מחדש, הסינים ממשיכים להסתער על שוק ההעברות בהילוך גבוה. רוברטו גליארדיני הושאל מאטאלנטה בעסקה מעט מוזרה שמחייבת לרכוש את הקשר בן ה-22 בעוד שנה וחצי תמורת 28 מיליון יורו, ועוד היד נטויה. פליפה מלו סיים את דרכו בקבוצה ועזב לפלמייראס. סטבן יובטיץ', שלא הסתדר לפי הדיווחים עם הקפטן מאורו איקרדי, הושאל לסביליה. אז אולי איקרדי עצמו, אותו שונאים חלקים רבים מאוד מהיציעים בסן סירו, עדיין מהווה בעיה משמעותית, אבל בינתיים הוא מוליך את דירוג הכובשים בליגה כולה, וגובה הלהבות ירד קצת.
לוהט למרות השנאה, איקרדי (AFP)
פיולי החיה אותו, פרישיץ' (AFP)
האם צריך לקבוע נחרצות שאינטר יצאה מהבור? ברור שלא. תקופה חיובית קצרה, בהשראת מאמן חדש, היא לא ערובה להצלחה מתמשכת. הזהות עדיין לא מגובשת, ומספר מעידות בעתיד הקרוב עלולות להחזיר את הגלגל לאחור ולערער את מעמדו של פיולי. אף אחד לא הבטיח לאינטר שתסיים אפילו בשישייה הראשונה בסרייה A. אבל כל עוד התחושה הכללית טובה, זה הזמן ללחוץ על הדוושה, וכולם במועדון מבינים היטב כי זכיה בתואר תהווה תמיכה מוראלית אדירה לקראת ההמשך. זה הרי לא קרה מאז 2011.
הסיכוי היחיד לקטוע את הבצורת הוא להניף את הגביע, ולכן המפגש מול בולוניה ב-22:00 (ספורט1) כה חשוב. ניצחון על החבורה של רוברטו דונאדוני קריטי כדי לשמר את המומנטום של פיולי. במובן מסוים, זה המשחק החשוב ביותר של אינטר החודש.
מה דעתך על הכתבה?