שמו של אופיר חיים עשוי להתפרסם ברחבי העולם אם ישראל תזכה באופן סנסציוני בגביע העולם עד גיל 20, וזה הזמן לבדוק כיצד קידמה התהילה את המאמנים הקודמים שליקטו את התואר עם הנבחרות הצעירות.
אולכסנדר פטראקוב – אוקראינה, 2019
פטראקוב הצטיין בהדרכת שחקנים צעירים, ולמעשה זו היתה המשימה שלו במשך רוב חייו כמאמן. עוד ב-2002 הוא החל לעבוד באקדמיה של דינמו קייב, לאחר מכן ניהל את בית הספר המוביל לכדורגל בבירת אוקראינה, ואז גויס ב-2011 על ידי ההתאחדות ואימן את הנבחרות הצעירות של אוקראינה במגוון גילאים. יש יסוד סביר שהיה נשאר בתחום עד היציאה לפנסיה, אבל הזכיה במונדיאליטו לפני 4 שנים שינתה באופן קיצוני למדי את תדמיתו.
אוקראינה נהנתה מיתרון ביתיות מסוים בטורניר שנערך על אדמת פולין השכנה, והציגה קמפיין נהדר אשר שיאו בניצחון 0:1 על הפייבוריטית איטליה בחצי הגמר. ההישג שידרג מאוד את מעמדו, ולכן הוא היה המועמד הטבעי לתפקיד בנבחרת הבוגרת אחרי עזיבתו של אנדריי שבצ'נקו בתום יורו 2020. פטראקוב מונה תחילה כאופציה זמנית, וקיבל את המינוי הקבוע בנובמבר 2021.
בחלוף מספר חודשים הותקפה אוקראינה על ידי רוסיה, וכך התכבד פטראקוב לעמוד באור הזרקורים ולהדריך את הנבחרת הלאומית כאשר כל העולם התעניין בה בפלייאוף מוקדמות המונדיאל. היא הוכנה מצוין בתנאים קשים וניסתה להביא גאווה למולדת, אבל הודחה על ידי וויילס ולא הצליחה להעפיל לטורניר. פטראקוב עזב את התפקיד בינואר האחרון, ומונה למאמן נבחרת ארמניה לקראת קמפיין מוקדמות יורו 2024.
פול סימפסון – אנגליה, 2017
הסיפור של סימפסון מוזר מאוד, כי הוא הגיע משום מקום כדי להניף את גביע העולם, ואז נעלם לחלוטין בחזרה. שחקן העבר של מנצ'סטר סיטי ודרבי קאונטי חווה קריירה לא מוצלחת בלשון המעטה כמנג'ר בליגות הנמוכות, ולא התקבל כאשר הגיש את קורות חייו למשרה באקדמיה של סיטי. הוא התרכז במחקר, וגם שימש כעוזרו של סטיב מקלארן בניוקאסל ובדרבי – ואז לפתע קיבל צ'אנס לא צפוי להדריך את הנבחרת עד גיל 20 בתחילת 2017. חודשים ספורים מאוחר יותר, הוא היה המאמן הראשון שהצעיד נבחרת אנגליה כלשהי למדליות הזהב במונדיאל מאז אלף ראמזי ב-1966.
דומיניק סולנקה, אז עדיין חלוץ צ'לסי, היה הכוכב הראשי, ובסגל היו גם כשרונות כמו אדמולה לוקמן, דומיניק קלברט-לואין וקייל ווקר-פיטרס. סימפסון קיבל קרדיט לא מבוטל בתקשורת על ההצלחה בתום ניצחון 0:1 על ונצואלה בגמר, ונדמה היה כי דלתות רבות עשויות להיפתח בפניו. במקום זאת, הוא סירב לכל האופציות, נותר לעבוד עם הנבחרת עד גיל 20 עד 2020, ואז גילה שהעניין בו לא קיים יותר. אחרי שכיהן כעוזר מאמן בבריסטול סיטי, מועסק כיום סימפסון בקרלייל יונייטד. הוא חווה ביקור בוומבלי לאחרונה, ורשם ניצחון מפואר כדי להשלים עליה מהליגה הרביעית לשלישית, אבל זה עדיין לא מדהים בשביל מישהו שהיה אלוף עולם.
ולקו פאונוביץ' – סרביה, 2015
הסרבים סיפקו הופעה מחשמלת במונדיאליטו בניו זילנד, עם הקפטן פרדראג ראיקוביץ' בין הקורות וסרגיי מילינקוביץ'-סאביץ' ככוכב המוביל במרכז המגרש. הם עשו את הדרך לגמר בשיניים, בלי לנצח אף פעם ב-90 דקות, אבל גילו אופי פנטסטי והצליחו לגבור על הפייבוריטית הגדולה ברזיל עם 1:2 דרמטי ביותר בדקה ה-118 בהארכה. היתה זו אחת הזכיות המפוארות ביותר בתולדות המפעל, והמאמן הצעיר פאונוביץ' קיבל באופן טבעי תשומת לב גדולה במולדתו ומחוצה לה.
חלוץ העבר שרשם קדנציות מעניינות גם באתלטיקו מדריד הפך לשם מבוקש מאוד בשוק אחרי הזכיה, ובחר להתקדם בהדרגה כאשר לקח את הג'וב בשיקגו פייר ב-MLS. זו היתה קדנציה הפכפכה ומרתקת, במסגרתה עלתה הקבוצה לפלייאוף והציגה לפרקים כדורגל מהנה, אבל תקוותיו של פאונוביץ' למנף את ההצלחה לאירופה לא בדיוק התגשמו – גם אם הוא קושר בזמנו לא פעם למכבי תל אביב.
הסרבי נאלץ להסתפק באימון רדינג בליגה השניה ב-2020, וכמעט הצעיד אותה לפלייאוף כנגד כל הסיכויים בעונתו הראשונה בתפקיד. העונה השניה היתה מוצלחת פחות במגבלות התקציביות, והוא עזב לפני שנה. באוקטובר האחרון מונה פאונוביץ' למאמן צ'יבאס – אחת הקבוצות הגדולות והחשובות במקסיקו, וזו בהחלט קפיצת מדרגה עבורו. בגיל 45 בלבד, ניתן לומר כי עתידו עוד עשוי להיות לפניו.
פייר מנקובסקי – צרפת, 2013
הזכיה במדליות הזהב עם סגל נוצץ שכלל את פול פוגבה, סמואל אומטיטי, קורט זומה, לוקא דין, ז'ורדן ורטו ופלוריאן טובאן היתה אקורד הסיום בקריירה של המאמן הוותיק והמוערך מנקובסקי. הוא אימן שלל קבוצות בליגה הצרפתית בשנות ה-90, עד שעבר לעבוד עם ההתאחדות ושימש כעוזרם של ז'אק סאנטיני וריימונד דומנק בנבחרת הבוגרת. בעוד המוניטין של דומנק נהרס כליל במונדיאל האומלל בדרום אפריקה ב-2010, מעמדו של מנקובסקי דווקא השתדרג, והוא עבר להדריך את הנבחרות הצעירות.
ואולם, כאשר הניף את הגביע המיוחל ב-2013, הוא כבר היה בן 61, ולא היתה לו תשוקה לפתח את ההצלחה. הוא פרש לגימלאות בחלוף שנה, ועובד לעתים כיועץ לקבוצות חובבים.
קרלוס קיירוש – פורטוגל 1989, 1991
מבחינה היסטורית, ברור שאת קפיצת המדרגה הגדולה ביותר באליפות העולם לנבחרות צעירות עשה קרלוס קיירוש. הוא קיבל את התפקיד בנבחרת פורטוגל עד גיל 20 כבחור אלמוני לחלוטין, והיה לו מזל לטפח דור זהב אדיר עם לואיס פיגו, פאולו סוזה, רוי קושטה, ז'ואאו פינטו, ז'ורז'ה קושטה וחבריהם.
הוא זכה במדליות הזהב לא פעם אחת אלא פעמיים, ואז קודם מיידית לנבחרת הבוגרת, בדרך לקריירה עשירה ומגוונת מאוד, שכללה שתי קדנציות כעוזרו של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד, משרה בריאל מדריד, וגם אימון נבחרות רבות – דרום אפריקה, איראן, קולומביה, וכעת גם קטאר. בגיל 70, קיירוש עדיין חזק בעניינים.
