נבחרת הנוער של ישראל תשלים מחר (ראשון, 20:30) את המסע הקסום שלה במונדיאליטו כאשר החניכים של אופיר חיים יוכלו לספר לילדים ולנכדים שלהם בהמשך חייהם על החוויה האדירה שעברו באחת ממדינות הכדורגל המסקרנות בעולם. עד לפני כמה חודשים בלבד, בהתאחדות עוד חשבו שיצטרכו להתעסק בעיקר בנושאי אבטחה במדינה המוסלמית אינדונזיה אלא שבסופו של דבר האירוח נלקח מהאינדונזים ועבר לארגנטינה.
עבור ישראל ובכלל עבור כל הנבחרות שהשתתפו במונדיאליטו לא היה זמן טוב יותר לשחק במדינה הדרום אמריקאית מאשר הזמן הנוכחי. ארגנטינה עצמה עוד נישאת על גלי הזכייה במונדיאל ובכל פינה ברחוב ניתן להרגיש שהארגנטינאים מסרבים להפסיק לחגוג את הזכייה השלישית שלהם בגביע העולם. כחלק מהגאווה הלאומית החליטו בארגנטינה להעמיד תערוכה זמנית שנמצאת בלב שכונת פאלרמו בבירה בואנוס איירס.
אם מישהו מצפה לתערוכה משמימה וטריוויאלית, הרי שכבר בכניסה אל המוזיאון ניתן להרגיש את העוצמות שכל ארגנטינאי מרגיש כבר מעל לחצי שנה. כבר בכניסה מוצבים תמונות ענק של שלושת הכוכבים הכי גדולים של האומה (ותסלח לנו אווה פרון) מריו קמפס, דייגו ארמנדו מראדונה והאליל הנוכחי ליאונל מסי. עבור רבים מהתיירים מסי הוא כמובן הגדול מכולם אך הנוכחות של מראדונה וקמפס מבהירה שעבור הארגנטינאים כלל לא בטוח שהמצב דומה.
מעבר לחלק השני של התערוכה מגלה את כל משחקיה של ארגנטינה במשחקי גביע העולם והקופה אמריקה, מאז המשחק הראשון ועד הזכייה הנוכחית בגביע כשאז ההצגה האמיתית מתחילה. בחלק שמוקדש לקמפס וחבריו בזכייה הראשונה ב-1978 אפשר כבר להבין שלא מדובר בעוד מוזיאון אלא בחתיכת היסטוריה של ממש. הכדור המקורי מאותו מונדיאל מפונצ'ר, אך נותן את התחושה כאילו בעוד רגע לאופילדו לוקה עומד לקום לתחייה, להיכנס למוזיאון ולהתחיל לכדרר. גם חולצות מקוריות של קמפס וחלק מחבריו מוצגות ונותנות ניחוחות של קסם אמיתי.
המעבר לזכייה השנייה, זו שרשומה על שמו של האלוהים האמיתי בארגנטינה, דייגו ארמדו מראדונה, מרשימה אפילו עוד יותר. אם הייתה התרגשות מכדור המשחק ב-1978, הרי שהחולצה מהמשחק הראשון של מראדונה באותו מונדיאל מוצגת לרווחה ואם ממש מתאמצים עוד אפשר להריח את הזיעה של דייגיטו. על החולצה הקדשה מיוחדת וסרטונים שמציגים קטעים נוסטלגיים של אותה נבחרת אגדית מוצגים ברעש גדול ברחבי המוזיאון.
אך עם כל הכבוד לדייגו ולקמפס, מרבית התיירים מגיעים כאמור כדי להרגיש קרובים לכוכבים בני ימינו ומעל כולם למי שנחשב בעיני רבים בעולם כשחקן הטוב ביותר בהיסטוריה של המשחק, מסי. כניסה אל אזור הזכייה השלישית מתחיל דווקא בסרטון עוצמתי. במוזיאון נבנתה טריבונה בה מתיישבים המבקרים והסרטון מהרגע הראשון גורם לצמרמורת, אפילו לאלה שרצו שברזיל או צרפת יזכו בטורניר.
מוזיקה מרגשת ומותחת כאחד מציגה את הרגעים הגדולים וגם את אלו שהארגנטינאים רצו לשכוח מהמונדיאל הנוכחי, האכזבות מהמונדיאלים הקודמים ובסוף כמובן הנפת הגביע הכי מרגשת שהייתה מזה עשרות שנים.
אם מישהו חשב שדווקא מסי יזכה לרגע המותח והדרמטי ביותר הרי שאחד מהשחקנים הכי אהובים על הארגנטינאים דווקא זוכה לזה והוא השוער אמיליאנו "דיבו" מרטינס. הסרטון עצמו נעצר כאשר רנדל קולו מואני מצרפת ניצב מול דיבו וברגע הראשון ניתן לחשוב שאולי חלמנו והכדור בכלל נכנס פנימה, כי איך הרי אפשר לעצור הזדמנות שכזו ברגע שכזה, אך אז הסרט ממשיך והחלום של הארגנטינאים ושל רבים מחובבי הכדורגל בעולם ממשיך כשמרטינס עוצר את הכדור והמוזיקה המותחת הופכת לקצבית יותר.
מעבר לחלק האחרון של התערוכה מגלה בובת שעווה של מסי שהוכנה במיוחד על רקע שאר חבריו מרגע ההנפה שלו ולאחר מכן חולצות מקוריות שלבשו חלק מהשחקנים במונדיאל ביניהם מסי בעצמו, אלכסיס מקאליסטר ואחרים כשגם הכפפות של מרטינס מוצגות לראווה.
רגע לפני שיוצאים מהתערוכה מגיע החלק המגניב ביותר אולי כאשר האוטובוס בו חגגו השחקנים ברחבי בואנוס איירס פתוח לרווחה וניתן להיכנס אליו ואף לעלות לקומה הפתוחה מעלה ולחוש לרגע כאילו אתה חלק מהשחקנים החוגגים את גביע העולם. ביציאה מורגשת תחושת אופוריה שלא ניתן להסביר אותה, ובעצם מבהירה איזו זכות ואיזה מזל יש לישראלים שהגיעו לראות את נבחרת הנוער שהטורניר בסוף היה במולדת של דייגו ומסי ולא באינדונזיה.
הנבחרת תתמודד במשחק על המקום השלישי מול דרום קוריאה. אורוגוואי, שהדיחה את ישראל, תפגוש בגמר המונדיאליטו את איטליה.
מה דעתך על הכתבה?