הראשון בהיסטוריה: מה הוביל לפיטורי האנזי פליק מנבחרת גרמניה?

תפקיד מאמן נבחרת גרמניה נוצר רשמית ב-1926, לפני קרוב למאה שנה, ומאז כיהנו בו 11 אנשים בלבד. 10 הראשונים – אוטו נרץ, ספ הרברגר, הלמוט שן, יופ דרוואל, פרנץ בקנבאואר, ברטי פוגטס, אריך ריבק, רודי פלר, יורגן קלינסמן ויואכים לב – עזבו ביוזמתם, בנסיבות מגוונות מאוד. האנזי פליק עשה ביום ראשון היסטוריה כאשר הפך לראשון אי פעם שפוטר.

זאת ועוד – פליק הודח בניגוד מוחלט לרצונו, בעקבות משחק ידידות ויומיים בלבד לפני משחק ידידות נוסף. ההתאחדות הגרמנית ידועה בחוסר נכונותה לבצע זעזועים, אבל הפעם היא הרגישה צורך לעשות זאת באופן בהול. המצב הפך, לפיכך, לבלתי נסבל באופן קיצוני. המשבר לקראת אירוח אליפות אירופה בקיץ הקרוב מרגיש עמוק והוא רק הלך והידרדר מאז המונדיאל.

את יפן הזמינו הגרמנים למפגש רעים בוולפסבורג בעיקר במטרה לסגור חשבון. ההפסד לסמוראים הכחולים בגביע העולם הוא שגרם להדחה המפתיעה בשלב הבתים, אשר הרגישה בזמן אמת כלא מוצדקת. אחרי הכל, החבורה של פליק שלטה ללא עוררין במחצית הראשונה בקטאר ושורת החמצות גרמו לכך שהובילה רק 0:1. גם אחרי ההפסקה היתה לגרמנים עליונות, אבל מאמן היריבה האג'ימה מוריאסו עשה התאמות מבריקות בחילופים, ונבחרתו כבשה פעמיים במתפרצות נהדרות בדקות הסיום בדרך ל-1:2. מאזן הבעיטות למסגרת עמד על 4:9 לגרמניה והגרמנים אף איימו 26 פעמים על השער היפני בסך הכל. בקיצור, זו היתה גניבה. קורה.

יפן בעטה 12 פעמים למסגרת

ובכן, הנקמה לא בדיוק הלכה כמתוכנן בשבת, כי הסמוראים ניצחו 1:4, אבל הפעם זו גם היתה תוצאה מוצדקת לחלוטין. הפעם בעטו היפנים 12 פעמים למסגרת של מארק-אנדרה טר שטגן, שוער ברצלונה שהצטיין למרות שספג רביעייה. כמעט כל התקפה יפנית היתה מסוכנת, מול עורף גרמני מבולבל ונטול תיאום. המארחת אמנם נהנתה שוב מאחוז החזקה גבוה בכדור, אך פעולותיה היו עקרות והאיום הראשון לשער היפני במחצית השנייה היה עמוק בזמן פציעות, בבעיטה חלשה של הקפטן החדש אילקאי גונדואן. הפעם, בניגוד מוחלט לקטאר, זו היתה תבוסה מחפירה והיא באה אחרי רצף של תוצאות אומללות במשחקי ידידות קודמים.

במרץ הפסידה גרמניה 3:2 בקלן לבלגיה, שהתבזתה במונדיאל, אך נראתה הרבה יותר מלוכדת מהנבחרת של פליק, למרות שמאמנה הגרמני הצעיר דומניקו טדסקו רק החל את עבודתו – והתוצאה האמיתית היתה אמורה להיות גבוהה יותר. ביוני איפשרו שני שערים מאוחרים בברמן לכפות תיקו 3:3 מול אוקראינה, אבל ההגנה תיפקדה כמו מסננת. מיד לאחר מכן הפסיד הרכב ניסיוני 1:0 בפולין, ואז בא גם הפסד נוסף, 2:0 לקולומביה בגלזנקירשן. הרצף הזה גרם לתקשורת לתהות אם הגיע הזמן להיפרד מפליק, אבל ההתאחדות נתנה לו צ'אנס לתקן. ואז, כאשר התברר כי בספטמבר הנבחרת נראית גרוע אף יותר, לחץ נשיא ההתאחדות ברנד נויינדורף על הכפתור האדום.

הכל מצוין? רק בעיניו של פליק

אולי פליק יכול היה להישאר בתפקיד, לפחות עד המשחק מול צרפת הערב (22:00, ספורט4), לו היה בוחר מילים טובות יותר אחרי הפיאסקו נגד יפן. בעוד השדר צרח משהו כמו "זה אסון, זה משפיל, זו בושה", הצהיר המאמן הלאומי: "אולי קשה להבין זאת כעת, אבל אנחנו מתכוננים טוב. אין מה להסביר כאן. נמשיך בדרך שלנו, ואנחנו בטוחים במה שאנחנו עושים. הצוות עושה עבודה טובה ואין לי ספק שאני האיש הנכון למשימה". הוא הותיר רושם של אדם מנותק לגמרי מהמציאות, וזה היה מדאיג מדי. אי אפשר לסמוך על מישהו שלא מסוגל להעריך את עבודתו באופן שפוי.

אי אפשר היה לראות במהלך שנת 2023 את "הדרך" הזו. המערך 4-2-3-1 שאיפיין את באיירן מינכן של פליק ואת הנבחרת שלו עד המונדיאל, נזנח כאשר המאמן ערך ניסויים במטרה למצוא משהו טוב יותר. 4-4-2 לא עבד נגד בלגיה, 3-5-2 התרסק מול אוקראינה, 3-4-3 היה גרוע עוד יותר מול פולין וקולומביה. לבסוף, חזר פליק ל-4-2-3-1 נגד היפנים, אבל עדיין לא מצא את הפתרון לעמדת החלוץ המרכזי שכה מטרידה את הגרמנים לאורך זמן. קאי האברץ, שלא מתאים לתפקיד כפי שהוכח מעבר לכל ספק סביר בצ'לסי, שובץ כך מול יפן במונדיאל, וזה קרה שוב נגד היריבה הזו בשבת בעקבות פציעתו של ניקלאס פולקרוג. עם כל הכבוד לסקורר שחווה פריצה מאוחרת, להט בברמן ועבר זה עתה לדורטמונד בגיל 30, הוא לא יכול להיות האלטרנטיבה היחידה בחוד. זה גובל באבסורד.

גם רעיונות אחרים של פליק לא עבדו כלל. הנעת הכדור בחוד היתה עקרה, במיוחד אחרי ההפסקה, ואפילו פלוריאן וירץ – הגאון הצעיר של לברקוזן שבישל את שער השיוויון הזמני של לירוי סאנה – הלך לאיבוד בהדרגה. לא הועיל לנפות מהסגל את ליאון גורצקה, גם אם הוא לא במיטבו במדי באיירן מינכן בימים אלה. לא הועיל להסיט את יוזואה קימיש לעמדת המגן הימני שאמור לתפקד גם כקשר, כי הוא נתקע בין שתי העמדות ומרכז המגרש קרס מול מתפרצות. אם לא די בכך, הבלם ניקו שלוטרבק הוסט לעמדת המגן השמאלי שלא מוכרת לו והיה אשם בשני השערים שספגה גרמניה במחצית הראשונה. יש גם משהו אירוני בכך שהשער השלישי של היפנים הגיע אחרי איבוד כדור של רובין גוזנס שהחליף את שלוטרבק – כאילו המזל אמר לנבחרת שלא משנה מה יעשו, זה ייכשל.

חתום גם על 1:7 וגם על 2:8

כאשר בוחנים את שיבוצו של שלוטרבק כמגן שמאלי, נזכרים באופן טבעי בניסוי שיושם בהצלחה במונדיאל 2014, אז תופקד בעמדה זו בנדיקט הובדס, שהוא בלם במקצועו. פליק הגה את הפתרון הזה כעוזרו של יוגי לב, ובאופן כללי הוא היה דמות דומיננטית ביותר במשך שמונה שנים מוצלחות מאוד. היה לו חלק עצום בהגעתה של גרמניה לגמר יורו 2008 ולחצי גמר מונדיאל 2010 במהלכו הציגה הנבחרת כדורגל שמח ושובה לב. הזכיה במדליות הזהב בברזיל היוותה פרס על המהפכה שחוללו לב ופליק ביחד, והעוזר אף היה ידוע כפסיכולוג טוב הרבה יותר מהמאמן הראשי. בזכותו נשמרה האווירה החיובית בחדר ההלבשה, והכל התפרק בהדרגה כאשר פליק עזב בתום הזכיה בגביע העולם.

לאחר מכן, הוא הוכיח את עצמו גם בבאיירן, אותה קיבל בנסיבות לא פשוטות בעקבות פיטוריו של ניקו קובאץ' בנובמבר 2019, שודרג במהרה ממינוי זמני לקבוע והצעיד את הקבוצה לטרבל. בדרך לזכיה בליגת האלופות, נרשם ה-2:8 המיתולוגי על ברצלונה שהזכיר קצת את ה-1:7 על ברזיל בחצי גמר המונדיאל. עונתו השניה במינכן לוותה בסכסוכים בלתי פוסקים עם המנהל הספורטיבי חסן סליהמידז'יץ', ובמקביל הכין את עצמו פליק כדי לקבל את תפקיד המאמן הלאומי אחרי הפרישה הצפויה של לב. כמאמן שהכיר היטב את השלד של באיירן והיה מנוסה מאוד בטורנירים הבינלאומיים עם הנבחרת, הוא נתפס כפתרון המושלם, וגרמניה הציגה כדורגל משובח במשחקים הקלים שקיבלה במוקדמות גביע העולם. אז מה השתבש מאז?

משל האווזים כשל

על השאלה הזו מתקשים לענות גם בגרמניה עצמה, אבל משהו נשבר במהלך המונדיאל והתברר לימים כבלתי ניתן לתיקון. הצצה למה שקרה בגביע העולם ניתנה בסרט של אמזון על ההרפתקה הגרמנית בקטאר, ששודר לראשונה בעיתוי סמלי בתחילת החודש. העניין הציבורי בטורניר נפגע קשות בגלל קיומו במדינה מפוקפקת, וגם השחקנים לא חשו התרוממות רוח בלשון המעטה. גורצקה טען שהוא מאוכזב כי גביע העולם החשוב בחייו מתקיים במדינה מסוג זה, וחברים רבים בסגל הרגישו כמוהו. המתח בין השחקנים ניכר גם סביב התגובה לאיסור ענידת סרט קפטן בצבעי הגאווה, ובדיעבד ברור כי פליק איבד בתקופה זו חלק ניכר מהקרדיט בעיני חניכיו.

ההפסד ליפן פגע מורלית בשחקנים, וקימיש העיד בדיעבד: "הסתכלתי סביבי בחדר ההלבשה והיתה תחושה שכבר הודחנו". גישה זו לא היתה אופיינית לנבחרות גרמניה בעבר, ונסיונותיו של פליק להעלות את המוטיבציה באמצעות הקרנת סרט על אווזים נודדים היו מגושמים בלשון המעטה. "הציפורים האלה פיתחו שיטה קבוצתית שמאפשרת להם לעוף מרחק גדול יותר ב-70 אחוזים. בואו ניקח מהם השראה, נלמד מהם ונעוף ביחד", אמר המאמן, וייתכן שהשיג את ההיפך.

הגיע הזמן למאמן זר?

כל זה לא צריך לגרום בהכרח לקריסה הגדולה שהתרחשה השנה, אבל דבר אחד ניתן לומר על פליק. על אף היותו בן 58, הוא חסר ניסיון יחסית, ולא חווה עד כה מצבים משבריים. כעוזרו של לב, הוא לא נחשף אישית ללחץ וגם עבד עם נבחרת שהיתה תמיד עם הפנים כלפי מעלה ונהנתה מיחס תקשורתי אוהד מאוד. בבאיירן הכל הסתדר מהרגע הראשון והוא זכה לביקורות מהללות מכל הכיוונים. ההדחה בשלב הבתים במונדיאל היתה למעשה נקודת השפל הראשונה בקריירה שלו, והיא הצריכה כישורי התמודדות עם מצב לא מוכר. התוצאות מלמדות כי פליק לא ניחן בכישורים אלה, והאווירה השלילית – הן בחדר ההלבשה והן בתקשורת ובציבור – גרמה לו לאבד את הכיוון ולחיות בהכחשה ובאשליות כפי שיעידו הציטוטים האחרונים שלו לפני שהפך למאמן גרמניה הראשון אי פעם שפוטר. בהתחשב בפוטנציאל שהיה כאן, השתלשלות הענייינים בחודשים האחרונים מצערת מאוד.

עכשיו הפנים קדימה – צריך לבחור את המאמן החדש. האם יהיה זה יוליאן נאגלסמן בן ה-36? האם אוליבר גלזנר האוסטרי, כמאמן הזר הראשון בתולדות הנבחרת? האם מתיאס זאמר שלא אימן מאז 2005? האם שטפן קונץ שיקודם מהנבחרת הצעירה? או אולי לואי ואן חאל שהצהיר כי טרם פרש ועשוי לשקול בחיוב אם יתאפשר לו להדריך נבחרת גדולה? ההחלטה צריכה להיות מהירה, אבל בינתיים חוזרים לרודי פלר, שיירד לספסל במשחק מול צרפת בדורטמונד הערב. האם הוא חשוב יותר בעקבות הזעזוע ההיסטורי, או חשוב פחות כי לא נלמד ממנו דבר בהיעדר מאמן חדש? תשפטו בעצמכם, אבל הוא מסקרן מאוד בוודאות.