הפס החם: היתרונות והאתגרים בתעשיית אקדמיות הכדורגל

"אם אתה טוב מספיק, אתה מבוגר מספיק" – כתוב על השלט בכניסה למגרש האימונים של מנצ'סטר יונייטד. המשמעות עבור שחקני מחלקת הנוער של מנצ'סטר יונייטד ברורה: אם אתה עומד בסטנדרטים המאוד גבוהים שצריך כדי לשחק בפרמיירליג, אתה תוכל לשחק במדי הקבוצה.

זו הגישה ביונייטד כבר 87 שנים. באוקטובר האחרון מנצ'סטר יונייטד רשמה את המשחק ה-4,000 שלה ברציפות עם לפחות שחקן בית אחד בסגל. הישג שיש רק לעוד קבוצה אחת בהיסטוריה: אייאקס. הרצף ההיסטורי של יונייטד, שהתחיל ב-1937, אפשרי בעיקר בגלל מדיניות הנוער של המועדון, מדיניות שהיא חלק אינטגרלי בגרעין הרעיוני של המועדון.

מבחינת התאגיד מנצ'סטר יונייטד מדובר גם על עסק לא רע – כי כל מכירה של שחקן בית נחשבת להכנסה נטו, שמקלה על חיזוק הקבוצה הבוגרת. "הכסף שמגיע ממכירת שחקנים שלא הגיעו ממחלקות הנוער להרכב הראשון הוא חשוב כמו הכנסת שחקנים של הנוער להרכב הראשון", הסביר אריק הריסון, מאמן הנוער לשעבר של יונייטד, ל"סאנדיי טיימס" בראיון שערך לפני כשני עשורים. "הייתי עם סר אלכס פרגוסון הרבה פעמים כשהוא החתים שחקן צעיר, והדבר הראשון שהיה אומר להורים זה 'אתם יכולים לסמוך עלינו שנטפל בילד שלכם. נעניק לו את החינוך הטוב ביותר וגם אם הוא לא ייכנס להרכב הראשון שלנו, הוא יוכל לשחק במקום אחר במשך 10-15 שנה".

עם כמה שהגישה הזו טובה מאוד למנצ'סטר יונייטד, מדובר ב"פס ייצור" של בני אדם צעירים שכשמגיעים לגיל מסוים ולא טובים מספיק, הם "נזרקים" למועדונים קטנים יותר במקרה הטוב, ובמקרה הרע לחיים "רגילים" שהם לא התכוננו אליהם כי השקיעו את כל כולם לכדורגל.

"כשמשחררים אותך, אתה צריך לשחות או לטבוע, אין אמצע", סיפר דבונטה רדמונד, שחקן אקדמיה של מנצ'סטר יונייטד ששוחרר מהקבוצה בגיל 22. "פשוט לא חשבתי שיהיה ככה… יום אחד לואי ואן חאל הזמין אותנו לאימון, והיה בסדר, אבל שוחררתי – וזה היה קשה", אמר ל-BBC. "פשוט נסעתי, בלי לדעת לאן, והרגשתי זרם של פחד עצום שוטף אותי. עצרתי את הרכב ובכיתי".

מדובר במשבר נפשי שעשוי לדרדר גברים צעירים למחוזות נפשיים מסוכנים. רק לאחרונה שני כוכבי אקדמיה של מנצ'סטר יונייטד לשעבר הסתבכו בפלילים. מארק רדשואו נשלח לכלא על עבירות מכירת סמים וג'ון קופי – לשעבר חבר לקבוצת הנוער של ג'סי לינגארד ופול פוגבה – הואשם באונס.

הם מצטרפים לשורה לא קצרה של כדורגלני קבוצת הנוער של מנצ'סטר יונייטד לשעבר שהורשעו והואשמו במגוון פשעים. פאדי לייסי, גם כן חבר לקבוצת הנוער של פוגבה, הורשע בעבירות סמים ורוני וולוורק נכלא ל-15 שנים בכלא על חלקו בסדרת גניבות של מכוניות יוקרה.

"עולם כדורגל הנוער הוא עולם אכזר ומלא בקנאה", אומר מייקל קלווין, סופר ועיתונאי שמסקר את שורשי הכדורגל באנגליה כבר ארבעה עשורים. "המטרה העיקרית של האקדמיות זה לגדל שחקנים שישתלבו בקבוצה הראשונה, התחרות כבירה ושיעורי ההצלחה נמוכים ביותר. רק הקשוחים ביותר שורדים את זה".

ועד כמה קשוח צריך להיות במנצ'סטר יונייטד? אלכס פרגוסון, למשל, היה נכנס לחדר ההלבשה של קבוצת המילואים או קבוצת הנוער ויוצא ב-200 קמ"ש על אחד השחקנים המצטיינים כדי לראות איך הוא מגיב בימים שאחרי. זה היה אחד ממבחני הבד האחרונים שהוא העביר את שחקני הנוער לפני שהיה מעלה אותם לבוגרים.

אבל זה לא האתגר היחיד שעומד בפני נערים די רכים בסך הכל. "באקדמיה פשוט אי אפשר לשחזר את החוויה שיש במשחק בוגרים", הסביר פר מרטסאקר, מנהל האקדמיה של ארסנל ל"את'לטיק". "זה כל כך קשה, אתה על המגרש באמירייטס והיציעים מלאים ואם, נגיד, אתה לא משחק טוב, עושה שתי טעויות וזהו, הסיכוי שלך נגמר. לחזור למשחקי נוער אחר כך, זה כמעט בלתי אפשרי. אנחנו חייבים להבין שהכל צריך להיות חלק מתוכנית, חלק מתהליך".

אנחנו טובים בשילוב נוער?

העניין הוא שמעט מאוד מועדונים מקצוענים ברחבי העולם מבינים את התהליך הזה. קחו לדוגמה את ליגת העל בישראל. יש בישראל את כל התנאים האופטימליים לשלב שחקני נוער – והרבה מהם – חוקים מגבילים מאוד להחתמת שחקנים זרים, סיטואציה רגולטורית שמאפשרת לשמר שחקני בית במחירים מוזלים ומשחקים רבים שאינם שוק תרבות כפי שמתאר מרטסאקר. ועדיין, רק שלוש קבוצות בישראל מעניקות 28% או יותר מדקות המשחק לשחקני הבית שלהן. זה כשלפי CIES Football Observatory, יש עשרות מועדונים ברחבי אירופה – כולל בחמש הליגות הבכירות – שמעניקים 45% או יותר מדקות המשחק שיש להם להציע לשחקני בית. דינמו קייב, למשל, העניקה 83% מדקות המשחק שלה לשחקני בית.

זה מתקשר, בהכרח, לכך שהגיל הממוצע של שחקן בליגת העל הוא מבוגר יחסית לליגות מסדר גודל שלה – 26. וזה מתקשר, כמובן, לכך שבליגת העל יציבות הסגלים כמעט ולא קיימת. מדי עונה יותר מ-50% מהשחקנים בסגלים של ליגת העל הם שחקנים חדשים (הליגה השישית הכי פחות יציבה באירופה והעשירית הכי פחות יציבה בעולם). לשם השוואה, בליגה כמו הליגה האוסטרית או הליגה הצ'כית, פחות מ-40% ולעיתים פחות מ-35% מהשחקנים בסגל הם שחקנים חדשים.

צריך לומר, לגדל שחקנים לקבוצה שלך זו משימה קשוחה בצורה בלתי רגילה.

לפי הנתונים של אקדמיות ברחבי העולם, 88% מהשחקנים במחלקות הנוער לא ישארו בכדורגל מעבר לגיל 18. מדובר במיליוני נערים, שמגיל 11-10 החיים שלהם נעים סביב כדורגל. הם חיים כמו כדורגלנים, מקפידים על תזונה נכונה, מקריבים זמן עם משפחה וחברים כדי לישון היטב לפני משחקים ואימונים, מתאמנים לפחות ארבע פעמים בשבוע, מקדישים זמן רב לחשיבה על העמדה וההתפתחות שלהם, צופים בלא מעט כדורגל וחיים בציפייה להפוך לכדורגלנים. אולם, רק 12% מהם ימשיכו במשחק הזה. הם יהיו מאמנים, מנהלים, שופטים, אפסנאים או שחקנים חובבנים בליגות הנמוכות. רק כ-3% יגיעו לליגה מקצועית ככדורגלנים – ואפילו אחרי שיחתימו אותם על החוזה הראשון, לפחות 60% מהם לא ימשיכו בכדורגל המקצועני אחרי שתוקפו יפוג. רק 0.15% מאותם נערים שהחלו את דרכם בכדורגל המקצועני במחלקת נוער ירוויחו מעל 300 אלף דולר בשנה בחוזה אחד במהלך הקריירה שלהם. רק 0.025% מהם ישחקו באחת מחמש הליגות הגדולות באירופה ובעצם יגיעו לרמה הכי גבוהה במקצוע שלהם.

מה עושים בבנפיקה וסן סבסטיאן?

ובכל זאת, איך בכל זאת מצליחים לשלב שחקני אקדמיה בקבוצה הבוגרת?

הוגו מיגל פריירה דה אלמיידה, מאמן וסקאוט בבנפיקה, שבין 2014 ל-2023 מכרה שחקני בית ב-516 מיליון יורו (הכי הרבה בעולם – אייאקס במקום השני עם הכנסה של 376 ממכירת שחקני בית), שיתף אותי בכמה תובנות: "שחקנים צריכים אישיות ותכונות מסוימת לכל תפקיד. שחקן הכנף לא צריך את הדברים הספציפיים שבלם צריך. התכונות הספציפיות שאנחנו מחפשים הן הרוטב הסודי שלנו אז אי אפשר לפרט, מעבר לכך שאנחנו מחפשים תכונות שונות לתפקידים שונים. אבל חשוב להבין שזה תמיד מיקס של תכונות טכניות ותכונות אישיותיות. וזה משתנה מאוד כל כמה שנים. הרי, אנחנו בונים שחקנים מגיל 5-6 ואנחנו צריכים לזהות את הכישרון שישרוד בכדורגל בוגרים. זה אתגר גדול כי מעטים יכולים להגיע לכדורגל בוגרים. התהליך הוא קשה וצריך להבין מי יהיה מוכן לכדורגל המודרני בעוד עשור ולא רק עכשיו. ככה שכרגע אנחנו צריכים לחשוב על איזה שחקן בן 11 יתאים לכדורגל ב-2032".

אלמיידה נותן לדוגמה את ברנרדו סילבה (כיום במנצ'סטר סיטי). "כשהיה בן 13 קשה היה לראות איך הוא יצליח להיות שחקן מקצועי. הייתי מאמן שלו ורגל שמאל שלו היתה נהדרת אבל הוא היה כל כך קטן. עם זאת, הצוות האמין בו כי ראינו איך הוא חושב על כדורגל. הצוות זיהה שזה כישרון שניתן לבנות עליו כדורגלן. הוא היה חכם בצורה בלתי רגילה, אז בנינו אותו כשחקן חכם לעמדות שם לא צריך פיזיות גדולה".

זה דורש השקעה כמובן. התקציב של האקדמיה של בנפיקה אקדמיה עומד על סכום שנע בין 10 ל-15 מיליון יורו בעונה והוא כמעט תמיד מכוסה על ידי מכירת שחקן אקדמיה. סקאוטים מגלים את השחקנים הכי מוכשרים בגילאים 5-6 באזור ליסבון ומגייסים אותם לקבוצות הילדים של בנפיקה. הורי הילדים לא משלמים עליהם ואם צריך, יש עובדות סוציאליות שמסייעות לילדים ולמשפחות שלהם במה שצריך. הילדים עוברים טיפוח ספציפי ואם הם טובים מספיק, המדיניות של בנפיקה ברורה – רוצים לראות שחקני בית בהרכב, מכינים אותם ספציפית להרכב ואם בגיל 17-18 הם חזקים מספיק בגוף ובנפש כדי להתחרות מול בוגרים, הם ייזרקו למים העמוקים.

גם בריאל סוסידאד – שגם מכרה שחקני אקדמיה במאות מיליוני יורו בעשור האחרון וגם מעניקה להם 45%+ מדקות המשחק שלה (מקום שלישי בחמש הליגות הבכירות אחרי בילבאו וליון) יש מדיניות ברורה שמקשרת בין התרבות המקומית, הקבוצה הבוגרת ומחלקת הנוער.

"המטרה היא ש־60% משחקני הקבוצה הבוגרת יהיו מקומיים", רוברטו אולאבה, המנהל הספורטיבי של ריאל סוסידאד (שיעזוב אותה בתום העונה) הסביר. "חשוב לנו לבסס את הקבוצה הבוגרת על האקדמיה שלנו: 80% משחקני האקדמיה הם מהמחוז, ו־7% מהם מגיעים לקבוצה הבוגרת; זה שיעור גדול ביחס לאקדמיות האחרות, שבהן זה בדרך כלל פחות מ־3%. בשביל זה צריך מעקב ברור של המועדון כולו על התפתחות השחקנים מגיל צעיר. נגיד, יש לנו מגן ימני מוכשר מאוד בן 16 שלפי המדדים שלנו צריך רק להתחזק כדי להיכנס לקבוצה הבוגרת, אז אנחנו לא נרכוש לקבוצה הבוגרת מגן ימני בן 22 שיחסום לו את הדרך. אם אנחנו צריכים שוער לעכשיו אבל יש לנו שוער מצוין באקדמיה בן 15, אז אנחנו נחשב את זה ונרכוש שוער למקסימו ארבע שנים כדי שלשוער המיוחד שלנו יהיה מקום להיכנס אליו כשיגיע לגיל בוגרים".

ומה קורה עם השחקנים שפשוט לא טובים מספיק?

"אנחנו מבינים שרוב השחקנים באקדמיה לא יהיו מקצוענים, אז המטרה שלנו היא להכין אנשים טובים, לא רק שחקנים טובים", אומר אולאבה. "אלה נערים בני 15-16-17, וחשוב לנו להפוך אותם לאנשים מתפקדים וערכיים. לכן יצרנו שיטה. אנחנו עושים מאמצים גדולים לחנך למצוינות בכל התחומים.. יש פה 16 איש שעשו דיפלומות בניהול ספורט, וגדלו אצלנו גם 40 מהנדסים — חלק מהם משחקים פה כדורגל חובבני ועוזרים לילדי האקדמיה בלימודים".

קריסטל פאלאס מהפרמיירליג, למשל, הפכה בעונה שעברה לקבוצה הראשונה שמייצרת תוכנית תלת שנתית עבור כדורגלנים שגדלו במועדון ומשוחררים ממנו ל"חיים הרגילים". פאלאס יצרה חבילת סיוע כספי, נפשי ומקצועי לשחקנים ששוחררו מהאקדמיה שלה, וכדי לייצר אותה היא ביקשה מעובדי המועדון להבין מהם הצרכים של השחקנים המשוחררים.

בסופו של דבר, ברחבי העולם יש מיליוני ילדים שמתחילים את המסלול למקצוענות, והוא נקטע באמצע. רובם ככולם זקוקים לסיוע כלשהו כדי לעמוד על הרגליים אחרי שהחלום מתרסק. רבים מהם צריכים עזרה נפשית, כי הם נתקלים בלחצים שאיש לא הכין אותם להתמודדות מולם. זו, כנראה, משימה חשובה יותר משילוב שחקני אקדמיה בקבוצה המקצוענית. וזו משימה שמעט מאוד מועדונים עומדים בה.