בריאל מדריד אומנם חגגו את העלייה לשמינית גמר ליגת האלופות, לאחר הניצחון הכפול על מנצ'סטר סיטי, אך אצל הבלאנקוס לא שכחו איך הגיעו למשחק הראשון באתיחאד מול מנצ'סטר סיטי בחשש כבד, ושהיא בחרה להתעלם מהנתונים המספריים. 11 הפסדים ב-23 משחקים של הסיטיזנס? לא מעניין. טבלת הפרמיירליג? לא רלוונטית. שחקניו של קרלו אנצ'לוטי היו שקועים רק בזכרונות מהמאבקים העזים מהשנים האחרונות. כמו כל קבוצת צמרת אמיתית, הם היו משוכנעים שדווקא הפציעות יהפכו את קבוצתו של פפ גווארדיולה למסוכנת יותר. הם טעו.
לפי הדיווח ב"מארקה" שתיאר את התמודדות גם מאחורי הקלעים, הכבוד שרחשה ריאל מדריד ליריבה כמעט עלה לה ביוקר במשחק הראשון. רבע השעה הראשונה כדי להבין שמשהו השתנה באופן דרמטי. זו לא הייתה אותה קבוצה שהטילה אימה על אירופה עם שליטה אינסופית בכדור, שידעה לשחק במשחק המנטלי ולהחזיק יריבות במחצית שלהן. "מה אנחנו עושים פה?" – המילים הדהדו בחדר ההלבשה הלבן, כשהשחקנים החליפו מבטים מבולבלים. הצמד של הולנד אמנם הספיק ליתרון 1:2 עד הדקה ה-86, אבל הנזק כבר נעשה: ריאל הריחה דם. השחקנים הבינו שהגיע הזמן להפסיק לפחד ולקחת את המשחק לידיים".
סיטי סיימה את המחצית ביתרון 0:1 בלי להבין איך. ריאל הבינה שהגיע הזמן לשנות אסטרטגיה ולהפגין אישיות תקיפה יותר. הגאווה – שלעולם לא נעלמת – הייתה שם, אבל משהו היה שונה: זו לא הייתה אותה סיטי שבעונה שעברה דחקה אותם לקצה הרחבה שלהם למשך 90 דקות."פיזית הם חלשים, אם רק נלחץ…" – נשמעו הקולות בחדר ההלבשה. "יש המון רווחים", חזרו והדגישו השחקנים. התחושה הקשה הייתה שפרויקט שלם הגיע לקיצו, ושסיטי נמצאת בתהליך של חיפוש דרך חדשה.
פפ גווארדיולה מאמן מנצ'סטר סיטי הודה בעצמו אחרי ההדחה בברנבאו: "יש להם דינמיקה מצוינת, הם יכולים להטביע אותך. אם אתה עולה גבוה, הם משחררים כדורים ארוכים. תמיד הרגשתי שאני יכול להתמודד איתם, אבל לא השנה. זו ריאל מדריד הטובה ביותר שראיתי בשנים האחרונות". פדה ואלוורדה סיכם היטב את החשש והיציאה ממנו: "לפני כמה שנים הייתה להם שליטה גדולה יותר במשחק ולחץ חזק יותר. גם אנחנו שינינו את הגישה שלנו. המשחק הגדול באנגליה נותן לנו שקט נפשי כאן. אנחנו יכולים להיות גאים בשיפור שעשינו בהרבה תחומים".
מה דעתך על הכתבה?