ענף הכדורגל, הספורט האהוב בעולם, מתמודד עם אתגר חדש, חיצונית לכר הדשא. מחקר מקיף שפורסם לאחרונה חושף את טביעת הרגל הפחמנית המשמעותית של תעשיית הכדורגל העולמית, ומעלה שאלות נוקבות לגבי עתידו של המשחק בעידן של משבר אקלימי.
המחקר, שנערך על ידי מכון New Weather ומדענים למען אחריות גלובלית ( Scientists for Global Responsibility), חושף תמונה מדאיגה: טביעת הרגל הפחמנית של תעשיית הכדורגל העולמית משתווה לפליטות השנתיות של מדינה שלמה – כמו אוסטריה. הנתונים מראים כי משחק אחד בגמר גביע העולם של פיפ"א פולט בין 44,000 ל-72,000 טון שווה ערך פחמן דו-חמצני, כמות השווה לנסיעה שנתית של בין 30,000-50,000 מכוניות בבריטניה.
הגורמים העיקריים לפליטות אלו מגוונים, כאשר החסויות המקדמות פעולות מזהמות מהוות את החלק הארי – כ-75% מסך טביעת הרגל הפחמנית של הכדורגל. נסיעות האוהדים, בעיקר טיסות ונסיעות ברכב, בניית אצטדיונים חדשים, ייצור ומכירת מוצרים נלווים, וצריכת אנרגיה וקייטרינג באצטדיונים – כל אלה תורמים נלווים לבעיה. המחקר מדגיש כי ההרחבה של תחרויות בינלאומיות והגדלת מספר המשחקים מחמירים את המצב. "מה שמדאיג במיוחד הוא שרוב הפליטות הללו נובעות מפעילויות שאינן הכרחיות למשחק עצמו. החסויות והמסחור המופרז הם האחראים העיקריים לנזק הסביבתי, ולא המשחק עצמו", מסביר עופר נידם, מומחה לניתוח תחום זיהום האוויר.
השפעות שינויי האקלים כבר מורגשות בעולם הכדורגל. שריפות ענק בלוס אנג'לס מעוררות דאגה לקראת אירוח משחקי גביע העולם 2026 והאולימפיאדה 2028. בריאות השחקנים מאוימת על ידי חום קיצוני ב-14 מתוך 16 אצטדיוני גביע העולם 2026. מגרשים מוצפים, זיהום אוויר וגלי חום הופכים לתופעות שכיחות יותר, המסכנות את עתיד המשחק. "אנחנו רואים כאן מעגל קסמים הרסני", מסביר נידם. "הכדורגל תורם לשינויי האקלים, ואלה בתורם מאיימים על עתיד הכדורגל. ללא התערבות מיידית, אנחנו עלולים להגיע למצב שבו חלק גדול מהעולם יהיה פשוט חם מדי למשחק כדורגל בטוח".
למרות שגופי הניהול של הכדורגל, כמו פיפ"א ואופ"א, חתמו על מסגרת הפעולה של האו"ם בנושא ספורט ואקלים, המתחייבת להפחתת פליטות ב-50% עד 2030, המציאות מראה תמונה שונה. הרחבת טורנירים וחסויות מזהמות מעידות כי הפליטות אינן יורדות ואף אינן בדרך להשגת יעד זה.
המחקר מציע מספר צעדים לצמצום ההשפעה הסביבתית של הכדורגל. בין ההמלצות: ביטול ההרחבה של תחרויות בינלאומיות, התחייבות של מועדונים וגופי ניהול להערכות מציאותיות יותר של זיהום, הפסקת הסכמי חסות עם מזהמים גדולים, הקצאת חלק גדול יותר מכרטיסי המשחקים בתחרויות בינלאומיות לאוהדים מקומיים, והתאמת לוח הזמנים של המשחקים לאפשר נסיעות אוהדים בתחבורה ציבורית.
חשוב לציין כי הכדורגל הנשי, שכרגע אחראי לחלק קטן מאוד מהפליטות, מציג הזדמנות לתרומה החשובה ביותר לנושא – מודעות. שחקניות הופכות מובילות דעה בנושאי אקלים, ומנצלות את הפופולריות שלהן כדי להנחיל מסרים ירוקים לקהלים נרחבים, תוך הפיכת המודעות הסביבתית למרכיב מרכזי בתרבות הספורט. "הכדורגל הנשי מציע לנו הזדמנות נדירה", מסכם נידם. "אנחנו יכולים לבנות את הכדורגל כגורם השפעה חיובי, ולהפוך אותו למודל לחיקוי עבור כל עולם הספורט. זו הזדמנות שאסור לנו להחמיץ".
הכדורגל העולמי ניצב בפני אתגר משמעותי בכל הנוגע להשפעתו על האקלים. הנתונים החדשים מחייבים חשיבה מחודשת על אופן ניהול הספורט הפופולרי בעולם, כאשר האתגר הוא למצוא את האיזון בין שימור הריגוש והאהבה למשחק לבין הצורך הדחוף בהפחתת ההשפעה הסביבתית. הצעד הראשון הוא הכרה בבעיה ונקיטת פעולות משמעותיות מצד כל הגורמים המעורבים – מהשחקנים ועד לגופי הניהול הבכירים ביותר. רק כך נוכל להבטיח את עתידו של הענף, אשר ימשיך להיות מקור השראה לדורות הבאים, תוך שמירה על כדור הארץ שעליו אנו משחקים.
מה דעתך על הכתבה?