קחו שנייה ודמיינו את עיר הכדורגל האידיאלית. אולי חשבתם על לונדון עם תשע קבוצות בליגה הראשונה, אולי על מנצ'סטר ומילאנו שהן שתיים מהערים היחידות בעולם עם שתי זוכות בליגת האלופות, ואולי אפילו על מדריד עם ריאל, אתלטיקו, חטאפה וראיו וייקאנו. כולן ערים מצוינות ושוות טיול, אבל יש עיר אחת שעולה על כולן – עיר הכדורגל המושלמת במדינת כדורגל אדירה, מדינה שמדי שנה פוקדים עשרות אלפי ישראלים. אני מדבר, כמובן, על בואנוס איירס.
בליגה הראשונה בארגנטינה משחקות 17 קבוצות מבואנוס איירס והפרובינציות שלה, ולכל אחת מהן יש אצטדיון משלה. לצד זה, יש עוד כמה קבוצות עם קהל אדיר בליגה השנייה. אז למה ישראלים מכירים כמעט רק את בוקה ג'וניורס וריבר פלייט? קצת רקע עליי: ביקרתי ב-29 אצטדיונים שונים בארגנטינה (ועוד שניים באורוגוואי), אחד מהם בקורדובה, אחד ברוסאריו, וכל השאר בבואנוס איירס. כמעט בכל אצטדיון המקומיים קיבלו אותי בזרועות פתוחות ובחיוך, התאהבתי בתרבות ובקהלים, ולקחתי על עצמי לעזור לכמה שיותר ישראלים לתכנן את טיול הכדורגל המושלם. יחד נעבור על הקבוצות החזקות, הקהלים החמים והמשחקים שאסור להחמיץ. חשוב לציין שבואנוס איירס היא עיר מדהימה, אבל כמו בכל עיר גדולה, צריך להיות עירניים ולדעת לאן ללכת. יש שכונות סימפטיות יותר ופחות, ולא אשלח אתכם למקום שבו אני לא הייתי.
בארגנטינה יש חמש קבוצות שמסורתית נחשבות ל"חמש הגדולות": בוקה וריבר כמובן, אליהן מצטרפות אינדפנדיינטה, ראסינג קלוב וסן לורנסו. לכל אחת מהן יש קהל עצום מאחוריה והיסטוריה עשירה. כל משחק בין שתיים מהקבוצות האלה נחשב לקלאסיקו קטן ושווה ביקור, ובאופן כללי – כל משחק שבו אחת מהן מארחת שווה כרטיס. המשחק בין אינדפנדיינטה לראסינג קלוב נקרא "הקלאסיקו של אבז'אנדה" על שם השכונה ממנה הן מגיעות, ובין האצטדיונים שלהן מפרידות רק 200 מטרים. אפשר לראות מכל אצטדיון את האצטדיון השני, והמשחק הזה נחשב לקלאסיקו השני בחשיבותו בארגנטינה אחרי הסופר קלאסיקו. שני האצטדיונים מלאים בכל משחק, לא משנה מי היריבה. באינדפנדיינטה גדלו שחקנים כמו סרחיו אגוארו, אסטבן קמביאסו וגבי מיליטו, ובצד השני, בראסינג, צמחו לאוטרו מרטינס ודייגו מיליטו. קלאסיקו בלתי נשכח היה כששני האחים מיליטו שיחקו זה נגד זה, ודייגו – כקפטן ראסינג – דרש מהשופט להרחיק את אחיו.
סן לורנסו היא קבוצה שכל חובב קהלים מכיר. מדובר בקהל הכי יצירתי בארגנטינה, עם שירים שהפכו לפופולריים גם במגרשים בישראל. האוהד הכי מפורסם שלה הוא האפיפיור פרנציסקוס, והקלאסיקו הגדול שלה הוא מול הורקאן. האצטדיון של סן לורנסו ממוקם בשכונה קצת בעייתית, אבל לגמרי אפשר לבקר בו כתיירים. היריבה המרה הורקאן מחזיקה באחד האצטדיונים הגדולים בארגנטינה (כן, יותר גדול משל בוקה), אבל הוא לא תמיד מלא.
עוד קלאסיקו אדיר הוא הקלאסיקו של לה פלאטה, בין אסטודיאנטס לחימנסיה. מצד אחד, אסטודיאנטס – הקבוצה שבה גדל חואן סבסטיאן ורון, והיום הוא המנהל המקצועי שלה – מחזיקה באצטדיון המודרני ביותר בארגנטינה, שנראה כמו אצטדיון אירופאי לכל דבר. מנגד, האצטדיון של חימנסיה הוא מסוג האצטדיונים הישנים והמרגשים, לחובבי כדורגל אולד סקול.
עוד קלאסיקו שווה ביקור הוא בין לאנוס לבאנפילד. לאנוס היא השכונה שבה נולד דייגו מראדונה, ובאנפילד היא הקבוצה שהביאה לעולם כוכבים כמו חאבייר זאנטי, ניקולאס טגליאפיקו ורוברטו קולאוטי. מדובר בקלאסיקו חם, עם שני אצטדיונים מודרניים יחסית.
עוד משולש חם שבו כל משחק נחשב לקלאסיקו הוא טיגרה-פלאטנסה-ארחנטינוס ג'וניורס. בטיגרה שיחק עד לפני שלוש שנים מטאו רטגי, שחקן נבחרת איטליה. פלאטנסה הוא המועדון שהביא לעולם את דויד טרזגה (שאבא שלו ארגנטינאי), וארחנטינוס ידועה כחממת כישרונות אדירה. בגיל 16 דייגו מראדונה התחיל שם את הקריירה שלו, וגם פרננדו רדונדו צמח במועדון הזה – וגם הבן שלו, פדריקו, שכיום משחק באינטר מיאמי לצד מסי.
גם לליגה השנייה יש מה להציע, עם לא מעט קבוצות ששוות ביקור. אטלנטה, למשל, מזוהה עם הקהילה היהודית ומשחקת בשכונת ויז'ה קרספו. נואבו שיקאגו, שמשחקת בשכונת מאטדרוס, נחשבת לאחת מחמש הקבוצות עם הקהל הכי טוב בארגנטינה, והאווירה במגרש שלה היא חוויה אדירה. יש גם אפשרויות קצת יותר פיקנטיות – למשל צ'אקריטה ג'וניורס, יריבתה הגדולה של אטלנטה, שמחזיקה בקהל מדהים אבל נמצאת בשכונה פחות סימפטית. עוד קבוצה היא אול בויס, שממוקמת דווקא בשכונה טובה, אבל נחשבת לקבוצה עם הקהל הכי אנטישמי בארגנטינה. דגלי איראן וקריאות נגד ישראל הם מחזה נפוץ במשחקים שלה, בעיקר בגלל היריבות עם אטלנטה. ולמרות זאת, הופתעתי לגלות שם גם לא מעט אוהדים יהודים.
לסיכום, אם אתם מחפשים יעד לעשות בו "שבוע מושלם" (7 משחקים ב-7 ימים) או שאתם מוצ'ילרוס שמגיעים לדרום אמריקה, אל תוותרו על בואנוס איירס והכדורגל שלה. חוששים? רוצים עזרה בתכנון הטיול? עזרה במציאת כרטיסים? דברו איתי ברשתות החברתיות, מבטיח לעזור ולהפיץ את הבשורה. כדורגל ארגנטינאי – לחימה על הדשא, טירוף ביציעים ותשוקה שאין דומה לה.
הכותב הוא יועץ תקשורת, גרהונדהופר, חובב כדורגל וקהלים מושבע ומנהל את הקהילה "עובדות לא חשובות בספורט"
מה דעתך על הכתבה?