ב-25 השנים האחרונות, חובבי הכדורגל העולמי זכו לראות שלישיות התקפיות מרהיבות במיוחד, אך מי מהן היא הטובה ביותר? קשה לשים את האצבע על אחת.
ריאל מדריד וברצלונה נאבקות שוב על תואר הקבוצה הטובה ביותר באירופה. ריאל התחזקה עם הצטרפותו של אמבפה, בעוד ברצלונה מצאה את הקצב שלה בעידן "פוסט מסי" תחת האנסי פליק. רק ארבע נקודות מפרידות ביניהן בליגה, שתיהן בגמר הגביע, ובדרך להתנגשות אפשרית בגמר ליגת האלופות.
כששתי הענקיות מספרד מתהדרות בשלישיות התקפיות מוצפות בכישרון, ישנה שאלה אחת שעולה בטבעיות: אילו שלישיות כוכבים נתנו להן השראה? דירגנו עבורכם את 10 שלישיות ההתקפה הגדולות של הכדורגל האירופאי במאה ה-21 עד כה, בהשראת אתר "GOAL"
10. פורטו (2010-11): פלקאו, הולק וורלה
פורטו הביאה את פלקאו מארגנטינה והולק מיפן ולצד ורלה המקומי – הם פיתחו הבנה מושלמת. השלישייה כבשה 86 שערים כשפורטו זכתה באליפות ללא הפסד, בגביע הפורטוגלי ובליגה האירופית. פלקאו כבש 18 שערים במסגרת המפעל השני בחשיבותו באירופה, שיא שעומד עד היום.
מה שהפך את השלישייה למיוחדת היה הניגודיות בסגנונות המשחק שלהם: פלקאו היה גולר מהסוג שנמצא תמיד במקום הנכון – בזמן הנכון, הולק היה כוח על טבעי בעל בעיטה עוצמתית שהצדיקה את כינויו, וורלה היה הקוסם הטכני שידע לייצר הזדמנויות מכלום. אנדרה וילאס-בואש, המאמן הצעיר, השכיל לרתום את הכישרונות השונים למכונת התקפה משומנת שהפכה את פורטו לאחת הקבוצות המפחידות באירופה באותה עונה.
9. בורוסיה דורטמונד (2012-13): רויס, גצה ולבנדובסקי
הקבוצה של קלופ דאז, סיימה שנייה בבונדסליגה והפסידה את גמר ליגת האלופות לבאיירן מינכן, אבל מה שהיה בטוח בעונה הזו, זה שרויס וגצה סיפקו שירות מצוין לאיש המטרה שלהם. לבנדובסקי כבש 36 שערים בעונה ההיא, וביסס את מעמדו כחלוץ הקטלני באירופה. ארבעה מאותם שערים הגיעו בניצחון 4-1 על ריאל מדריד בחצי הגמר – שזכור עד היום כאחד מתצוגות היחיד הגדולות בתולדות המפעל. באיירן מיהרה להחליש את דורטמונד עם רכישת גצה ולבנדובסקי בשנים שלאחר מכן, והשלישייה הנהדרת של דורטומונד נגמרה.
המשחק המהיר והישיר של דורטמונד תחת קלופ התאים בצורה מושלמת לשלישייה זו. רויס עם מהירותו והריצות החכמות שלו, גצה עם הראייה וההבנה הטקטית יוצאת הדופן בגיל כה צעיר, ולבנדובסקי עם הסיומת הקלינית שלו יצרו איום בלתי פוסק על הגנות היריבות. המשחק מול ריאל מדריד היה השיא של שיתוף הפעולה ביניהם, כשהם פירקו את אחת ההגנות הטובות באירופה כאילו הייתה קבוצת נערים. מה שבאמת מעורר תהייה הוא מה היה קורה אילו באיירן לא הייתה מפרקת את השלישייה הזו בטרם הגיעה לשיאה.
8. צ'לסי (2016-17): פדרו, האזארד וקוסטה
אחרי עונת עונה מאכזבת ב-15/16, הגעתו של אנטוניו קונטה שינתה הכל. קוסטה כבש 22 שערים, האזארד ופדרו תרמו 24 מעורבויות בשערים כל אחד. צ'לסי זכתה באליפות החמישית שלה בפרמייר ליג והגיעה לגמר הגביע האנגלי. קוסטה היה בשיא הקריירה שלו, האזארד היה האיש למשימות מיוחדות, ופדרו היה איום מתמיד באגף.
המעבר של קונטה למערך 3-4-3 היה המפתח להתפרצות ההתקפית של השלישייה. פדרו, שהגיע מברצלונה כשחקן משנה, מצא מחדש את הכושר שהפך אותו לכוכב בקאמפ נואו. האזארד, משוחרר מאחריות הגנתית רבה, חזר להיות השחקן המסוכן שהיה לפני המשבר. קוסטה, שילב בין כוח פיזי ותחכום במשחק שלו, והיווה דוגמה מושלמת לחלוץ מודרני שנלחם על כל כדור. ההתאמה בין השלושה הייתה כה טובה שצ'לסי השיגה 13 ניצחונות רצופים בליגה, שיא מועדון באותה עת, וסללה את דרכה לאליפות כמעט ללא מאבק.
7. פריז סן ז'רמן (2017-18): קבאני, ניימאר ואמבפה
פ.ס.ז' יכולה להתגאות בהרכבת השלישייה היקרה ביותר ברשימה, עם קניית ניימאר ב-222 מיליון יורו ואמבפה ב-180 מיליון יורו. השלישייה השתלבה מיד, כבשה 87 שערים, וזכתה בכל ארבעת התארים המקומיים. למרות ההדחה בשמינית הגמר מליגת האלופות, פ.ס.ז' הפכה לקבוצה עילית, כפי שהוכיחה בניצחון 0:3 על באיירן בשלב הבתים.
מה שהפך את שלישיית ה-MEN (מבאפה, אדינסון קבאני, ניימאר) למיוחדת היה השילוב של שלושה סגנונות משחק שונים לחלוטין. ניימאר היה האמן, היוצר, המאייר שמסוגל לפרק הגנות שלמות במהלך אחד. אמבפה היה הברק, המהירות, השחקן שיכול לתקוף מרחבים בצורה שאין לה מענה. וקבאני, המקצוען האולטימטיבי, היה הנוכחות בתוך הרחבה, הסיומת המושלמת לכל מהלך. בניצחון המדהים על באיירן מינכן, כל אחד מהשלושה כבש שער, מה שהדגים את הסכנה המרובה שהם היוו – אם אתה עוצר אחד, השניים האחרים יפגעו בך. חבל רק שהפרויקט נגמר ללא זכייה בליגת האלופות, התואר אליו כיוונו בעלי המועדון.
6. ארסנל (2000-04): פירס, הנרי וברגקאמפ
בתקופה זו, השלישייה כבשה 272 שערים ב-128 משחקי פרמייר ליג. הם זכו בשתי אליפויות והיו חלק מסגל ה"בלתי מנוצחים". פירס היה קוסם שלא החזיק ברגל חלשה, לברגקאמפ הייתה נגיעה ראשונה מושלמת, והנרי היה השחקן המושלם. למרות שלא הגיעו רחוק בליגת האלופות, הם השאירו חותם באירופה, כולל שלושער של הנרי נגד אינטר ושער סולו מרהיב של פירס מול לברקוזן.
הכדורגל של ארסנל בתקופה זו היה הקרוב ביותר לאמנות שאפשר לראות במגרש הכדורגל. ונגר יצר סביבה שאפשרה לשלושה אמנים מוכשרים לבטא את עצמם בחופשיות. ברגקאמפ, השחקן האינטליגנטי, היה הנשמה של הקבוצה – מעולם לא מיהר, תמיד חשב מהלך אחד קדימה. הנרי, עם תנועות הידיים המפורסמות שלו ויכולתו להפוך מגנים למיותרים, היה התגלמות של אלגנטיות וכוח. פירס, אולי הפחות מוערך מהשלושה, היה החוליה המקשרת המושלמת – שחקן שיכול לכבוש, לבשל, ולשלוט במשחק מהאגף. הליגה האנגלית מעולם לא ראתה כדורגל יפה יותר מזה שהציגה ארסנל באותה תקופה, וספק אם תראה בעתיד.
5. ליברפול (2017-22): סלאח, פירמינו ומאנה
אחרי שהחתים את מאנה מסאות'המפטון ופירמינו מהופנהיים, קלופ השלים את קו ההתקפה שלו עם הבאתו של סלאח, והשאר כמו שאומרים, היסטוריה. במשך ארבע שנים, השלישייה הובילה את ליברפול לזכייה בליגת האלופות, פרמיירליג, גביע הליגה והגביע האנגלי. סלאח היה מקור השערים העיקרי עם 65 כיבושים ו-21 בישולים – נתון שמחזיק עד היום. מאנה תרם 61 מעורבויות בשערים ופירמינו 51. המהירות של מאנה, היצירתיות של פירמינו והקסם של סאלח הפכו אותם לשלישייה בלתי נשכחת.
מה שהפך את השלישייה הזו לכה אפקטיבית היה הלחץ וההתקפות המהירות שאפיינו את הכדורגל של קלופ. מאנה וסאלח עם מהירותם היו קטלניים במרחבים, ופירמינו היה החוליה המקשרת המושלמת – לא חלוץ קלאסי, אלא יותר "חלוץ מזויף" שנסוג לאחור, מפנה מקום לריצות של שותפיו להתקפה, ועושה את העבודה השחורה. העונה המושלמת שלהם הייתה 2018-19 כשליברפול זכתה בליגת האלופות וצברה 97 נקודות בליגה (למרות שהפסידה את האליפות לסיטי). בלילה המדהים באנפילד נגד ברצלונה, כשליברפול ניצחה 4-0 והפכה הפסד 3-0 במשחק הראשון, המשחק המשולב של השלישייה הראה את העוצמה האמיתית שלהם, גם ללא השותף הפצוע סאלח.
4. מנצ'סטר יונייטד (2007-09): רונאלדו, טבז ורוני
בשתי עונות בלבד, השלישייה שסר אלכס פרגוסון האגדי הרכיב – כבשה 140 שערים והובילה את יונייטד לחמישה תארים, כולל אליפויות רצופות וליגת אלופות. השלישייה התפרקה כשרונאלדו עבר לריאל וטבז חצה את הכביש למנצ'סטר סיטי. גארי נוויל תיאר אותם כ"שלישייה הטובה ביותר בפרמיירליג" בגלל השילוב של יכולת יוצאת דופן עם נחישות ולחימה.
הגמישות הטקטית של השלישייה הייתה יתרון עצום עבור פרגוסון. הוא יכול היה להציב אותם בכל מערך התקפי אפשרי, והם תמיד הסתגלו. בגמר ליגת האלופות 2008 מול צ'לסי, למשל, רונאלדו שיחק כחלוץ מרכזי, בעוד שבמשחקים אחרים רוני היה זה שמילא את התפקיד. טבז היה "פצצת האנרגיה" האולטימטיבית – לא מפסיק לרוץ ולהילחם גם בדקה ה-90, דבר שגרם לקהל באולד טראפורד להעריץ אותו, למרות שהיום הוא דמות שנואה ביציעי תאטרון החלומות. רונאלדו היה בדיוק בנקודת המעבר בין היותו שחקן כנף מהיר שהתמקד בכדרורים, לבין הפיכתו למכונת שערים שענף הכדורגל טרם ראה – וכנראה גם לא יראה בעתיד. ורוני היה הדבק שחיבר את כולם יחד – כישרון טהור בעל יכולת לשחק בכל תפקיד התקפי. לצערם של חובבי ה"משחק היפה", השלושה לא היו יחד הרבה שנים, אבל ההשפעה שלהם על הספורט הייתה בלתי נשכחת.
3. ברצלונה (2008-09): הנרי, אטו ומסי
תחת שרביטו של פפ גווארדיולה, השלישייה הספור כשרונית פרחה, וכבשה 100 שערים בדרך לטרבל. ברצלונה ניצחה 0:2 את מנצ'סטר יונייטד בגמר ליגת האלופות, 1:4 את אתלטיק בילבאו בגמר הגביע, ורשמה ניצחונות מרשימים על ריאל מדריד (2:6) ואתלטיקו (0:6). השילוב של הקסם של מסי, היעילות של הנרי וה"אכזריות" של אטו – היה בלתי ניתן לעצירה.
מהפכת הטיקי-טאקה של גווארדיולה הייתה המצע המושלם לשלישייה הזו. במקום לשחק במערך התקפי מסורתי, גווארדיולה נתן להם חופש לנוע ולהחליף עמדות. הנרי, שהיה כוכב באגף השמאלי בארסנל, לפעמים היה נכנס פנימה ואפשר למקסוול לעלות למעלה. אטו, שהיה חלוץ מרכזי קלאסי, גילה יכולת לשחק גם באגף, ומסי התחיל את המעבר שלו לתפקיד "השחקן החופשי" – ה"פאלסו נואווה" המפורסם. בגמר ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד, מסי הבקיע בנגיחה (למרות גובהו הנמוך) ואטו כבש את השער הראשון שהכריע את המשחק. זו הייתה שלישייה שלא רק כבשה שערים, אלא גם עבדה קשה בהגנה – תוצאה ישירה של הדרישה של גווארדיולה ללחץ גבוה ולכיבוש מחדש של הכדור תוך פחות משש שניות.
2. ריאל מדריד (2013-18): רונאלדו, בנזמה ובייל
שלישיית ה-BBC זכתה בארבע ליגות אלופות בחמש שנים. בייל סיפק מהירות בלתי רגילה, בנזמה כוח, ורונאלדו היה הטורף המושלם. למרות שזכו רק באליפות ליגה אחת יחדיו, המערך של זידאן התאים במיוחד לתחרויות אירופיות. השלישייה כבשה 442 שערים, בממוצע של כמעט שני שערים למשחק, והפכה את ריאל למכונת ניצחונות בלתי ניתנת להשוואה.
ההבנה שנוצרה בין בנזמה לרונאלדו הייתה אולי המפתח להצלחת השלישייה. בנזמה, הצרפתי האלגנטי, היה מוכן לוותר על תהילה אישית כדי לשרת את רונאלדו, ולפתח משחק שמתמקד ביצירת מרחבים ומצבים עבור הפורטוגלי. בייל, עם היכולת האתלטית יוצאת הדופן שלו, היה מסוגל להכריע משחקים בעצמו – כפי שהוכיח עם השער האקרובטי המרהיב בגמר ליגת האלופות של 2018 מול ליברפול. תחת זידאן, ריאל פיתחה יכולת מדהימה "לזרום" – לעבור ממצב הגנתי להתקפה קטלנית בשניות. המורשת של ה-BBC תישאר לנצח ארבעה גביעי ליגת האלופות רצופים, הישג שספק אם יישבר אי פעם, וההוכחה שכוכבים יכולים לשחק יחד אם הם מוכנים להקריב למען המטרה המשותפת.
1. ברצלונה (2014-17): מסי, סוארס וניימאר
השלישייה המושלמת ביותר. מסי, סוארס וניימאר (MSN) השתלבו כל כך טוב שברצלונה לא הזדקקה לתפקוד מלא בשאר חלקי המגרש. הם צברו 537 מעורבויות בשערים, וזכו בשבעה תארים, כולל הטרבל של 2014-15. מסי ניצח על התזמורת, ניימאר המשיך לפזר מהקסם שלו וסוארס סיפק את את הסיומת הקטלנית והאופינית שלו. יכולתם להחליף תפקידים הפכה אותם לבלתי צפויים ויעילים במיוחד, ויצרה מופע אמנותי שלא נראה כמותו.
מה שהפך את ה-MSN לחריגה כל כך הייתה האווירה המיוחדת שנוצרה ביניהם. היריבות הטבעית בין שלושה כוכבי-על הפכה דווקא לחברות אמיתית, גם מחוץ למגרש. אפשר היה לראות זאת בחגיגות השערים, בשיתוף הפעולה במגרש, ובוויתור על בעיטות עונשין אחד לשני. גמר ליגת האלופות 2015 מול יובנטוס היה שיא השיאים, כשמסי יצר את השער השני, סוארס כבש את המכריע, וניימאר שחתם את ההצגה עם שער בדקות הסיום. הברקות ויראליות דוגמת הפנדל של מסי ל"סואסיטו" (מסירה קטנה לסוארס) נגד סלטה ויגו, או בישולי העקב של ניימאר, הפכו את הצפייה בברצלונה לחוויה מחשמלת. אלמלא העזיבה המפתיעה של ניימאר לפריז סן ז'רמן ב-2017, ייתכן שהשלישייה הזו הייתה ממשיכה לקבוע סטנדרטים חדשים לעוד הרבה שנים נוספות.
מה דעתך על הכתבה?