בדירוג השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הפרמיירליג, קשה להתעלם ממוחמד סלאח. אותו הדבר נכון גם לגבי וירג'יל ואן דייק בדירוג הבלמים, ואליסון בין השוערים. אך בכל קבוצה שזוכה באליפות יש שחקן מפתח שנשאר מתחת לרדאר – גיבור אלמוני שלא זוכה להכרה מספקת מצופים נייטרליים.
הדוגמאות רבות: גארת' בארי (מנצ'סטר סיטי, 2011/12), טים שרווד (בלקבורן, 1994/95), ניקי באט (מנצ'סטר יונייטד, שש אליפויות) וג'ורדן הנדרסון בליברפול האחרונה. המכנה המשותף: כולם קשרים חסרי אנוכיות. באנגליה טוענים שאם שחקן אחד בליברפול הנוכחית ראוי לתואר הזה, זהו אלכסיס מקאליסטר.
ב"מירור" נכתב: "בארבע העונות האחרונות (שתיים בברייטון, שתיים בליברפול), מקאליסטר הוכיח עצמו כקשר האמין ביותר בפרמיירליג. במקביל, זכה גם במונדיאל ובקופה אמריקה עם ארגנטינה. הוא בוחר תמיד את המסירה הנכונה ומוביל בדוגמה אישית בחריצותו".
ברייטון רכשה אותו ב-2019 תמורת 7 מיליון ליש"ט בלבד – אחת ההחתמות היותר טובות של המועדון. סעיף השחרור שהוכנס לחוזה החדש ב-2022 אפשר העברתו לליברפול תמורת 35 מיליון ליש"ט בלבד, כחלק מבניית קו האמצע מחדש של קלופ (יחד עם סובוסלאי, חראפנברך ואנדו).
תחת סלוט, מק'אליסטר השתפר משמעותית. סטטיסטית, הוא דומה לעונה שעברה (ארבעה שערים וארבעה בישולים השנה לעומת חמישה שערים וחמישה בישולים אשתקד), אך תרומתו חורגת מהמספרים – אף שחקן ליברפול לא משיג יותר כדורים בשליש האחרון.
חוזהו בליברפול נמשך עד 2028, אך לא יפתיע אם המועדון יציע חוזה משופר בקרוב. לתפקיד הקפטן, הוא נראה יורש טבעי לואן דייק. האירוניה היא שאלמלא ליברפול הייתה מוותרת על ג'וד בלינגהאם לפני שנתיים (בטענה של עלות גבוהה, אם כי נאמר שהשחקן עצמו לא היה נלהב), הם כנראה לא היו מחתימים את הארגנטינאי.
למעשה, כל בניית קו האמצע הייתה שונה אילו בלינגהאם היה מגיע למרסיסייד. אך דבר אחד בטוח: כשאליפות הפרמיירליג תובטח – הרדס מקווים שזה יקרה עוד הערב (ראשון, 18:30, ספורט1) נגד טוטנהאם – לא יהיו חרטות באנפילד.
מה דעתך על הכתבה?