אנדראה קארנבאלה זכור לאוהדי הכדורגל כאחד החלוצים האיטלקים הבולטים של שנות ה-80 וה-90 – הוא שיחק לצידו של דייגו מראדונה בנאפולי, כבש שערים חשובים, זכה בשתי אליפויות איטליה ונחשב לאחד הסמלים של תקופת הזהב של הקבוצה. גם ברומא עשה חיל, וגם שם הספיק להותיר חותם. אבל מאחורי הקריירה הספורטיבית המרשימה הסתתר סיפור אישי אפל וטראגי – כזה שעד לא מזמן נשמר בסוד כמעט מוחלט.
כיום, קארנבאלה הוא בן 64, ועובד כסקאוט ראשי באודינזה. אך בשנה וחצי האחרונות הוא מחזיק בתפקיד נוסף – דובר בכיר במאבק נגד רצח נשים ואלימות במשפחה. הסיבה? חוויה קשה שהותירה בו צלקת לכל החיים: כאשר היה ילד, אביו רצח את אמו לנגד עיניו, באמצעות גרזן. מאוחר יותר, לאחר תקופה בה ביקר אותו בכלא, האב התאבד לעיני בנו – לאחר שתקף אותו באלימות קשה.
"זו הייתה יכולה להיות טרגדיה כפולה, אם אחי לא היה מתערב", סיפר קארנבאלה בריאיון שובר לב. "הכאב היה עצום – אבל הלב שלי היה חזק יותר. ידעתי לסלוח. כן, סלחתי לאבא שלי. המשכתי לבקר אותו בכלא. רציתי לראות אם הוא משתפר, אם יש שינוי".
הטראומה ההיא, שקרתה לפני חמישים שנה, לא נשכחה מעולם – אבל גם לא דוברה. "במשפחה מעולם לא דיברנו על זה. אפילו לא על כך שהוא התאבד מול העיניים שלי", סיפר. "אז לא היו את הכלים והידע שיש היום. אבל היו סימנים – כל ערב היו סימנים".
את הסיפור הקשה הזה פרסם קארנבאלה לאחרונה בספרו "גורלו של המפציץ". הוא מקווה שהעדות האישית שלו תסייע לאחרים לזהות סימני אזהרה, ולמנוע טרגדיות דומות. "נשים חייבות להתלונן כשהן חוות אלימות", אמר. "ואסור לשכוח גם את הילדים – את היתומים, כמוני – שנשארים מאחור. הם צריכים לקבל הזדמנות לחיים טובים. מזל שהיה לי את הכדורגל, אחרת לא יודע איפה הייתי היום".
לאחר שיתוף הסיפור עם עמותת "טלפון לאישה", התחיל קארנבאלה להיפגש עם נשים החיות תחת הגנה, לחשוף את סיפורו ולהפוך לקול עבור מי שאינם מצליחים לדבר. "הרגשתי שאני חייב להוציא את זה. אני מרגיש טוב יותר מאז", סיפר.
למרות הסיפור המטלטל – קארנבאלה לא שוכח את הכדורגל. הוא ממשיך לעקוב אחרי הליגה האיטלקית מקרוב. בעיניו, נאפולי היא הקבוצה שהתחזקה בצורה המרשימה ביותר בקיץ, והוא לא מסתיר את ההתרגשות מהמשך עבודתו של אנטוניו קונטה במועדון: "זה המהלך הכי טוב – נאפולי סוחפת, וקונטה נשאב פנימה".
קארנבאלה גם מרבה להיזכר בתקופה לצד דייגו מראדונה, אותה הוא מתאר כמתנה הגדולה של חייו: "הוא היה גאון. פעם שיחקנו מול אסקולי, האוהדים שרקו בוז, הייתי חלש. הוא בא אליי, טפח לי על השכם ואמר 'עכשיו תבקיע'. וכך היה. הוא ידע להרים אותך".
בהסתכלות אחורה על הקריירה שלו, הוא אמר: "אומרים לי שיכולתי לעשות יותר. אולי. אבל כילד שגדל כמו שאני גדלתי – לא חלמתי שאשחק עם מראדונה וזיקו. אני חושב שהצלחתי, ואני אדם שלם יותר היום".
מה דעתך על הכתבה?