לרונלד אראוחו, בלם ברצלונה, יש מזל. הבלם בן ה-26 הכריז שהוא צריך "לטפל בעצמי רגשית" וקיבל חופשה לטיפול בנפש שלו. הוא מקבל תמיכה מהמועדון שלו וסיוע מקצועי. "יש לו את התמיכה המלאה" מסרו מברצלונה. "כל המועדון, חברים לקבוצה והצוות, איתו ואנחנו מצפים לחזרתו".
אראוחו נראה נסער מאוד אחרי שהורחק בהפסד 3:0 לצ'לסי במחזור הקודם של ליגת האלופות. הקפטן לא היה חלק מהסגל מניצחון הבית נגד אלאבס ביום ראשון, לא היה בסגל נגד אתלטיקו מדריד בשלישי וגם בשבת לא שיחק נגד ריאל בטיס. לא בטוח מתי יחזור. "אראוחו לא מוכן" אמר האנזי פליק, מאמן בארסה, כששאלו לשלומו של בלם נבחרת אורוגוואי. "זו סיטואציה פרטית".
היה לו מזל כי היום יש מודעות הרבה יותר גבוהה לבעיות הנפשיות של כדורגלנים. ב-2002 הודח רוברט אנקה, שוער ברצלונה, מהסגל של הקבוצה לפני משחק ליגת האלופות נגד לברקוזן. אשתו, טריסה, הסיעה אותו לאצטדיון וכשהוא נכנס לחדר ההלבשה לא ראה את שמו ברשימת השחקנים. הוא יצא מהאצטדיון ושכח לגמרי מקיומן של מוניות או אוטובוסים. הוא פשוט נשאר במקום כי לא ידע איך לחזור הביתה. זו היתה התחלה של דיכאון קליני שהתבשל אצלו תקופה ארוכה.
אנקה שיחק מעט מאוד משחקים בברצלונה, ובאחד המשחקים שתי טעויות שלו גרמו לברצלונה להפסיד לקבוצה מהליגה השלישית שהובילו לביקורות ציבוריות קטלניות על תפקודו ועבודתו. המאמן לואי ואן חאל ומאמן השוערים שלו לא תפסו ממנו. אנקה הושאל ואז שוחרר מברצלונה וכל הזמן הזה סבל מדיכאון שלא אובחן. הוא התגבר על זה, חזר לככב בבונדסליגה ואף הגיע לנבחרת גרמניה. אבל ב-2009, בעקבות מות בתו הקטנה, תקף אותו שוב דיכאון. הפעם החושך היה בלתי נגמר מבחינתו והוא זרק את עצמו מול רכבת נוסעת.
מותו הגביר את המודעות באופן ניכר ובמיוחד הספר על חייו – "A Life Too Short", שכתב רולנד רנג. אבל עדיין דיכאון של כדורגלנים ושחקנים שצריכים חופשה לשיקום מנטלי זה עדיין קצת לא מקובל. "בריאות נפשית עדיין נושא טאבו בכדורגל" אמר רפאל וראן, בלם לשעבר בנבחרת צרפת וריאל מדריד. "הכדורגל מכריח אותך להתמודד כל הזמן עם מגבלות. טקטיות, פיזיות, טכניות אבל כשזה מגיע לאספקטים הפסיכולוגים, כולם צריכים לפתור את הבעיות שלהם לבד. אני הבנתי את זה בעצמי הרבה יותר מדי מאוחר. אמנם סיימתי את הקריירה שלי במצב רוח טוב, היה לי מאמן ושני פסיכולוגיים מתחומים שונים אבל אם הייתי משנה משהו בקריירה שלי, זה היה לעבוד עם הצוות הזה ממש מההתחלה".
הבעיה הגדולה בתעשייה המאוד תחרותית והתחלופה הגבוהה של השחקנים, מייצרת קבוצות של מקצוענים אבל אין הרבה חברים. "בניסיון שלי, כולם שומרים את הבעיות שלהם לעצמם" אמר וראן. "כשאתה יוצא למשחק, אתה כאילו יוצא למשימה. אתה צריך לדעת שהחברים שלך מחויבים למטרה אבל מגיל צעיר הכדורגל ספוג באווירה מאוד מאוד תחרותית. אתה חייב להראות ביצועים ברמות הגבוהות ביותר אז צריך להסתיר את החולשות שלך. העניין הוא שזה חשוב להראות את הפגיעות שלך וזה לא אומר שאתה חלש, זה פשוט אומר שאתה צריך להרים שרוולים ולהגיד 'אוקיי, אני צריך לפתור את הבעיות ולנוע קדימה'. עולם הכדורגל צריך לדבר על זה יותר. לדבר על זה יעזור לכולם להראות שבעיות נפשיות יכולות להשפיע על כולם".
המחקרים שנעשו בנושא לימדו על כך שבעיות מנטליות פוגעות באוכלוסיית הכדורגלנים יותר מאשר אוכלוסיית הגברים ברוב המדינות (מלבד שבדיה). לפי מחקר של ארגון הכדורגלנים העולמי, FIFPro, יותר מ-50% מהכדורגלנים סובלים מבעיות מנטליות – אם זה לחץ, שחיקה או שימוש בחומרים ממכרים או קושי בשינה. במדינות מתפתחות הבעיות עוד יותר חמורות.
לפי מחקר בקרב 507 כדורגלנים באפריקה, 72.3% מראים תסמינים של התמודדות עם חרדה ו-81.8% עם תסמיני דיכאון. לפי המחקר שנערך באוניברסיטת לוזאן הלחץ שכדורגלנים אפריקאים נמצאים תחתיו קשור גם לעניינים כלכליים. כדורגל הוא לעיתים הדרך היחידה של צעיר אפריקאי לצאת ממעגל העוני. חייו תלויים בזה ולכן הלחץ כל כך גדול.
בכלל, הבעיות הנפשיות הרבות ששחקנים סובלים מהן נובעות הרבה בגלל הלחץ הרב שיש בכדורגל המקצועני של ימינו – בו כל טעות יכולה לגרום ל"לינץ'" ברשת נגד הטועה ובכל הפסד מנתחים את אישיות השחקנים מבלי בכלל להכיר אותם. הלחץ שהמועדונים עצמם מפעילים על שחקנים כדי שיצדיקו את שכרם ומחירם, גם כן כבד יותר מאשר "לחץ" רגיל שעובדים אחרים חווים.
ויש לזכור שרוב הלא כדורגלנים בדרך כלל לא עובדים מול עשרות אלפים באצטדיונים ומאות אלפים בטלוויזיה. ואולם, מחקרים חדשים מראים שהלחץ בכדורגל קיים גם בשכבת הנוער והילדים. והתאחדות הפסיכולוגים הבריטית אף הוציאה הודעה בספטמבר האחרון שקוראת לרשויות לדאוג ליותר תמיכה בילדים שבאקדמיה.
"יותר מ-1.5 מיליון ילדים משחקים כדורגל בבריטניה" כתבו הפסיכולוגים במכתב פתוח להתאחדות הכדורגל האנגלית, הפרמיירליג וארגון הליגות המשניות EFL. "רק 200 מהם יהיו שחקני מקצועיים ובמצבים הכי גרועים, אלו שנחתכים מהמועדונים יכולים להרגיש מנותקים, חלקם פונים לפשע או פגיעה עצמית. הרבה משחקני האקדמיות בילו את כל חייהם הצעירים באלפי שעות של אימונים, רדפו אחרי חלום רק כדי לא להיות טובים מספיק ולהיות משוחררים. זו טראומה פסיכולוגית משמעותית וצריך השקעה מתואמת כדי לתת לילדים האלה את התמיכה שהם צריכים".
First ever football player listed with DEPRESSION as injury
— RT (@RT_com) December 4, 2025
Barcelona's Araujo has been sad for 4 days, missed one game, and keeps going
More depressed multimillionaire athletes coming up? pic.twitter.com/nSxNROJzhp
כמובן שכדורגל הוא "רק" משחק אבל הוא משחק קבוצתי וכמו שהקבוצות שעובדות טוב יותר ביחד מנצחות יותר משחקים, ככה ארגונים וחברות שעובדים טוב יותר ביחד יכולים לסייע לבעיות הנפשיות שפוגעות באנשים שבלעדיהם אין תעשיית כדורגל – הכדורגלנים.
ואם כבר מדברים על עבודה ביחד כדי לפתור בעיות נפשיות, הגיע הזמן שהרשויות כאן בישראל (גם ההתאחדות לכדורגל) ישקיעו יותר ויהיו מתואמים יותר בטיפול ובהתמודדות עם הבעיות הנפשיות שחיילים ומילואמניקים סובלים מהן כל כך אחרי המלחמה בעזה.
62 חיילים התאבדו מאז פרוץ מלחמת השבעה באוקטובר. זה לפחות הידועים לנו בוודאות. המספר כנראה גבוה הרבה יותר. היו כמעט 280 ניסיונות התאבדות של חיילים בחצי שנה האחרונות. המדינה, הצבא, החברה, כולם צריכים לעזור להם. כי בשביל סיוע נפשי לחיילים, כמו סיוע נפשי לכדורגלנים, צריך עבודת צוות.
אם אתם או אדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אנא פנו לעזרה מקצועית. ניתן לעשות זאת בדרכים הבאות: שיחה עם מוקד ער"ן בטלפון 1201 או באתר של העמותה, וכן באתר האינטרנט של סה"ר.
מה דעתך על הכתבה?