פיליפה לואיס, מאמן פלמנגו, הוביל את הקבוצה לזכייה בקופה ליברטדורס שלוש שנים ו-31 ימים בלבד אחרי שזכה בגביע הליברטדורס כשחקן הקבוצה. בכך שבר שיא שהחזיק 52 שנה. המאמן האחרון שזכה בתואר המשמעותי ביותר למועדונים בדרום אמריקה סמוך כל כך לזכייתו כשחקן היה הומברטו מאסצ'יו עם אינדפנדיינטה ב-1973 – במרחק 5 שנים ו-281 ימים מזכייתו כשחקן כאשר הרים את הגביע כמאמן.
זה לא סתם נתון, אלא כזה שמלמד על כך שפליפה לואיס הוא מיוחד. הרי זה לא קורה הרבה שמאמן כל כך צעיר, כל כך סמוך לפרישתו כשחקן, רושם הצלחה כל כך גדולה עם שחקנים שהיו חברים שלו לחדר ההלבשה. זה אירוע של פעם ב-52 שנה לפחות. ולכן רבים מאמינים שפליפה לואיס (40) הולך להיות הדבר הגדול הבא באימון בברזיל, כשסביר מאוד להניח שימצא את עצמו מאמן גם קבוצת פאר באירופה.
בסוף 2023 כשתלה את נעליו, באירופה לא ממש עקבו אחרי גרף ההתפתחות של לואיס כמאמן – גרף שהוא בעצמו התחיל לצייר עוד כשהיה שחקן פלמנגו תחת המאמן הכביר ז'ורז'ה ז'זוס. הפורטוגלי זיהה בלואיס מאמן עתידי ואפשר לו לנתח וידאו של היריבות הבאות וגם של שחקני פלמנגו עצמם. "הוא תמיד היה בחדר הווידאו, צפה במשחקים, שלח לנו סרטונים עם הסברים", אמר חברו לקבוצה לשעבר, גבריאל בארבוסה.
אחרי פרישתו, לואיס אימן את פלמנגו עד גיל 17 ואז את פלמנגו עד גיל 20. כשצ'יצ'ה, מאמנו לשעבר של לואיס בנבחרת ברזיל, פוטר מהקבוצה הראשונה, שחקן ההגנה לשעבר לקח פיקוד. זה קרה בספטמבר 2024. מאז, לואיס זכה באליפות ריו דה ז'נרו, אליפות ברזיל, גביע ברזיל וכמובן בקופה ליברטדורס.
"כשפרשתי, הרבה חשבו שזה רק טבעי שאהיה מאמן", אמר לואיס לעיתונאים. "זה הרגיש כמעט אוטומטי, אבל אף אחד לא ראה את הלילות בהם עלו לי ספקות עצמיים. אף אחד לא ראה את כל המשחקים שניתחתי עד הזריחה, אף אחד לא ראה את החשש השקט שאני לא אוכל לעמוד במשימה".
בראיונות שנתן ובשיחות עם עיתונאים אחרי משחקים, לואיס עושה רושם של מאמן ומנהיג שחושב לעומק על המשחק ועל ניהול אנשים. הוא עשה קריירת משחק של 20 שנה, התאמן אצל חלק מהמאמנים הטובים בעולם והוא בעצמו יודה שהוא לקח משהו מכל אחד מהם. כנראה שבזכות זה הוא מרגיש כמו מאמן שמוכן כל כך לעשות קריירה ארוכה על הקווים.
מז'וזס, למשל, אימץ לואיס את הייסודיות והעבודה היומיומית על הניואנסים הטקטיים הקטנים. לפליפה היתה היכרות מוקדמת עם הסגל של פלמנגו, כאמור – רוב חבריו לקבוצה היו עדיין שם כשהתחיל לאמן אותה. הוא עשה שינויים קטנים אבל משמעותיים – לחץ יותר גבוה, דחיפות יותר גדולה, כמה שינויים בעמדות, והשחקנים ראו שהוא עבד קשה מאוד כדי למצוא את ההתאמות הכי מדויקות. "הוא תמיד היה מסביר לשחקנים למה הם צריכים לעשות דברים מסוימים, איך זה מתאים לתוך התמונה הגדולה וסגנון המשחק ואיך זה רלוונטי ליריבה הבאה, הכל היה הגיוני", הסביר בארבוסה לעיתונות הברזילאית.
מדייגו סימאונה, לקח לואיס את הפוקוס הקיצוני על המשחק הבא. המאמן הארגנטינאי שאימן אותו באתלטיקו מדריד ציין לא פעם שמבחינתו "המשחק הכי חשוב זה המשחק הבא", ומי שעבר אצלו אמר לאתר פיפ"א: "אני לא בחור פילוסופי, אני מאוד פרקטי. אני גם לא רוצה לשים איזושהי מטרה גדולה לפנינו. המטרה היחידה היא לנצח את המשחק הבא".
כל אימון של לואיס הוא עבודת הכנה למשחק הבא ברמה היסודית ביותר, בפרטים הקטנים ביותר. "את האיכות הזו אפשר היה לראות מהדקה הראשונה שלו על מגרש האימונים", אמר ז'וזה בוטו, המנהל הספורטיבי של פלמנגו, ל"אתלטיק". "מוסר העבודה שלו, הוא מקדיש את כל הזמן שלו להכנה. הוא צריך ללמוד הכל, להבין הכל. גם הידע הטקטי שלו הוא מרשים ביחס לאדם שפרש ממש לאחרונה". עוזרו לשעבר הסכים: "הוא תמיד הכי מוכן למשחק".
מלואיס אראגונס, מי שאימן אותו באתלטיקו מדריד, אימץ פליפה לואיס את הישירות והכנות. הוא אהב את הדגש המיוחד שהמאמן הוותיק היה שם על הרצון לנצח והצורך להיות אגרסיביים. "המנטרה של אראגונס היתה 'לנצח, לנצח ושוב לנצח', אמר. "אז אני תמיד רוצה שהקבוצה שלי תהיה הקבוצה שהופכת את הכל לקשה יותר עבור היריבה. פלמנגו תמיד צריכה לשחק בדרך מסוימת. תמיד ללחוץ, תמיד לתקוף, אלו לא דברים שפתוחים למשא ומתן".
מז'וזה מוריניו, שאימן אותו בצ'לסי, לואיס למד הרבה על ניהול שחקנים כאנשים – ולא בהכרח בגלל שמוריניו היה טוב בזה במיוחד. "מוריניו קרא לי פעם 'חרא'", סיפר. "למדתי מזה הרבה על אינטראקציות קשוחות והכרחיות שיש בכדורגל". לואיס עיצב את כל הדרך שבה הוא מתקשר עם שחקנים לא כדי לשלוט בהם אלא כדי לייצר בינו לבינם חומר בלתי נראה שמחזיק מדינות שלמות ביחד: אמון.
"הוא אף פעם לא חושב שהוא הבעלים הבלעדיים של האמת", אמר עליו שחקן הכנף של פלמנגו מייקל. "הוא יודע להקשיב", הסביר ויניסיוס ברגאנטין. "הוא משתף פעולה, הוא רוצה להוציא מכל שחקן שלו את האיכויות הכי טובות שיש לו".
לפליפה לואיס כבר עכשיו יש מעריצים באירופה. באתלטיקו מדריד, ריאל מדריד, צ'לסי וליברפול עוקבים אחרי התפתחותו כמאמן. זה הטופ של הטופ. אם יגיע ליבשת הישנה, הוא לא צפוי לנחות באיזו סלטה ויגו או וולבס. הוא בא לבנפיקה ומעלה. סוכנו הוא ז'ורז'ה מנדש, הסופר-אייג'נט – זה בטוח יעזור. ולפי הישגיו ודבריו של לואיס, נראה שהוא כבר הגיע להבנות ותובנות שיעזרו לו להצליח גם שם.
"כשהרמתי את גביע הליברטדורס הבנתי משהו", סיפר אחרי הניצחון על פלמייראס. "אני לא חושב שהבנתי את זה כשחקן אף פעם אבל כמאמן נראה לי שאני מבין. מנהיגות זה לא עניין של שליטה, זה עניין של אמון. לא אמון בגישה או במה שלומדים על הלוח, אבל אמון באנשים. ידעתי מה זה להיות אלוף כשחקן אבל לא ידעתי איך זה מרגיש לראות אחרים הופכים לאלופים בזכותך. זה מה שהופך את הגביע שזכינו בו לגביע הגדול ביותר שזכיתי בו בחיי. הפכתי אחרים לאלופים".
מה דעתך על הכתבה?