ארסנל שלחה מסר חד וברור לכל יריבותיה בצמרת הפרמיירליג. התותחנים הביסו אמש (רביעי) 1:4 את אסטון וילה באצטדיון האמירויות, קטעו רצף של 11 ניצחונות רצופים של היריבה ובאנגליה כבר מדברים על משחק שעשוי להתברר כרגע מכונן בדרך, אולי, לאליפות ראשונה למועדון מזה 22 שנה.
למרות היעדרותו של דקלן רייס הפצוע, ארסנל הציגה מחצית שנייה סוחפת והפכה משחק שעל פניו אמור היה להיות קשה במיוחד מול יריבה שהגיעה בכושר מדהים, לניצחון קל במיוחד, תוך הצגת עליונות מוחלטת. "זה הרגיש כמו הרבה יותר משלוש נקודות, מבחינה פסיכולוגית", אמר ג'יימי קראגר בסקיי ספורטס, כשהוא מתייחס לחשיבות המנטלית של הניצחון.
גם פול מרסון לא נשאר אדיש. שחקן העבר של ארסנל קבע: "זו תוצאה עצומה. במחצית השנייה ארסנל פשוט חנקה את אסטון וילה והפכה אותה לקבוצה די רגילה. בהתחשב בכך שהם כבר שיחקו את משחקי החוץ הקשים ושכל הגדולות כמעט מגיעות אליהם הביתה, קשה לראות מי יעצור אותם. לדעתי, הם יזכו באליפות די בקלות".
אחרי מחצית ראשונה מאופסת, השערים הגיעו מיד לאחר ההפסקה. בדקה ה-48 אמיליאנו מרטינס טעה ביציאה לקרן של בוקאיו סאקה, וגבריאל דחק מקרוב את שער היתרון. ארבע דקות לאחר מכן הגיע השני, כשמרטין אודגור שלח כדור עומק מבריק ומרטין זובימנדי סיים בקור רוח. לאנדרו טרוסאר הוסיף שער נהדר מרחוק בדקה ה-69, וגבריאל ז'זוס חתם עם שער ראשון שלו מאז תחילת השנה האזרחית, זמן קצר לאחר שעלה מהספסל. אולי ווטקינס רק צימק בתוספת הזמן.
בסיום, מיקל ארטטה לא הסתיר את שביעות רצונו מהיכולת של קבוצתו, במיוחד לאור היריבה: "אני מאוד שמח. אנחנו משחקים כל שלושה ימים, ופגשנו קבוצה שניצחה 11 משחקים ברצף. זו קבוצה מצוינת וקשה מאוד לשחק מולה", אמר המאמן. "ידענו שזה הולך להיות משחק מאוד תובעני מבחינה רגשית. פתחנו פחות טוב בדקות הראשונות, אבל בהמשך מצאנו איזון ושליטה. במחצית השנייה פשוט התחברנו".
מאמן ארסנל הדגיש גם את היעילות, נקודת תורפה במשחקים האחרונים: "בניגוד למשחקים הקודמים, שבהם הגענו להרבה מצבים ולא תמיד ניצלנו אותם, הפעם היינו חדים ומדויקים. התחרותיות הייתה גבוהה יותר, התזמון היה טוב יותר, והשערים הגיעו בצורה יוצאת דופן. היינו מאוד יעילים בכל מה שעשינו, וזה עשה את ההבדל".
בסיום המשחק, שחקני ארסנל ערכו סיבוב תודה לקהל באמירויות, כשהם פותחים לפחות באופן זמני פער של חמש נקודות בפסגה ומשפרים גם את יחס השערים. אם לשפוט לפי התחושות באנגליה, זו לא הייתה רק עוד הצגה גדולה, אלא הצהרת כוונות אמיתית במירוץ לאליפות.
מה דעתך על הכתבה?