הקאמבק המרשים של צ'לסי בליגת האלופות עשוי להתברר כבעל מחיר כבד עבור הבלוז. לאחר שהבטיחה מקום בטופ שמונה והעפילה אוטומטית לשמינית הגמר, הקבוצה של ליאם רוזניור ניצבת בפני אפשרות לא שגרתית – ויתור על יתרון הביתיות, בשל תקנון אופ"א והתנגשות משחקים עם יריבותיה הלונדוניות ארסנל וטוטנהאם.
רוזניור חגג אמש את אחד הלילות הגדולים שלו כמאמן, עם מהפך וניצחון 2:3 על נאפולי של אנטוניו קונטה, שהעניק לצ'לסי את המקום השישי בטבלת שלב הליגה. על פי הפורמט החדש, סיום בין שמונה הראשונות מזכה לא רק בהעפלה לשמינית הגמר, אלא גם בזכות לארח את משחק הגומלין – יתרון משמעותי עבור קבוצה השואפת לריצה ארוכה במפעל.
אלא שבמקביל להצלחתה של צ'לסי, שכנותיה מהבירה הרשימו גם הן. ארסנל סיימה ראשונה את שלב הליגה וטוטנהאם רביעית – וגם הן זכאיות לארח את משחקי הגומלין בשמינית הגמר. שלושת המשחקים מיועדים לחלון אמצע השבוע של 17-18 במרץ, מצב שיוצר עומס חריג: שלושה משחקי ליגת האלופות גדולים בלונדון בתוך פחות מ-24 שעות.
תקנות אופ"א קובעות כי קבוצות אינן יכולות לשחק "באותו אצטדיון, באותה עיר או בערים ברדיוס של 50 קילומטרים" באותו ערב. מאחר שהעדיפות ניתנת לקבוצות שדורגו גבוה יותר, ארסנל וטוטנהאם מחזיקות ביתרון – וצ'לסי עלולה למצוא את עצמה מחוץ לסטמפורד ברידג', כיוון שלפי התקנון, במקרה כזה "הקבוצה שדורגה נמוך יותר בשלב הליגה חייבת לשחק במגרש חלופי".
המשמעות עבור הבלוז דרמטית: בשל מגבלות האבטחה והמרחק, לא ניתן יהיה להעביר את המשחק לאצטדיון לונדוני אחר כמו וומבלי למשל, וצ'לסי תיאלץ לארח את משחק הבית שלה מחוץ לבירה – למעשה, במגרש נייטרלי. זהו תרחיש בעייתי הן עבור הקבוצה והן עבור האוהדים, שייאלצו לנדוד לעיר אחרת ולאבד את האווירה הביתית המוכרת.
קיימת גם אפשרות אחרת, אך לא פחות מתסכלת – היפוך סדר המשחקים. לפי סעיף חריג בתקנון, צ'לסי יכולה לבחור לשחק את המשחק הראשון בבית ואת הגומלין בחוץ. מהלך כזה יאפשר לה לשוב לסטמפורד ברידג', אך יבטל את היתרון שהשיגה בזכות הדירוג הגבוה.
צ'לסי יכולה להיאבק על הזכות לשחק בסטמפורד ברידג' ביום חמישי – אפשרות שלפי ה"סאן" תוארה כ"לא סבירה" על ידי גורמים בכירים, בשל חפיפה עם הליגה האירופית ולוחות השידור – או לוותר מרצון על היתרון שהשיגה בעמל רב. דובר אופ"א אישר כי "הדיונים על לוחות הזמנים נמשכים מול הרשויות המקומיות", אך בשלב זה נראה שצ'לסי משלמת את מחיר ההצלחה שלה – ושל הכדורגל הלונדוני כולו.
מה דעתך על הכתבה?