הג'ודוקא האיראני הגולה והמדליסט האולימפי סעיד מולאי, הביע דאגה כבדה לביטחונן של שחקניות נבחרת הנשים בכדורגל של איראן, לאחר שהן סירבו לשיר את ההמנון הלאומי בטורניר גביע אסיה באוסטרליה. מולאי, סגן אלוף אולימפי בטוקיו 2020, התמודד בעצמו עם החלטה דומה ב-2019, ומבקש להזהיר כי השחקניות עלולות להיענש במאסר ואף בסכנת חיים. "תשעים ותשע אחוז, אולי 100 אחוז, הן אינן בטוחות כשיחזרו לארצן," אמר מולאי בראיון בלעדי ל-CNN Sports. "אולי יהרגו אותן, אולי יכניסו אותן לכלא. הן נלחמות על מילה אחת: חופש".
החשש נובע לאחר ששחקניות הנבחרת סווגו על ידי פרשן קונסרבטיבי איראני כבוגדות במלחמה, בעקבות השתקה בהמנון במשחק הפתיחה מול דרום קוריאה ב-2 במרץ. בעקבות זאת, הקהילה האיראנית פנתה לממשלת אוסטרליה בבקשה להציע לשחקניות מקלט הומניטרי מחשש לרדיפה בארצן.
שבע מהשחקניות – שש שחקניות וחברת צוות – קיבלו במקור אשרות הומניטריות להישאר באוסטרליה, אך עד יום ראשון חמש מהן נסוגו מבקשות המקלט וחזרו למדינה. ההתאחדות האיראנית לכדורגל הודיעה כי השחקניות יתאחדו עם יתר הנבחרת בקואלה לומפור לפני חזרתן לאיראן בימים הקרובים. במהלך הראיון, מולאי מסר מסר בפרסית לשחקניות וקרא להן "גיבורות": "גיבורים מתים פעם אחת, אך פחדנים מתים כל יום. אתם אמיצות. עמדתן על עתידכן ועל מה שלבכן באמת רוצה. בקרוב כולנו נציין ניצחון יחד באיראן".
מולאי מכיר מקרוב את הלחץ שהשחקניות חוות, לאחר שהחליט ב-2019 להגר מיידית מיפן לגרמניה במהלך אליפות העולם בג'ודו, בעקבות דרישה מצד רשויות איראניות להפסיד את הקרב בחצי הגמר כדי למנוע מפגש אפשרי בגמר מול הג'ודקא הישראלי שגיא מוקי שזכה לבסוף באליפות העולם והשניים אף הפכו לחברים טובים לאחר מכן. האיראנים אסרו על הספורטאים שלהם להתחרות מול ישראל בשל אי הכרה במדינה. "כל הזמן חשבתי על המדינה והמשפחה, אבל הלב והמוח שלי חשובים יותר. תוך חמש דקות החלטתי עבור חיי," סיפר מולאי על ההחלטה הקשה שלו. "חוזרים לאיראן – אי אפשר להמשיך במטרות שלך. אני הלכתי למדינה אחרת בשביל חיי, בשביל החופש שלי".
כיום, מולאי בן ה-34 חי עם משפחתו בגרמניה, אך מתאר קשר קשה עם אמו באיראן תחת המשטר הנוכחי. הוא כותב לה חמש עד שש הודעות ביום אך אינו מקבל מענה עקב ניתוק האינטרנט במדינה. אביו נפטר לפני יותר משנה, ומולאי מספר על הרגע שבו הציג לו את מדליית הכסף האולימפית: "פאפה – עשיתי זאת. המדליה הזו בשבילך ובשביל אמא."
מולאי מקווה שהשחקניות שנמלטו יזכו לחופש דומה, לשחק ללא חיג'אב או לרדוף אחרי מטרות אישיות. הוא גם ממשיך לתמוך בספורטאים איראנים בכל תחום: "אני תומך תמיד – נשים וגברים, בכל ספורט. כולנו כמו משפחה אחת". הג'ודוקא עדיין חולם על חזרה לארצו תחת משטר חדש: "אני מאמין שאוכל. זה החלום שלי. אני חושב חיובי עבורו".
מה דעתך על הכתבה?