קשה היה לפספס את גולת הכותרת של הספורט בסוף השבוע האחרון. בעיצומה של עוד שבת בלי כדורגל ישראלי לנוכח המלחמה, הרשת געשה והגולשים מצאו את עיסוקם בוויכוח שהכה גלים בעוצמה בלתי צפויה – ניימאר או וויין רוני? הכל התחיל מפודקאסט שבו אמר חלוצה לשעבר של מנצ'סטר יונייטד על הברזילאי "מעולם לא החשבתי אותו כשחקן בטופ של הטופ". אוקיי, זה כמובן יכול היה להיגמר באייטם חביב שהיה מושך כמה קליקים באתרי הספורט, אלא שהתערבות של אחד מאנשי הכדורגל הבכירים בישראל, הציתה את הדיון כאש בשדה קוצים בכל רחבי הרשת.
מדובר כמובן על נדב יעקבי, השדר הוותיק והמוערך של ערוץ הספורט. אם אבי מלר ז"ל, שהלך לעולמו בחודש דצמבר האחרון, היה מזוהה בעיקר עם הכדורגל האנגלי, הרי שיעקבי מאז ומתמיד היה זה שנותן את הקונטרה כ"נציג" הכדורגל הדרום אמריקאי והספרדי של ערוץ הספורט. בציוץ שהעלה לרשת החברתית "X" (טוויטר לשעבר), ציטט השדר ציוץ בו נכתב "איך אפשר להגיד שניימאר לא שחקן טופ? רוני אומר את הדברים מתוך שנאה. התקשורת האנגלית הייתה סוגדת לו אם היה אנגלי", כשמתחת מצורף סרטון ביצועים מרהיב של ניימאר, ויעקבי כתב: "מעניין אם לוויין רוני יש קליפ מהלכים שמתקרב לזה של ניימאר. אני מנחש שלא".
מעניין אם לוויין רוני יש קליפ מהלכים שמתקרב לזה של ניימאר. אני מנחש שלא. https://t.co/0SvlZ7P6hW
— nadav jakobi (@nimidana) March 20, 2026
כנראה שגם יעקבי עצמו לא הבין באותם רגעים את מחול השדים שהוא נכנס אליו. "עאלק עיתונאי", "פרשן ברמה נמוכה", "אנטי אנגלי" וגידופים רבים על ערוץ הספורט והרמה שלו היו רק חלק מהתגובות לציוץ עצמו, עם שלל ציוצים אחרים שבזו לשדר הוותיק. הטענה הייתה ל"ניתוח מזלזל", כזה ש"לא מצופה מפרשן כדורגל בכיר שכזה", כשבשורש הטענה התרעמות על כך שקליפ ביצועים של דקה ו-20 שניות לא יכול להוות קייס בדיון על קריירה שלמה.
אבל האם רוב המגיבים והמשמיצים באמת חושבים שדעתו של יעקבי, עיתונאי ספורט כבר למעלה מ-40 שנה, כזה ששידר בכל טורניר אפשרי, ראיין דמויות מפתח בכדורגל העולמי וכתב מאות אם לא אלפי כתבות, מתבססת על קליפ ביצועים קצרצר בטוויטר? בוודאי שלא. האם בדיון פתוח ורציני יעקב יכול היה ב-19 טיעונים שונים לגרום גם לאוהד הכי מושבע של יונייטד ורוני לכל הפחות לחשוב על הדיון? התשובה היא כן. אבל מעל הכל, הסוגיה המרכזית והמטרידה מכולן היא הדרישה המוגזמת מכל עיתונאי שנחשב למומחה בתחומו, לבסס את טענתו על ציוץ זניח שהעלה ברשת החברתית בשרשור של 2000 מילה. אז לא, הוא ממש לא חייב לעשות את זה. מנגד, לו נדב היה אומר את הדברים במסגרת תפקידו כשדר או פרשן בטלוויזיה, אכן ראוי היה שיסביר ויבסס את טענותיו היטב.
אגב, יעקבי הגיב בחינניות רבה לרוב מוחלט של התגובות. הוא לא תקף ולא עקץ בחזרה, ואפילו הציג טיעונים טובים בהרבה (הישגים אישיים וקבוצתיים בקריירה, מספרים, יכולת אישית ועוד). אבל גם זה באותו שלב כבר לא הספיק לאותו צבא צמא דם שמצא את הקרבן התורן – וככל שהוא בכיר יותר, הרי זה משובח. האירוע הזה מלמד בעיקר על תרבות דיון שכבר כמעט ולא קיימת ברשתות החברתיות. אפילו לא ברשת X, כזו שהמששתפים בה נחשבים ליותר "נאורים" ממגיבים ממוצעים באינסטגרם או בקיקטוק, ובלא מעט מקרים הם אכן בעלי ידע נרחב שמצליחים לאתגר אנשי תקשורת בכירים ככל שיהיו. אין בעיה עם ויכוחים, להפך, דיון זה דבר מבורך, אבל כשהוא חורג מגבולות המקצועיות ויורד לפסים אישיים, וכל זאת על בסיס ביסוס לא מספיק טוב לדעה לגיטימית לחלוטין, הדבר כבר מאבד מהטעם. בספורט זה עוד עדין, אבל לכו תראו מה קורה במקומות שבהם מדברים על פוליטיקה ומלחמה. שם, זה גם יכול להיות מסוכן.
ניימאר 4 פעמים בחמישייה הראשונה בבלון דאור, כולל שני פודיומים. רוני פעם אחת מקום 5. אין מה להשוות.
— nadav jakobi (@nimidana) March 20, 2026
והוא צודק!
ולעצם העניין – יעקבי צודק, בלי קשר לקליפ הביצועים. ניימאר כבש יותר בפחות משחקים (374 ב-624 משחקים) מרוני (313 ב-764 משחקים), הוא בישל יותר (231 לעומת 168), יש לו יותר שערים בנבחרת ברזיל (96 ב-150, מלך השערים בכל הזמנים) מרוני באנגליה (62 ב-137 משחקים) ולפני שמישהו יגיד שסטטיסטיקה לא אומרת הכל, הרי שגם במבחן העין, הברזילאי לוקח ובענק. אין צורך בשתי פדאלדות או בעוד דריבל מרהיב כדי להבין שניימאר גדול מרוני.
בזמן שהאנגלי שימש כצל לכוכבים אחרים ברוב שנותיו במנצ'סטר יונייטד, ניימאר לקח על עצמו במנהיגות יוצאת דופן את ברצלונה על הגב במקרים רבים כשמסי היה פצוע או פחות טוב, רק ככה "בשלוף" נזכיר את ה-1:6 הבלתי נשכח ואת גמר ליגת האלופות מול יובנטוס ב-2015, עונה שבה סיים כמלך השערים של המפעל בדרך לזכייה בטרבל עם ה-MSN, שנחשבת עד היום לשלישיית ההתקפה הטובה בהיסטוריה. אז נכון, את ניימאר קל לשנוא, ובשנים האחרונות של הקריירה עניינה אותו יותר יום ההולדת של אחותו מאשר כדורגל מקצועני, אפשר להגיד שאותו מעבר מברצלונה לפ.ס.ז' שהפך אותו לשחקן היקר בהיסטוריה תמורת 222 מיליון יורו היה טעות, אבל עצם העובדה ששחקן שהשיג כל כך הרבה כמוהו ביחסית מעט שנים של "פריים", נחשב בעיני רבים ל"פוטנציאל לא ממומש", בזמן שוויין רוני עבר ל-MLS בגיל 34, מראה עד כמה ענק הוא היה.
נדב יעקבי יכול לטפוח לעצמו על השכם, ופיד כדורגל צריך לומר לו "תודה", על כך שבימים ריקים כאלה מכדורגל הישראלי, הצליח להפיח דיון נוסטגלי ורומנטי שזכה לכזו מעורבות רגשית. על הדרך, הדיון הזה הזכיר לנו כמה כוכבי הכדורגל של אז היו גדולים, וכמה עם כל ההתקדמות של הענף בפן הטקטי והטכנולוגי, סביר שמעט מאוד מכוכבי הכדורגל של הדור הנוכחי, אם בכלל, יוכלו לעמוד במרכזו של אותו דיון סוער שייפתח אם וכאשר בעוד 20 שנה.
מה דעתך על הכתבה?