השוד הגדול בהיסטוריה: המאבק של האיטי יוצא מהספרים אל המגרש

במרץ 2025, הפוליטיקאי הצרפתי רפאל גלוקסמן קרא להחזיר את פסל החירות לרפובליקה הצרפתית, כמחאה על מדיניות ממשל דונלד טראמפ. "החזירו לנו את פסל החירות," הצהיר גלוקסמן במהלך עצרת. "זו הייתה המתנה שלנו לכם, אבל ככל הנראה אתם בועטים בה!".

נאומי אוסקה, הטניסאית האמריקאית שאביה לאונרד פרנסואה הוא במקור מהאיטי, הגיבה בגיחוך דיגיטלי. "מכיוון שאנחנו מנסים לקבל דברים בחזרה, האם האיטי יכולה לקבל את הכסף שלה מצרפת בחזרה?" כתבה ברשת, ועוררה דיון על ההיסטוריה העגומה של מולדת אביה מול מדינות אירופה וארה"ב. מה שאוסקה התייחסה אליו מכונה לעיתים "השוד הגדול בהיסטוריה".

בשנת 1791, אפריקאים משועבדים בהאיטי נלחמו ממושכות נגד צבאו של נפוליאון. הם נעזרו, אגב כך, בלוחמים פולנים שהגיעו במקור כדי למנוע מצרפת לכבוש את פולין, אך החליטו להפנות את גבם לצרפתים ולסייע למורדים. חלקם נשארו במדינה, ועד היום ניתן למצוא בהאיטי אחוז גבוה יחסית של שחומי עור בעלי עיניים כחולות.

לאחר 13 שנות מלחמה, שבהן הצליחה להתנגד לצרפת, בריטניה וספרד, הכריזה האיטי על עצמאות ב-1804. בכך הפכה לרפובליקה השחורה החופשית הראשונה בעולם, והייתה לאומה הראשונה שביטלה לצמיתות את העבדות ואת הסחר בבני אדם.

רק יותר מ-60 שנה מאוחר יותר בוטלה העבדות בארה"ב, אך במשך כל אותן שנים נתפסה האיטי כאיום על "הסדר העולמי". העבדות הניעה אז את הכלכלה הגלובלית, וארה"ב בנתה את הונה על גבם של עבדים מאפריקה; לאיש לא התאים שהמרד ההאיטי יצית דרישות לשכר ויפגע ברווחים. תושבי המדינה הפכו למגדלור של תקווה עבור משועבדים, ולכן האומה הצעירה נענשה.

צרפת הייתה זו שהובילה את המערכה נגד "החצופים". המדינה ששלחה צבא להילחם בכוחותיו של טוסן לוברטיר, ביטלה את העבדות בשטחה רק ב-1848 וסירבה לקבל את העובדה ששחורים – ששאבו השראה מערכי המהפכה הצרפתית עצמה – ישלטו בקולוניה שלה. האיטי בודדה דיפלומטית; מדינות העולם סירבו להכיר בריבונותה או לסחור עמה, ואומה מבודדת מסחרית אינה יכולה לצמוח.

בשנת 1825 שלחה צרפת צי ספינות מלחמה ודרשה מהמדינה לשלם 150 מיליון פרנק תמורת הכרה בעצמאותה – סכום ששוויו כיום נע בין 20 ל-30 מיליארד דולר. ז'אן-פייר בווייה, נשיא האיטי דאז, הרגיש שאין לו ברירה לאחר שנים של לחימה וקיפאון כלכלי, והסכים לתשלום. הצרפתים טענו כי הכסף נועד לפיצוי על "רכוש שאבד" – כלומר, על העבדים שזכו לחירותם. להאיטי לא היה הון כזה, ולכן היא אולצה לקחת הלוואות מבנקים צרפתיים בריבית גבוהה. אחד הבנקים הללו השתמש ברווחים שהפיק מהחוב כדי לממן את הקמת מגדל אייפל.

האיטי סיימה לשלם את החוב רק ב-1947, מה ששיתק אותה כלכלית במשך דורות. לעיתים, כ-80% מהתמ"ג הופנה לכיסוי החוב. כסף שהיה אמור לזרום לתשתיות, חינוך ובריאות, עבר לכיסיהם של בעלי עבדים צרפתים וצאצאיהם. כיום קיימת תנועה לאומית רחבה הדורשת את הכסף חזרה, כחלק ממאבק גדול יותר נגד "העולם הישן" שכתש את האומה שהייתה יכולה להיות פנינה קריבית.

כאן נכנס הכדורגל לתמונה. הספורט משמש בהאיטי כביטוי לרוח המהפכנית. כינויה של הנבחרת הלאומית, "Les Grenadiers" (הרימונאים), הוא מחווה ישירה לחיילי המהפכה. המונח נגזר מיחידות הפרשים העילית שלחמו תחת מנהיגים כמו ז'אן-ז'אק דסאלין ולוברטיר. כשהנבחרת עולה למגרש, המשחק נתפס כהמשך המאבק על הכבוד והריבונות.

העפלת הנבחרת למונדיאל 1974 נחשבת לשיא של גאווה לאומית. השער שהבקיעה מול איטליה (שקטע את שיא שמירת השער הנקי של דינו זוף) נחגג כרגע של התרסה מול מעצמה אירופית. המונדיאל הקרוב בארה"ב – מדינה שבה פוליטיקאים כמו סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס הפיצו שמועות כוזבות על מהגרים מהאיטי – הוא הזדמנות עבורם לספר את הסיפור האמיתי. האיטי תנסה להבהיר שהאחריות למצבה מוטלת על המערב שלא פיצה על עוולותיו, ואולי אף לקדם את אג'נדת הפיצויים שהעולם חב לה.