ב-2007 החליט מוחמד השישי, מלך מרוקו, שהונו מוערך בין 2.5 ל-5 מיליארד דולר, להשקיע כ-25 מיליון דולר מהונו האישי כדי "לעצב מחדש את הכדורגל המרוקאי". המלך אוהב כדורגל, אך הוא כנראה אוהב הרבה יותר את מה שהענף יכול להעניק לו ולעמו.
המחויבות הפיננסית הראשונה שלו הייתה סימן ברור לכך שהוא מאמין שהענף יכול לשנות את מרוקו מבחינה חברתית ותדמיתית. לא היה מדובר רק במימון; יחד עם יועציו, החליט מוחמד ב-2007 לבנות מערכת מובנית שתעלה את המדינה לגדולה בעולם הכדורגל בפרט ובעולם בכלל. בוועידת הספורט הלאומית ב-2008, התווה המלך "מפת דרכים" שאפתנית. פאוזי לקז'ע, נשיא התאחדות הכדורגל המלכותית של מרוקו, זקף לזכות המונרך את ראיית הנולד שהיוותה את הבסיס לשינוי.
"זה היה יותר מסתם ניצחון ספורטיבי; זו הייתה התגלמות האמונה והרוח הלוחמת של מרוקו, שהושרשה באמצעות התמיכה המלכותית", הסבירו בהתאחדות המקומית. "עידודו והשקעתו המתמשכים של המלך יצרו מורשת שבה הכדורגל הוא מקור לגאווה לאומית ולאחדות". הוועידה, שנערכה בסח'יראת, ריכזה גורמים מהממשלה, פדרציות ספורט ומומחים. המלך שלח איגרת מלכותית בפתח הוועידה, ובה הדגיש את הצורך ב"אסטרטגיית פיתוח מקיפה שתרומם את הספורט המרוקאי… כאמצעי ללכידות חברתית ופיתוח נוער".
אחרי אותה ועידה הצהיר המלך כי הספורט הוא זכות יסוד, והדגיש את תפקידו בשילוב חברתי. האג'נדה התמקדה בשיקום המגזר באמצעות שיפור הממשל, מודרניזציה של תשתיות וטיפוח כישרונות מרמת הבסיס. החזון הוביל להקמת אקדמיית הכדורגל על שם מוחמד השישי בסלא בשנת 2010, אותה חנך בעצמו. האקדמיה משמשת כ"מגדלור לטיפוח כישרונות צעירים, תוך שילוב של אימוני עילית עם חינוך". חלק מהצעירים שהגיעו אליה ב-2010 כיכבו במדי הנבחרת במונדיאל 2022, הפכו לחברים בנבחרת האפריקאית הראשונה שהגיעה לחצי הגמר, שיחקו בגמר אליפות אפריקה ב-2026 וישתתפו במונדיאל הקרוב.
כמעט 20 שנה שמרוקו רואה בכדורגל "מנוע אסטרטגי לפיתוח חברתי וכלכלי". הענף נתפס כמרכיב בזהות הלאומית וכאמצעי להכרה בינלאומית. המדינה התמקדה תחילה בהשקעה בתשתיות: אקדמיות לנוער, מגרשים קהילתיים, טיפוח מאמנים וגיוס כדורגלנים ממוצא מרוקאי באירופה – השקעות בסטנדרט אירופי לכל דבר.
אבל – ותמיד יש אבל – ב-2025, לקראת אליפות אפריקה שאירחה מרוקו ואחרי שהתבהר כי המדינה תארח משחקים במונדיאל 2030, ההשקעה העצומה הציתה מחאות כבירות. בספטמבר 2025, מותן של שמונה נשים שהגיעו ללדת בבית החולים חסן השני באגאדיר הפך לניצוץ שהצית את הזעם והוציא אלפי מפגינים לרחובות.
לא הכל נחשף, אך ההערכות הן שמיליארד מרוקו והמלך השקיעו בין 2.5 ל-3 מיליארד דולר בכדורגל מאז 2010. זהו בערך אותו סכום שהשקיעה המדינה במערכת הבריאות שלה. המחאות הובלו על ידי צעירים שטענו כי הממשלה מוציאה סכומי עתק על אצטדיונים בעוד בתי הספר והשירותים הציבוריים סובלים מתת-תקצוב. הם הניפו שלטים בוטים: "אנחנו רוצים בתי חולים, לא אצטדיוני כדורגל".
תגובת המדינה הייתה נוקשה. המשטרה ביצעה מעצרים המוניים ופיזרה הפגנות. במקומות מסוימים האלימות הסלימה עם דיווחים על פצועים ולפחות שלושה מקרי מוות. ארגוני זכויות אדם תיארו את המצב כ"דיכוי נרחב ומופרז". הרשויות טענו כי הן "פתוחות לדיאלוג". ראש הממשלה, עזיז אחנוש, שיבח את כוחות הביטחון, והמלך מוחמד אמר מאוחר יותר כי פרויקטים לאומיים ויוזמות חברתיות צריכים להתקדם יחד, מבלי להתייחס ישירות לדרישות המפגינים. עד סוף אוקטובר הוגשו כתבי אישום נגד אלפי אנשים, והמפגינים המשיכו ללחוץ לשחרור העצורים.
פעילי "דור ה-Z" במרוקו מוצאים עצמם נרדפים. ב-29 במרץ, הראפר המרוקאי סוהייב קבלי נידון לשמונה שנות מאסר בגין "זלזול במוסד חוקתי". בפועל, קבלי נעצר בשל מילות שירים המוקיעות את השחיתות ומבקרות את נרמול היחסים עם ישראל. הוא הראפר השלישי המקורב למחאה שנעצר. חודש קודם לכן, זינב ח'רובי, חברה בקולקטיב "דור ה-Z 212 צרפת", נעצרה במרקש בגין "הסתה באינטרנט".
"ספרנו יותר מ-5,000 מעצרים, ו-2,000 אנשים עדיין בכלא", אמר חכים סיכוכּ, נשיא האגודה המרוקאית לזכויות אדם ברבאט. "הרשויות דיכאו את התנועה ביד קשה. כיום היא במצב של מוות קליני". תנועת הצעירים עדיין ממתינה שהממשלה תקיים את הבטחותיה להגדלת ההוצאות הסוציאליות ושיפוץ בתי חולים. האם הצלחה במונדיאל תרגיע את הרוחות או תשיג את התוצאה ההפוכה? זו השאלה הגדולה לקראת הטורניר.
מה דעתך על הכתבה?