הוויכוח באירלנד סביב שני משחקי ליגת האומות נגד ישראל כבר מזמן חרג מהשאלה האם המפגשים צריכים להתקיים. ככל שמתקרב המשחק הראשון ביום ראשון, בתקשורת האירית עוסקים גם במחיר שהסערה גובה מנבחרת אירלנד עצמה – מהשחקנים, מהמאמן ומההכנות המקצועיות לחלון שכולל ארבעה משחקים בתוך פחות משבועיים.
ב"אייריש טיימס" תיארו היטב עד כמה ישראל השתלטה על סדר היום של הנבחרת. במסיבת העיתונאים שבה פרסם היימיר הלגרימסון את הסגל, הוא נשאל במשך יותר מ-35 דקות על הסוגיה, עד שבשלב מסוים חזר אל דלת חדר התקשורת ושאל את הדובר האם הגיע הזמן "להתחיל את מסיבת העיתונאים על הכדורגל". לפי העיתון, לאחר מכן התקיימה שיחה נוספת עם הכתבים, וגם בה נעשה ניסיון מצד אנשי ההתאחדות להסיט את הדיון לכדורגל – ללא הצלחה. בסיום המפגש עם העיתונאים הכתובים נשאלה שאלה אחת בלבד שעסקה בכדורגל.
הלגרימסון עצמו כבר הודה בפומבי שהרעש משפיע מבחינתו על העבודה המקצועית. "אני מקווה שאוכל לחשוב, לדבר ולהתמקד כמה שיותר בצד של הכדורגל ולא בכל הדברים האחרים", אמר. "כפי שאתם מבינים, התפקיד שלי כאן הוא כדורגל ואני צריך להיות מרוכז בכדורגל. ככל שיהיה פחות רעש עבורי, כך יהיה טוב יותר, וככל שיהיה פחות רעש עבור השחקנים, כך גדל הסיכוי שהם יצליחו יותר על המגרש". ב"אייריש טיימס" הגדירו את האווירה סביב המחנה כ"מתוחה, מבשרת רעות וכזו שרק רוצה שכל זה כבר יהיה מאחוריה".
המאמן גם חשף שהלחץ הציבורי הגיע ישירות לשחקנים. הוא שוחח באופן אישי עם כל 26 המוזמנים ולא במסגרת קבוצתית, וב-RTÉ צוטט אומר כי חלק מהם "ממש לא הרגישו בנוח" עם המשחקים. למרות זאת, כולם הסכימו להתייצב. "אנחנו מנסים להשאיר את הרעש מבחוץ בחוץ ולהתרכז במה שהתפקיד שלנו – להיות כדורגלנים, לא פוליטיקאים", אמר הלגרימסון. "את הפוליטיקה וכל שאר הדברים שישאירו לפוליטיקאים ולאנשי המנהלה".
ב"אייריש אקזמינר" נחשף פרט נוסף שממחיש את הדילמה: לפי הלגרימסון, גם שחקנים שהרגישו אי-נוחות חששו להיות היחידים שיחרימו. המאמן תיאר את העמדה ששמע מהם במילים: "אני לא הולך להיות האחד". לדבריו, הגישה הייתה שאם הוחלט שהנבחרת משחקת, הם רוצים להישאר יחד כחלק מהקבוצה. העיתון דיווח גם כי קיימת אפשרות שהשחקנים כמעט שלא יקיימו את הפעילות התקשורתית הרגילה במהלך החלון, למעט התחייבויות.
הזמר האירי הזהיר את שחקני הנבחרת
Irish singer Aaron Rowe, who quit as opening act for Ed Sheeran, goes on rant telling people to target "Zionist lobbies" instead of Ed Sheeran.
— Oli London (@OliLondonTV) September 20, 2026
"You really should be focusing on the Zionist lobbies that are trying to silence the voices of people who are shouting about genocide." pic.twitter.com/JlI2BnVObC
ההתאחדות האירית אכן נקטה צעדים חריגים כדי להוריד את הלהבות. רק אתמול דווח שהיא צמצמה משמעותית את ראיונות השחקנים ואת פעילותה ברשתות החברתיות, והחליטה להסיר את מיתוג הספונסרים מכל חלון ליגת האומות הקרוב – לא רק משני המשחקים נגד ישראל, אלא גם מהמפגשים מול קוסובו ואוסטריה. אפילו מסיבת העיתונאים האחרונה של הלגרימסון נערכה ללא קיר הפרסומות הרגיל מאחוריו.
גם מנכ"ל ההתאחדות דייויד קורל אמר שהמטרה היא להגן על המאמן והשחקנים מהאש הציבורית. ב"אייריש טיימס" דווח שההתאחדות מנסה במכוון להרחיק אותם מהביקורת ולהבהיר כי ההחלטה לשחק התקבלה על ידי ההנהלה – לא על ידי הכדורגלנים. מנהל הכדורגל ג'ון מרטין כבר ביקש במפורש: "תאשימו אותי, לא את השחקנים", והסביר שההתאחדות מנסה "להגן" עליהם ככל האפשר.
אלא שהלחץ האישי על השחקנים רק הולך וגובר. אתמול פורסם מכתב שעליו חתמו יותר מ-160 ספורטאים אירים, ובהם שמות בולטים, שקורא לשחקני הנבחרת "לפעול יחד על פי מצפונם" ולסרב לשחק נגד ישראל. כותבי המכתב עצמם טענו כי ההתאחדות, אופ"א והממשלה כשלו בכך שהעמידו את השחקנים מלכתחילה בסיטואציה הזו.
הלחץ קיבל גם צורה אישית וחריפה יותר. הזמר האירי ארון רואו, שפרש מסיבוב ההופעות של אד שירן בעקבות הדחת מקלמור, פרסם סרטון שבו פנה ישירות לשחקני הנבחרת. "כל כדורגלן אירי שהולך לשחק נגד הטרוריסטים המזדיינים האלה – אתם פאקינג תיזכרו. אל תשכחו את זה", אמר.
בעקבות זאת, ברשתות האיריות נשמעו קולות שהסתייגו מהפניית האש אל השחקנים עצמם. בדיון גדול ב-Reddit בעקבות דבריו של רואו נכתב, בין היתר, כי המסר שלו נשמע "מאיים על הכדורגלנים המסכנים – זו לא אשמתם", בעוד אחרים תהו האם מצפים משחקן "לסכן את סיכויי הקבוצה ואולי גם את הקריירה הבינלאומית שלו". אחרים טענו שהכעס צריך להיות מופנה להתאחדות שקיבלה את ההחלטה ולא לשחקנים, לצד תגובות רבות שתמכו דווקא בחרם. מדובר כמובן בתגובות אוהדים ולא במדגם מייצג של דעת הקהל האירית, אבל הן ממחישות שהוויכוח כבר מתנהל גם סביב השאלה האם הוגן להפוך כל שחקן בנבחרת לאחראי אישית להחלטה.
ובתוך כל זה, הנבחרת אמורה בכלל לפתוח את הקמפיין ביום חמישי מול קוסובו, לפני שתפגוש את ישראל בדברצן ביום ראשון, את אוסטריה ב-1 באוקטובר ואת ישראל שוב ב-4 באוקטובר. מבחינת הלגרימסון, ההשלכות המקצועיות אינן שוליות: הוא הדגיש שהמיקום בבית ישפיע על דירוג אירלנד לקראת מוקדמות יורו 2028 ועל נקודות הדירוג שלה, ואמר בפירוש כי לדעתו "מסוכן לא לשחק".
גם הסיקור עצמו הפך לחלק מהסערה. RTÉ הודיעה שתשדר את שני המשחקים נגד ישראל במתכונת מינימלית בלבד – ללא אולפן, ללא פרשנים מטעמה ועם השידור הבינלאומי של אופ"א – וגם ללא פרסומות או חסויות סביב המשחקים. במקביל, גאווין קוני מ"אייריש טיימס" התנגד לקריאה של חלק מהעיתונאים להחרים גם את הסיקור, וכתב כי למרות התנגדותו לקיום המשחקים, תפקידה של התקשורת הוא "להיות עדה ולדווח באופן מדויק והוגן", ולא להפוך את עצם הנוכחות באירוע להבעת תמיכה בו.
כך, פחות משבוע לפני המפגש הראשון עם ישראל, כבר קשה למצוא באירלנד דיון מקצועי רגיל על הנבחרת. אפילו כלי התקשורת המקומיים מתארים חלון בינלאומי שבו "הפוקוס רחוק מכדורגל", בעוד המאמן אומר בעצמו שפחות רעש יגדיל את סיכויי שחקניו להצליח. הסערה הפוליטית אינה רק הרקע למשחקים – היא הפכה לחלק מרכזי מההכנות אליהם.
מה דעתך על הכתבה?