המועדון הורשע, אך האיש שבראש הפירמידה נותר מחוץ לתמונה. זו אולי התובנה המרכזית מפסק הדין שפרסמה הפרמייר ליג, עובדה שכמעט לא זכתה לכותרות הראשיות.
הוועדה העצמאית קבעה שמנצ'סטר סיטי ניפחה את נתוני החסויות שלה במשך תשע עונות, בין 2009 ל-2018, ושעדים מטעמה שיקרו לה ביודעין. זו ההרשעה החמורה ביותר בתולדות הליגה. אולם, בעמוד מושחר ברובו, בסעיף 70 של פסק הדין, מופיע משפט מפתח: אין שום ראיה לכך שאדם מסוים אישר את התרמית, והיא התנהלה לכאורה בלי ידיעתו. שמו של אותו בכיר מכוסה בפס שחור.
אף על פי שהוועדה לא כתבה את שמו במפורש, כשיודעים שכל הכסף מגיע מחברה בבעלות אדם אחד, המשפט הזה משנה את התמונה. המועדון וההנהלה נמצאו אחראים, אך הבוס הגדול נשאר מחוץ לפסק הדין. הוועדה סירבה לקבוע כיצד מתקבלות ההחלטות באבו דאבי, ועצרה בדיוק בנקודה שבה נגמר הכדורגל ומתחיל השלטון.
האם יש צפי למהפכה דרמטית?
החקירה נגד סיטי נפתחה בדצמבר 2018. כמעט שמונה שנים חלפו מאז, עמוסות בהאשמות רשמיות, 42 ימי דיונים והמתנה של שנתיים להחלטה. מנכ"ל הפרמייר ליג, ריצ'רד מאסטרס, כינה את ההחלטה "הגדולה ביותר בתולדות הליגה". אחרי מאמץ עצום שכזה, עולה שאלה גדולה בהרבה מכמה נקודות יופחתו ממאזנה של סיטי: האם משהו באמת ישתנה?
ברשתות החברתיות התשובה ברורה מאליה. האוהדים דורשים לשלול את האליפויות, להוריד את הקבוצה ליגה ולמחוק את העשור האחרון מספרי ההיסטוריה. למרות שדלת המילוט של בית הדין הבין-לאומי (CAS) נסגרה בפניהם והם חשופים כעת למערכת המשפט האנגלית, מהפכה קיצונית כמו ירידת ליגה עדיין לא תתרחש. הסיבה לכך טמונה ברשת הביטחון הכלכלית והפוליטית שלהם, כאשר הבעלים קשורים קשר הדוק לממשל בבריטניה דרך שורה של הסכמים אסטרטגיים, וגופי השידור העולמיים לא יאפשרו לאחד המוצרים המרכזיים שלהם להתפרק. בזמן שהתקשורת בישראל נשארה רק בכותרות הרדודות, הנה הזוויות האמיתיות שמעטים מדברים עליהן.
תעקבו אחרי הכסף
נתחיל בכסף. בתשע העונות שנבדקו, דיווחה סיטי על הכנסות של כמעט 950 מיליון ליש"ט מחברות באבו דאבי שהוצגו כחסויות. בפועל, לפי הוועדה, אותן חברות שילמו רק כ-119 מיליון.
למה להסתיר כסף שבכל מקרה זורם לקופה? משום שעל פי תקנות הפייר-פליי הפיננסי, מועדון רשאי להוציא רק את מה שהוא מרוויח בעצמו, בעוד שהזרמת כספים ישירה מצד הבעלים מוגבלת מאוד. לכן, כספי הבעלים הוסוו כחסויות חיצוניות כדי לעקוף את המגבלה.
השאלה המתבקשת שעלתה באתר האתלטיק היא האם אפשר לחייב את הבעלים למכור את המועדון. כאן סעיף 70 הופך למכשול המרכזי: כדי לכפות מהלך כזה, צריך להוכיח שהבעלים אינו ראוי לנהל את המועדון, ופסק הדין נמנע במכוון מהקביעה הזו. גם בפיננשל טיימס ציינו כי בעלים צריכים להיות חופשיים להשקיע בכדורגל, כל עוד הם עומדים במבחן הרגולטורי.
לצד הכלכלה, הפוליטיקה משחקת תפקיד מכריע. יו"ר סיטי, ח'לדון אל-מובארק, עומד בראש קרן ההשקעות מובאדלה של אבו דאבי, והאמירויות התחייבו להשקיע סכומי עתק בבריטניה. לפי אתר סמאפור, ראש ממשלת בריטניה, אנדי ברנהאם, נפגש לאחרונה עם אל-מובארק, ודיפלומטים אישרו לפיננשל טיימס ששתי הממשלות פועלות כדי למנוע משבר מדיני. גורם ממשלתי בריטי ציין כי לא צפויה תגובת נקם, וכששתי מדינות מבקשות למזער נזקים, הפתרונות האמיתיים נרקחים הרחק מעין הציבור.
ההד של הפרשה מורגש היטב גם בניוקאסל, שבה קרן ההשקעות הסעודית מחזיקה ברוב המניות. הרכישה שם אושרה לאחר שהובטחה הפרדה מלאה בין המדינה למועדון, ופרשת סיטי מדגישה כמה קשה לפקח על התחייבויות כאלה. בשורה התחתונה, אף גורם בלונדון אינו ממהר להסתכסך גם עם ריאד.
בלי בית הדין בשוויץ: סגירת הדלת האחורית
זהו אולי הגורם היחיד שעשוי להוביל לעונש חסר תקדים, אך גם לכך יש להתייחס בספק רב: הבעלים אולי יוצאים נקיים, אבל המועדון עצמו עומד בפני מבוי סתום. ב-2020 הציל בית הדין לבוררות בספורט (CAS) את סיטי מהרחקה מליגת האלופות, בעיקר משום שרוב העבירות של אופ"א התיישנו. הפעם, הדלת הזו חסומה לחלוטין משום שתקנון הפרמייר ליג אינו מאפשר פנייה לערכאות בינלאומיות דומות.
הערעור הנוכחי יוגש לוועדה חדשה בת שלושה חברים, שתפקידה לבדוק רק דבר אחד: האם הוועדה הקודמת ביצעה טעות מהותית. זה אינו משפט חוזר, וכפי שמציין גבריאל מרקוטי מ-ESPN, לא ניתן יהיה להציג בו ראיות חדשות.
לכך מתלווה משוכה קשה לא פחות. הוועדה קבעה במפורש שראשי סיטי שיקרו, ושגרסת ההגנה של המועדון "נרקחה זמן רב לאחר מעשה" – קביעה שוועדות ערעור כמעט לעולם אינן הופכות. מכאן ואילך, הכתובת היחידה תהיה בית המשפט האנגלי, שיתערב אך ורק אם יוכח פגם פרוצדורלי חמור בהתנהלות ההליך. בזמן שסיטי מנסה להילחם באמצעות טענות על הדלפות ו"השפעה פוליטית", הסיכוי שהמהלכים האלה יעזרו לה להפוך את הקערה הוא קלוש.
הטלוויזיה: הכסף שמעל הכול
אם אי אפשר לפגוע בבעלים ואי אפשר לבטל את ההרשעה, כל מה שנשאר הוא העונש עצמו. את העונש תקבע ועדה עצמאית ולא הנהלת הליגה, אך בדרך עשויה לעלות גם האפשרות להסדר מוסכם מאחורי הקלעים. כדי להבין את השיקולים שיונחו על השולחן, צריך להסתכל על הדבר החשוב ביותר בפרמייר ליג: הטלוויזיה. היום, ההכנסות מזכויות שידור מחוץ לבריטניה כבר גבוהות יותר מההכנסות בשוק המקומי, והצופים מזמן נמצאים בכל רחבי העולם.
המצב הזה מכניס את הליגה לדילמה קשה ומושך אותה לשני כיוונים מנוגדים. מצד אחד, היא חייבת לשדר למיליונים ברחבי הגלובוס שהתחרות הוגנת: בסקר שנערך עוד לפני פסק הדין, 14% מהנשאלים הצהירו שיפסיקו לצפות בליגה אם מנצ'סטר סיטי לא תיענש קשות. מצד שני, הליגה לא תרצה להרוס במו ידיה את אחד המותגים הרווחיים והנצפים ביותר שלה. שלילת אליפויות משמעה הודאה מול צופים בכל העולם שעשור שלם של כדורגל היה לכאורה מזויף, והרחקת הקבוצה תהפוך את המוצר שהיא מוכרת לרשתות השידור לליגה בלי כוכבים כמו ארלינג הולנד.
לכך מתלווה תזמון רגיש במיוחד: המכרז על זכויות השידור בבריטניה לעונות שמתחילות ב-2029 ייפתח בעוד כשנה. לפרמייר ליג יש אינטרס מובהק להטיל עונש שייראה קשוח ומרתיע, אך בו-זמנית לא ירסק את הערך של המוצר שהיא מוכרת לצופים באנגליה, באסיה, בארצות הברית ובישראל.
מה אפשר ללמוד מאירופה?
את הנוסחה של עונש כואב אבל כזה שאינו מחסל את המועדון, הכדורגל האירופי כבר מכיר היטב. יובנטוס, למשל, נענשה ב-2023 בהפחתת 10 נקודות באמצע העונה בשל זיוף דוחות כספיים, אך נשארה בסרייה א'. המקרה הקיצוני היחיד של הגברת הזקנה התרחש ב-2006 בפרשת קלצ'ופולי, שכללה ירידת ליגה ושלילת תארים, אך שם המוקד היה בהטיית שיפוט ישירה ובפגיעה אקטיבית במה שקרה על הדשא. אצל מנצ'סטר סיטי, לעומת זאת, העבירות נוגעות כולן לצד הפיננסי.
ועדיין, המקרה של סיטי חמור בהרבה מזה של יובנטוס. הוועדה קבעה במפורש שהמועדון לא הסתפק בעקיפת הכללים, אלא גם ניסה לשבש את מהלכי החקירה באופן מודע. משום כך, העונש שיוטל עליה צפוי להיות כבד וחסר תקדים מכל מה שראינו עד היום בפרמייר ליג.
מה צפוי?
זו אמנם הערכה ולא ודאות מוחלטת, אך כל הסימנים מצביעים לאותו כיוון: מנצ'סטר סיטי לא תורחק מהליגה, והאליפויות לא יישללו. מומחים סבורים ששלילת תארים בדיעבד היא מהלך מסובך מדי מבחינה משפטית ומעשית, וגם קירן מגווייר, מומחה לכלכלת כדורגל, מעריך שהעונש הסביר ביותר יהיה הורדת נקודות משמעותית בעונות הבאות לצד קנס כספי עצום.
ברשת BBC כבר העריכו כי הסדר מוסכם בין סיטי לליגה עשוי להיות "הפתרון הנקי ביותר" – כזה שייחתם בשקט ובחדרי חדרים רחוק מעיני האוהדים.
אולם, המכה הכספית האמיתית עלולה להגיע דווקא מצד המועדונים היריבים. בהתבסס על המקרה שבו אברטון חויבה לשלם לברנלי 35 מיליון ליש"ט בגין פגיעה בסיכויי ההישרדות שלה, ענקיות כמו ארסנל, ליברפול, מנצ'סטר יונייטד וטוטנהאם כבר הודיעו כי הן שומרות לעצמן את הזכות לגרור את סיטי לתביעות ענק.
בשורה התחתונה, אחרי שמונה שנות חקירה, האוהדים לא יקבלו את הפנטזיות שלהם. המועדון ייענש, הבעלים יישארו במקומם, והעסקים בין לונדון לאבו דאבי יימשכו כרגיל. השינוי האמיתי יהיה שקט ומאחורי הקלעים: מעתה ואילך, כל ספונסר שמגיע מאותה מדינה של הבעלים יעבור בדיקה קפדנית תחת זכוכית מגדלת.
מה דעתך על הכתבה?