פדרו רודריגס נפרד מכדורגל אחרי 20 שנות קריירה ו-25 תארים, אבל הדרך של מי שהפך מ"פדריטו" לאחד השחקנים המזוהים עם ברצלונה של פפ גווארדיולה לא הייתה פשוטה כפי שנדמה מבחוץ. בריאיון נרחב ל"מונדו דפורטיבו", לאחר שהודיע על פרישתו, החלוץ הספרדי חזר לרגעים הגדולים בקריירה, לקשיים שחווה בתחילת דרכו ולשיחות עם המאמנים שעיצבו אותו.
אחת התקופות המורכבות ביותר עבורו הייתה דווקא בתחילת הדרך, כשעזב את טנריפה ועבר ללה מאסיה, אקדמיית הנוער של ברצלונה. המעבר מהאי הקטן לעיר הגדולה, הריחוק מהמשפחה והחברים והמשמעת הנוקשה התגלו כאתגר לא פשוט. "בטנריפה היו לי חיים חופשיים יותר, שיחקתי כדורגל עם החברים שלי. כאן היו כללים נוקשים מאוד: ללכת לישון מוקדם, לנוח, ללמוד ולאכול טוב. בהתחלה היה לי קשה מאוד עם כל זה", סיפר.
פדרו הודה כי לא פעם שקל לוותר על החלום ולחזור הביתה. "התקשרתי לאבא שלי אינספור פעמים והתחננתי שייקח אותי מכאן", חשף. הוא התגעגע לדברים הקטנים שהשאיר מאחור, כמו לשבת עם חברים על ספסל, לשחק במגרש השכונתי במשך שעות או ללכת לים בבוקר. אביו היה שם כדי לעודד אותו ולשכנע אותו להמשיך, וכיום פדרו מבין עד כמה העקשנות ההיא הייתה חשובה. "אני רואה עכשיו שכל המאמץ הזה היה שווה את זה", הודה.
בהמשך, כשהגיע לקבוצה הבוגרת, פדרו זכה לעבוד עם גווארדיולה, שזיהה בו את הרצון להצליח ואת הנכונות ללמוד. "אני חושב שמה שהוא ראה בי, בכנות, היה אולי הרצון שלי להקדיש את עצמי לכדורגל ולהצליח", אמר. לדבריו, המאמן לקח אותו תחת חסותו וניסה לעזור לו להשתפר, תוך שהוא מעביר לו את הרעיונות המקצועיים שלו ואת הדרך שבה עליו להתפתח כשחקן.
אחד הרגעים הזכורים ביותר התרחש לפני גמר ליגת האלופות ב-2011, שבו פגשה ברצלונה את מנצ'סטר יונייטד בוומבלי. גווארדיולה זימן את פדרו למשרדו בתחילת השבוע ושאל אותו אם הוא מתרגש לקראת הגמר או מפחד לשחק בו. פדרו השיב שהוא מוכן, ואז המאמן הודיע לו שהוא יפתח בהרכב. "הוא אמר לי ללחוץ על כל כדור, להצטרף להתקפה ולחפש את השער כשיש לי הזדמנות, ולעשות את מה שאני עושה בדרך כלל", שחזר. "הייתה לו הרבה אמונה בי והוא ידע איך להניע אותי לפעולה".
פדרו גם נזכר בחדר ההלבשה המיוחד של אותה ברצלונה, שלדבריו היה אחד המרכיבים המרכזיים בהצלחתה. קרלס פויול, צ'אבי, אנדרס אינייסטה ותיירי הנרי עזרו לו להשתלב וללמוד, וכל השחקנים ידעו את תפקידם. "לא היה להם אגו שהעמיד את עצמם מעל האחרים. כולנו היינו ברורים מאוד לגבי המטרות שלנו", הסביר. הוא הדגיש כי לצד הכישרון העצום, ההצלחה נבעה גם מעבודה קשה, מאיכות האימון ומהשאיפה המשותפת לשחק את הכדורגל הטוב ביותר.
גם לטיטו וילאנובה וללואיס אנריקה היה תפקיד משמעותי בקריירה שלו. את וילאנובה תיאר כאחד האנשים הישרים והנאמנים ביותר שהכיר בכדורגל, וסיפר כיצד עזר לו להשתפר ולהבין את המשחק. לואיס אנריקה, לעומת זאת, דרש ממנו את המקסימום בכל אימון ובכל משחק. פדרו הוסיף כי העזיבה של ברצלונה הייתה קשה, משום שאהב את המועדון וחייו ומשפחתו היו בברצלונה, אך הירידה במספר ההזדמנויות שקיבל הובילה אותו לחפש חוויות חדשות בצ'לסי ובאיטליה.
כעת, אחרי הפרישה, פדרו מתכוון לקחת הפסקה כדי לעכל את סיום הקריירה ולבחון את האפשרויות לעתיד. הוא לא פוסל לימודי אימון או מעבר לתפקיד של סוכן שחקנים, ומודה כי ההתמודדות התחרותית היא הדבר שהכי יחסר לו: התחושה בחדר ההלבשה לפני משחק, המתח והמאבק המשותף על הניצחון. כשנשאל כיצד היה רוצה שיזכרו אותו בעוד 20 שנה, השיב: "כאדם רגוע, פשוט, צנוע וחרוץ. מישהו שנלחם כדי להגשים את החלום שלו והצליח".
מה דעתך על הכתבה?