בית המשפט בבריסל דחה היום (רביעי) את התביעה שהגישו ליאור רפאלוב ואנטוורפן נגד תקנות אופ"א וההתאחדות הבלגית, המחייבות קבוצות לכלול בסגל שלהן מספר מינימלי של שחקנים שגדלו במועדונים מקומיים. בכך קבע בית המשפט כי התקנות אינן מפרות את חוקי האיחוד האירופי הנוגעים לחופש התנועה של עובדים ולתחרות חופשית, והותיר אותן על כנן.
התביעה הוגשה בעקבות דרישות אופ"א וההתאחדות הבלגית, שלטענת רפאלוב ואנטוורפן פוגעות ביכולתן של קבוצות מקצועניות להחתים ולשתף שחקנים שלא גדלו במועדונים מקומיים. השניים ביקשו לבטל החלטת בוררות מיולי 2020, שקבעה כי תקנות ההתאחדות הבלגית תואמות את הדין האירופי.
המאבק המשפטי הגיע בשנת 2023 לבית הדין לצדק של האיחוד האירופי, שקבע אז כי התקנות עשויות לפגוע בכללי התחרות ובחופש התנועה של עובדים. עם זאת, בית הדין הותיר לערכאה הלאומית בבלגיה את ההכרעה הסופית בשאלה אם מדובר בהגבלות מוצדקות ומידתיות.
כעת קבע בית המשפט בבריסל כי התקנות נועדו לקדם מטרות לגיטימיות, ובהן פיתוח כדורגלנים צעירים וצמצום התלות של מועדונים במשאבים כלכליים. אף שהשופטים הכירו בכך שהדרישות מגבילות במידה מסוימת את התחרות, הם קבעו כי אינן חורגות מהנדרש להשגת מטרותיהן.
על פי תקנות אופ"א, שנכנסו לתוקף בעונת 2008/09, קבוצות נדרשות לכלול לפחות שמונה שחקנים שגדלו במועדונים מקומיים בסגל של 25 שחקנים. ב-2011 אימצה ההתאחדות הבלגית תקנות דומות, המחייבות קבוצות לכלול שמונה שחקנים שגדלו במועדונים בלגיים, כאשר לפחות שישה מהם צריכים להיכלל בסגל למשחק.
בית המשפט הדגיש כי הדרישות אינן מבוססות על אזרחותו של השחקן, אלא על המקום שבו עבר את הכשרתו המקצועית. לפיכך, גם כדורגלן זר שגדל במועדון בלגי יכול להיחשב לשחקן מקומי לצורך עמידה בתקנות. בנוסף, נקבע כי לא הוצגו ראיות מספקות לכך שהכללים פוגעים באופן בלתי מידתי בשחקנים זרים המבקשים לשחק בבלגיה.
ההכרעה מהווה הפסד משפטי לרפאלוב ולאנטוורפן, ובמקביל ניצחון משמעותי לאופ"א ולהתאחדות הבלגית, שיוכלו להמשיך לאכוף את התקנות שנועדו לעודד השקעה במחלקות הנוער. אנטוורפן טרם מסרה תגובה לפסק הדין.
מה דעתך על הכתבה?