כבר לא ראוי לאוסקר? המשבר שמאיים על מורשתו של אוסקר טבארס

"אבין אתכם אם תחליטו לפטר אותי", אמר מאמן אורוגוואי, אוסקר טבארס, לבכירי ההתאחדות בדיון החירום שהתקיים באמצע אוקטובר, אחרי שרצף תוצאות אומללות העמיד את סיכויי ההעפלה למונדיאל בסכנה ממשית. עם 16 נקודות מ-12 משחקים, מדורגת הנבחרת בתכלת בשלב זה במקום החמישי, המוביל לפלייאוף הביניבשתי. ואמנם, מצד אחד, לקולומביה במקום הרביעי מספר נקודות זהה, וגם אקוואדור השלישית רחוק רק נקודה אחת, אך מצד שני צ'ילה, פרגוואי ואפילו בוליביה התקרבו מאחור, והמשך מגמת ההידרדרות עלול להשאיר את האורוגוואים מחוץ לגביע העולם.

החבורה של טבארס צברה נקודה אחת משלושה משחקים בחודש שעבר, וגם אם לוח המשחקים היה מאתגר, סגנון הכניעה הדאיג יותר מהכל. אחרי תיקו ביתי מאופס מול קולומביה, הגיעה התבוסה 3:0 לארגנטינה בבואנוס איירס ואז באה המפלה המחפירה באמת – הפסד 4:1 בברזיל. הפיאסקו היה מהדהד, והביקורת שהצטברה נגד המאמן פרצה החוצה. אורוגוואי לא תמיד מנצחת, אבל היא ידועה ברוח הלחימה הבלתי מתפשרת. הפעם הגישה נראתה שונה ורצף הכשלונות מתחיל להתארך. ההופעה בקופה אמריקה בקיץ היתה מאכזבת מאוד, אז הקמפיין הסתיים בפנדלים מול קולומביה ברבע הגמר. האוהדים מרגישים שהעסק מתפרק בהדרגה, והמאמן נושא באחריות לכך. הדיון הציבורי בסוגיה הפך לסוער וייצרי.

קשה לדמיין את הנבחרת בלעדיו

כדי להפנים את עוצמת המשבר, צריך להבין את גדולתו ומעמדו של טבארס בחברה האורוגוואית. במשך שנים ארוכות הוא היה דמות נערצת ביותר – המאסטרו החכם, איש המקצוע הגדול ביותר שקם במדינה בהיסטוריה המודרנית. הוא היה פופולרי עוד כאשר הדריך את הנבחרת במונדיאל 1990 באיטליה. בתחילת 2006, אחרי כישלון ההעפלה למונדיאל בגרמניה, שב טבארס לקדנציה שניה – ומאז הוא שם כבר יותר מ-15 שנה. הוא חתום על הצלחות גדולות כמו זכיה בקופה אמריקה ב-2011, העפלה לחצי גמר מונדיאל ב-2010 וגם רבע גמר גביע העולם ברוסיה ב-2018.

ההישגים הקנו לו מעמד מיוחד מאוד וסמכותו לא הוטלה בספק במשך תקופה ארוכה. ככל שהתארכה כהונתו של טבארס, כך הוא הפך לחלק אינטגרלי לחלוטין מהנבחרת. האוהדים הצעירים כלל לא מסוגלים לדמיין אותה בלעדיו – זה כל מה שהם מכירים. גם השחקנים לא מכירים מנטור אחר, כי כל הקריירה הבינלאומית שלהם היתה עם מאמן אחד בלבד. גם העיתונאים התרגלו מאוד לטבארס ולנהלים שלו, ופיתחו יחסים קרובים איתו.

קל להתחבר לאיש הצנום והמבוגר הזה. הוא פילוסוף והוגה דעות, שנוהג לדסקס נושאים מגוונים לעומק במסיבות העיתונאים. הידע שלו עצום, והמחוייבות שלו מוחלטת. גם כאשר חלה ונאלץ להיעזר בקביים, לא עלה בדעתו לנטוש את המשימה הלאומית. הוא כבר בן 74, בני דורו יצאו לפנסיה, אבל הוא ממשיך לעבוד במרץ למען המולדת – כך הוא רואה את עצמו, וכך רואים אותו בני עמו. כיצד תסתדר הנבחרת בלעדיו? מי בכלל מסוגל להיות יורשו של המאסטרו הדגול? בהתאחדות ובתקשורת העדיפו לרוב לא לעסוק בשאלה הזו. כל עוד טבארס מוכן להמשיך, זו לא רק זכותו המלאה, אלא גם ברכה. רק הוא יחליט מתי תגיע העת להעביר את השרביט המלכותי.

איחד את האומה – וכעת מפלג אותה

זה היה הלך הרוח במדינה, אבל הוא החל להשתנות כאשר התוצאות הידרדרו, וניכר כי טבארס לא מתאים את עצמו למציאות המשתנה. לפתע, היציבות המופתית הצטיירה כקיבעון מחשבתי, הנאמנות לכוכבים ותיקים נתפסה כחוסר נכונות לקדם צעירים והנטיה לגלוש לאינספור נושאים מרתקים במסיבות העיתונאים נראתה כמו התחמקות ממתן תשובות ממוקדמות לשאלות ספציפיות. במהלך השנה האחרונה, כבר החלו להישמע קולות ברורים לפיהם טבארס פשוט מיצה את עצמו. מנגד, רבים מאוד – כולל העיתונאים הבכירים שמוקרבים למאסטרו – ראו בנסיונות ההדחה פגיעה בקודש הקודשים. המדינה התחלקה לשני מחנות – בעד ונגד טבארס. הקונצנזוס התפוגג, והאיש שאיחד את האומה מאחוריו הפך לאיש שמפלג אותה.

יש בעיות שזועקות לשמיים, כמו ההתעקשות להמשיך לסמוך בעורף על דייגו גודין. הקפטן הנפלא היה אחד הבלמים הטובים בעולם במשך תקופה ארוכה כאשר שיחק באתלטיקו מדריד, אבל מאז המעבר לאיטליה חלה נסיגה חדה ביכולתו. כיום, בגיל 35, הוא חלק מהעורף המחורר של קליארי שמדורגת במקום האחרון בסרייה A, עם מרטין קאסרס לצידו. העובדה כי טבארס ממשיך לראות בהם עוגנים חיוניים בנבחרת מוציאה את האוהדים מדעתם. תהליך דומה התרחש עם מתיאס וסינו, שהיה עד לא מכבר קשר פנטסטי במדי אינטר, אך לא רואה דשא בסן סירו בשנתיים האחרונות. יכולתו ירדה באופן חד מאוד, אבל אצל טבארס הוא עדיין באנקר בהרכב, ללא הצדקה הגיונית כלשהי.

הכוכבים מתייצבים מאחוריו

וכך, במהלך הישיבה הבהולה של ההתאחדות, הסכים טבארס להתייחס לסוגיות פרסונליות עליהן סירב לדבר קודם לכן. הוא קיבל מהממונים הנחיות להפוך את הקישור ללוחמני ודינאמי יותר לקראת המשחקים הבאים וראשי ההתאחדות דיסקסו איתו גם על היבטים טקטיים. המאמן הודה, למשל, כי ההחלטה להחליף את לואיס סוארס במחצית הקרב מול קולומביה היתה שגויה ושלא היה צריך לשמור את כוחותיו למפגשים הבאים. היו אלה דיווחים הזויים למדי – המאמן החשוב בתולדות המדינה מצטדק בפני פקידים שלא אימנו מעולם, אבל היה צריך לספק לאוהדים את ההסברים הנאותים.

כך או כך, ההחלטה לא לפטר את טבארס היתה טבעית לנוכח הנסיבות. ראשית, המחאה נגדו אינה גורפת. בסקר מקיף שנערך לאחרונה, עלה כי 50 אחוזים מהאוהדים רוצים בהישארותו, בעוד 42 אחוזים דורשים את פיטוריו. שנית, השחקנים הוותיקים עומדים באופן מובהק לצידו. "התמיכה שלי במאסטרו מוחלטת ובלתי מסוייגת, כל עוד הוא רוצה להיות איתנו. אנחנו נחושים לתקן את הבעיות ביחד", הצהיר גודין. "מוטלת עלינו האחריות לתמוך במאסטרו ובצוותו על כל מה שהם עשו למען הנבחרת. זה לא הזמן לדיבורים, אלא למעשים על המגרש", קבע סוארס.

שלישית, זעזוע כה דרמטי אחרי יותר מ-15 שנה רצוי לבצע בלוח זמנים סביר, ולא כאשר מצפים משחקים גורליים מעבר לפינה. קמפיין המוקדמות מסתיים במרץ, וזהו תוקפו של החוזה – אשר יוארך אוטומטית עד המונדיאל אם אורוגוואי תעפיל לשם. יהיה זה הימור עצום למנות כעת מאמן חדש בניגוד לדעת הכוכבים, כי הוא לא יספיק להכיר את המערכת מבפנים בזמן הקצר. את זה מבינים בסתר ליבם גם מבקריו הגדולים של טבארס, גם אם מתוסכלים ופסימיים לגבי העתיד הקרוב.

אסור שהאגדה תסתיים בפיאסקו

"לדעתי טבארס השלים את המעגל והעידן שלו תם. הרעיון היה לתת לו לנהל את הנבחרת עד המונדיאל ב-2022, אבל אם התוצאות לא ישתנו הוא עלול לסיים את כהונתו מוקדם יותר. הוא היה מאמן אדיר מ-1988 עד 1990, וגם מ-2006 עד 2018. לאחר מכן הוא החל לעשות הרבה טעויות, ובשלב זה הגיע הזמן לבצע שינוי. תמיד הגנתי על טבארס, אבל כרגע יש בעיות קשות מאוד. דבר אחד בטוח – ממש לא הוגן להטיל ספק בהישגי העבר שלו, כפי שעושים מתנגדיו כרגע. אסור לקחת ממנו את תרומתו העצומה לכדורגל האורוגוואי", טוען הפרשן הבכיר סרחיו גורסי. זה לא המקרה הראשון של מאמן דגול שפיספס את העיתוי הנכון לעזוב. יעידו על כך, למשל, יואכים לב וארסן ונגר.

קשה להגזים, אם כך, בחשיבות שני המשחקים של אורוגוואי בימים הקרובים. הלילה היא מארחת את ארגנטינה (01:00, ספורט1) במטרה לנקום על התבוסה בחודש שעבר, ואז יוצאת למסע לאוויר הדליל של בוליביה, אשר נכנסה לפתע בעצמה לתמונת המאבק על ההעפלה. התכולים מתייצבים למשימה עם סגל מדולל שספג מכת פציעות קשה. אדינסון קבאני, פדריקו ואלוורדה וסבסטיאן קואטס שנמצא בתקופה אדירה בספורטינג ליסבון יחסרו מאוד, וכך גם מקסי גומס ודרווין נונייס בחוד.

זה לא יהיה פשוט, אבל גם בלעדיהם מצפים מהנבחרת לשנות את המומנטום ב-180 מעלות כדי למנוע אסון. יהיה זה מחדל בקנה מידה היסטורי אם הקדנציה המפוארת של המאסטרו תסתיים בכישלון ההעפלה לגביע העולם, ולא כך צריך להיכתב הפרק האחרון באגדה שלו. הכל עדיין נמצא ברגליהם של סוארס וחבריו, והזמן לפעול הוא עכשיו. לכן הקרב מול אלביסלסטה הלילה לא יכול להיות מותח יותר.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק: https://www.facebook.com/globalfootball1/