חלוקת הפרסים החשובה ביותר, שהעידה על ערכו האמיתי של כדור הזהב, היתה בשנה שעברה. זוכרים מי נבחר ב-2020? נכון, אף אחד.
ההחלטה על ביטול המשאל התקבלה על ידי פראנס פוטבול בשלהי יולי, כאשר התחרויות ברחבי העולם כבר חודשו בתום פגרת הקורונה, ליגת האלופות התכוננה לשלבי ההכרעה, והיה צפי ברור ומוגדר לחזרה לשגרה לקראת העונה החדשה, גם אם ללא הקהל. זו אכן היתה שנה לא פשוטה מבחינת עולם הכדורגל. שנה שונה, מוזרה, מאתגרת, מתסכלת. אבל היא היתה שלמה למדי גם לנוכח המגבלות, ולא היתה שום סיבה הגיונית לא להעניק את כדור הזהב לשחקן המצטיין. היה רק דבר אחד שמנע זאת – לא היתה ודאות לגבי האפשרות לקיים את הטקס. זו היתה הסיבה היחידה לגניזתו של כדור הזהב אשתקד.
עורכי פראנס פוטבול ניסו להמציא תירוצים, כתבו בין היתר כי "התנאים של המשתתפים לא זהים כי חלק מהליגות קוצרו". אלה שטויות, כי התנאים אף פעם לא זהים עבור הכוכבים. יש אילוצים חיצוניים, ויש אפילו פציעות – מה הבדל בין קיצור הליגה הצרפתית למתיחת שריר מבחינת ניימאר, אם בשני המקרים הוא לא משחק כדורגל במשך כחודשיים? אין שום הבדל. לעומת זאת, עבור המגזין שמארגן את המשאל, הטקס הוא קריטי.
This front row was something special… #ballondor pic.twitter.com/wfbEWwute7
— Ballon d'Or #ballondor (@francefootball) November 30, 2021
כן, כדור הזהב לא שווה כלום ללא האירוע הנוצץ והמזויף שנערך אתמול בפריז, עם חליפות יוקרתיות, אורות מהבהבים, נשיקות, חיבוקים ונאומים סתמיים ונבובים. בשביל הטקס הזה עורכים את כל העסק, וכאשר הקורונה לא איפשרה להתחבק ולהתנשק בו, פשוט לא היה משאל. ואולם, מבחינת אוהדי הכדורגל ורוב השחקנים עצמם, הטקס המדובר חסר חשיבות מינימלית, כמובן. ולכן, אם רשימת כדור הזהב לא שווה כלום בלעדיו, היא לא שווה כלום גם איתו. היא לא רלוונטית. אין שום טעם להתייחס אליה ברצינות או לנתח אותה מבחינה מקצועית.
זה היה ברור כשמש גם קודם. לא כולם מבינים כיצד מתבצע דירוג הרשימה, אז כדאי להסביר זאת בקיצור המתבקש.
ראשית, השופטים הם עיתונאים – אחד מכל מדינה ברחבי העולם. העיתונאים האלה נבחרים על ידי פראנס פוטבול, בדרך כלל לצמיתות. ברגע שנכנסת כחבר בצוות השיפוט, אתה שם עד המוות. עד כמה האנשים האלה חיים את המשחק ועוקבים אחריו? אין לדעת. עד כמה הם באמת מומחים? אין לדעת. יש עיתונאי כלשהו מאיי קוק, עיתונאי כלשהו מאיי סיישל, עיתונאי כלשהו מברבדוס, עיתונאי כלשהו מפקיסטן, עיתונאי כלשהו ממקאו, עיתונאי כלשהו מלוב, עיתונאי כלשהו מאנדורה ועיתונאי כלשהו מקלדוניה החדשה. קולם שווה בדיוק לקולם של עיתונאי מאנגליה, עיתונאי מאיטליה ועיתונאי מברזיל. את צרפת, אגב, מייצג העורך של פראנס פוטבול עצמו.
לשופטים אלה, אשר טיבם מוטל בספק עצום, מוגשת רשימה סגורה של 30 שחקנים. הקשר של הרשימה הזו למציאות רופף למדי. השנה, למשל, יש בה נציג אחד בלבד של באיירן מינכן. תומאס מולר, יוזואה קימיש וליאון גורצקה לא שם. נבחרת ארגנטינה, שזכתה בקופה אמריקה, מיוצגת על ידי שני שחקנים. אנחל די מריה, כובש שער הניצחון בגמר, לא שם. אלופת ספרד אתלטיקו מדריד מיוצגת על ידי שחקן אחד בלבד. יאן אובלק, השוער האיכותי בעולם לדעת רבים, פשוט לא שם.
גם שוער צ'לסי אדוארד מנדי לא שם. טוב, יש רק שם רק שוער אחד – ג'אנלואיג'י דונארומה, שיושב בימים אלה על הספסל בפריז סן ז'רמן. מה יעשה שופט שירצה לבחור בקימיש, מנדי או די מריה? כלום, אין לו אופציה כזאת. ועוד לא דיברנו על כך שאין נציגות כלל לשחקנים מחוץ לחמש הליגות הבכירות באירופה, וזה כולל דרום אמריקה.
מתוך הרשימה, חייב כל שופט לבחור חמישה שמות. מקום ראשון מקבל חמש נקודות, מקום שני מקבל ארבע נקודות, וכך האלה – מקום חמישי מקבל נקודה אחת. מכיוון שכל שופט שפוי חייב לכלול שמות בולטים ברורים, למשל רוברט לבנדובסקי, הרי שהגיוון נעלם לחלוטין. המקומות הראשונים זוכים ברוב הנקודות, וליתר הכוכבים שנכללו ברשימה נשארים פירורים.
עד כמה פירורים? ובכן, דווח אתמול בגאווה כי לוקה מודריץ' וססאר אספיליקואטה הגיעו בצוותא למקום ה-29 בעולם בשנת 2021. שניהם קיבלו אפס נקודות. אפס עגול. אף שופט לא כלל אותם בחמישיה שלו, והם מוזכרים רק כי אנשי פראנס פוטבול החליטו כך. במידה לא מבוטלת, זה מגחיך אותם, מבזה אותם, וגורם להם עוול. זה גם מדגיש כי שחקנים אחרים עשויים היו לקבל הכרה גדולה יותר, לו היו ברשימה מלכתחילה. לו היו המארגנים רוצים לקבל תוצאות נורמליות, הם לא היו מגבילים את השופטים כלל, אבל כן פוסלים הצבעות לא סבירות באופן קיצוני ומדיחים את השופטים המדוברים לאלתר.
לחשוף ברעש גדול את הרשימה שההבדל בין המדורגים שלה נופל בגדר הטעות הסטטיסטית – זו שערוריה. ניימאר הגיע למקום ה-16 עם תשע נקודות. מייסון מאונט במקום ה-19 עם שבע נקודות. הארי קיין במקום ה-23 עם ארבע נקודות. פדרי במקום ה-24 עם שלוש נקודות. כפיים! הוא הקדים את פיל פודן שהגיע רק למקום ה-25 עם שתי נקודות. מה זה צריך להיות? איך עיתון שמכבד את עצמו יכול להתעסק בבולשיט הזה? למה השחקנים והמועדונים משתפים עם זה פעולה?
ואם הדירוג אבסורדי בתחתית הרשימה, המצב רק קצת יותר טוב בצמרת. יש לכם חברים שתמיד יצביעו לליאו מסי או לכריסטיאנו רונאלדו כשחקן השנה? אז יש גם לא מעט עיתונאים כאלה. רשימת השופטים של פראנס פוטבול מורכבת ברובה מאנשים מבוגרים ומקובעים. לבנדובסקי הוא מותג יוקרתי פחות, ולכן יש יותר עיתונאים ששמו את הארגנטינאי במקום הראשון. זה הכל.
אפשר להסכים או לא להסכים איתם. אחרי הכל, זה עניין של העדפות וטעם אישי, ולא מדובר בנתונים מוחלטים. דבר אחד בטוח – המשאל הזה אינו רציני. ערכו נחות אפילו בהשוואה למשאל הקפטנים הלאומיים ומאמני הנבחרות של פיפ"א, כי שם לפחות רוב המשתתפים באמת מבינים משהו בכדורגל. בפראנס פוטבול הכל מתחיל ומסתכם ביחסי ציבור. לו מישהו היה הוגה כיום שיטה כזו של משאל, היו לועגים לו וזורקים את הרעיון לפח.
אבל התואר הזה קיים מאז 1956, ויש סביבו הילה שמתוחזקת היטב באמצעות כסף. אז אפשר לשמוע שחקנים צעירים מצהירים שהם חולמים לזכות בכדור הזהב. אפילו קארים בנזמה אמר שזו פסגת שאיפותיו. למה, קארים? אתה באמת משתוקק שעיתונאי מלוקסמבורג ידרג אותך לפני מסי? זה עד כל כך חשוב לך? אין לך מה לעשות בחיים?
הגיע הזמן לעשות לזה סוף – ואנשי פראנס פוטבול אכן עשו זאת ב-2020. אף אחד לא קיבל אז את כדור הזהב, והכל היה בסדר. ממש בסדר. עדיף לבטל אותו אחת ולתמיד. בואו נחזור לפרופורציות. אף אחד לא קופח אתמול, כי המשאל הזה לא שווה כלום ללא הטקס, ולא שווה כלום עם הטקס. כל עוד הוא קיים, תתייחסו אליו כאל קוריוז. תצחקו עליו, תהיו ציניים כלפיו. וזהו.
