"הסמל שמאחד את האומה" – זו הייתה כותרת הפרופיל של אנטולי טימושצ'וק בעיתון הבריטי אינדפנדנט לקראת המונדיאל ב-2006. סופר שם על בחור שגדל בלוצק במערב אוקראינה, אשר בקושי ידע רוסית בילדותו, אשר הפך לימים לקפטן שחטאר דונצק, האימפריה המובילה ממזרח המדינה. בשלב מסוים, התדמית הזו אכן נראתה נכונה. הקשר היה בקונצנזוס מוחלט ברחבי אוקראינה, צבר שיא של 144 משחקים בנבחרת, ירש את סרט הקפטן הלאומי אחרי פרישתו של אנדריי שבצ'נקו, ומעמדו כאחד הגדולים בכל הזמנים היה לכאורה מובטח.
לא עוד. השבוע החליטה ועדת האתיקה של ההתאחדות האוקראינית למחוק לחלוטין כל זכר של טימושצ'וק. מספר ההופעות הבינלאומיות שלו אופס, זכיותיו באליפות אוקראינה ובגביעי אוקראינה במדי שחטאר נשללו, וכך גם עיטורי הכבוד שהוענקו לו, ואפילו תעודת המאמן. שמו הורד כליל מאתר האינטרנט, ומבחינת העם האוקראיני טימושצ'וק פשוט לא קיים עוד.
"לא קורא את מה שכותבים עלי"
בחירתו להישאר לעבוד כעוזר מאמן זניט בזמן מלחמה ולשמור על שתיקה מוחלטת בעוד מולדתו סובלת מפלישה אכזרית של הצבא הרוסי נתפסת כבגידה. השנאה כלפיו והסלידה ממנו לא יודעות גבול. "טימושצ'וק, לך בעקבות הספינה", נכתב בהודעה הרשמית. הכוונה היא לספינת המלחמה הרוסית אותה שלחו החיילים האוקראינים להזדיין, כשהאוייב איים עליהם בקשר ודרש להיכנע.
היחס כלפי טימושצ'וק השתנה מקצה לקצה עוד ב-2017, כאשר הוא מונה לתפקידו הנוכחי במועדון שנמצא בבעלות מלאה של הקונצרן הממשלתי גזפרום, ולפיכך משמש כזרוע יחסי ציבור עבור משטרו של ולדימיר פוטין. באותה תקופה, כאשר הסכסוך המדמם באיזור דונבאס התנהל ביתר שאת, ציפו האוקראינים כי קפטן הנבחרת לשעבר צריך להימנע מהעסקה כזו, אבל לטימושצ'וק היו תוכניות משלו. הוא קיבל הזמנה ממירצ'ה לוצ'סקו, הבוס הרומני שטיפח אותו במשך שנים ארוכות בשחטאר, ולקח את ההצעה כדי לחזור לקדנציה שלישית בסנט פטרסבורג.
כאשר נדרש לסוגיה בראיון לפני כשנה, הסביר כוכב העבר: "אני משתדל לא להתייחס לפוליטיקה, כי כל אמירה שלי עלולה להתפרש בצורה לא נאותה על ידי צד כלשהו. אני רוצה שיהיה שלום בכל העולם. כל מלחמה מביאה אסון למעורבים בסכסוך. באופן כללי, אני חסין מפני ביקורת ולא קורא את מה שכותבים עלי באינטרנט. עושים את זה כדי לעורר פרובוקציות. בסנט פטרסבורג נמצאת המשפחה שלי, ואני מאושר כאן. זה הבית שלי. אם למישהו יש דעה אחרת, שיהיה".
המעבר הראשון לזניט התקבל באהבה
סנט פטרסבורג הפכה לבית עבור טימושצ'וק עוד בתחילת 2007, כאשר הפך לרכש היקר הראשון של זניט בעידן גזפרום. המשטר רק השתלט על המועדון, שהיה עד אז עממי, פשוט, אהוב ומזוהה מאוד עם העיר – ואיש לא העלה בדעתו לאן מכוון פוטין לקחת אותו. במסגרת ההשקעה הראשונית, הוחתם המאמן ההולנדי דיק אדבוקאט, שסימן את טימושצ'וק כשחקן הרכש הקריטי לחיזוק מרכז המגרש. שחטאק קיבלה 20 מיליון יורו תמורת הקפטן שלה – סכום בלתי נתפס בתקופה המדוברת, והקשר עצמו נהנה לספר כיצד שמע שתי נשים מבוגרות משוחחות על כך במונית שירות, מבלי לדעת ששחקן הרכש יושב מאחוריהן.
לרוב האוקראינים לא היה אז דבר נגד זניט, ואפילו לא נגד פוטין. המעבר התקבל באהדה משני עברי הגבול, ומעריציו של טימושצ'וק שמחו יחד איתו כאשר הוא זכה עם זניט באליפות הראשונה שלה באותה עונת 2007, ואז הניף את גביע אופ"א ב-2008. אדבוקאט ראה באוקראיני שלו מנהיג, מינה אותו לקפטן גם בזניט, והוא היה סוג של שגריר אוקראיני ברוסיה. הוא סיפר בגאווה על הקרן שהקים עם חבריו באוקראינה, במסגרתה תרם כספים לבניית איצטדיונים ברחבי המדינה. כאשר עבר לבאיירן מינכן ב-2009, מעמדו התעצם עוד יותר.
כבר לא תושב כבוד בעיר הולדתו
איש לא כעס עליו גם כאשר חזר לזניט ב-2013, אבל אז סיפח פוטין את חצי האי קרים, החל להפעיל מיליציות של בדלנים באיזור דונצק, והמציאות השתנתה – גם אם טימושצ'וק עצמו לא רצה להכיר בכך. כאשר עזב את זניט כדי לסיים את הקריירה בקייראט הקזחית לצידו של אנדריי ארשבין, איתה הפסיד למכבי תל אביב ב-2016, הוא לא היה אמור לחזור לזרועות גזפרום. החלטתו לפתוח קריירה חדשה דווקא במועדון של הדיקטטור הרוסי, על אף שהיו לו הצעות גם ממערב אירופה, לא התקבלה בעין יפה בלשון המעטה. אנשי עיר הולדתו לוצק, למשל, חתמו על עצומה כדי לשלול ממנו את תואר תושב הכבוד.
עם זאת, הזעם הציבורי התנהל על אש קטנה עד לפני מספר שבועות. ההכנות הרוסיות לתקיפה, והכרזת המלחמה בפועל ב-24 בפברואר, גרמו לאוקראינים ברוסיה לקבל החלטות מיידיות. הבלם ירוסלב ראקיצקי, שנופה מנבחרת אוקראינה בשל הצטרפותו לזניט ב-2019, ביטל את חוזהו עם גזפרום ועזב. אנדריי וורונין, חברו הקרוב ביותר של טימושצ'וק, שעבד כעוזר מאמן דינמו מוסקבה, הודיע מיד על התפטרותו אף הוא. שחקנים אוקראינים נוספים נטשו קבוצות רוסיות – כי זה הדבר היחיד שמתקבל על הדעת בסיטואציה שנוצרה.
טימושצ'וק התייחס לסוגיה רק בפוסט אחד באינסטגרם ביומה הראשון של המלחמה, אז כתב בקווים כלליים, בלי להזכיר שמות של מדינות: "אנחנו זקוקים לשלום, למען ילדינו והורינו, למען החיים על כדור הארץ" – וגם אותו מחק תוך שעות ספורות. שתיקתו ובחירתו להמשיך לקבל שכר מגזפרום ולשבת על הספסל במשחקי הליגה הרוסית חיסלו את תדמיתו כליל. אלכסנדר אלייב, כדורגלן רוסי שבילה את רוב הקריירה באוקראינה, נשאר לגור בה והתגייס כעת לצבא האוקראיני כדי להגן על המדינה, אמר: "התאכזבתי מאוד מטימושצ'וק. הוא לא אמר מילה, לא הביע שום תמיכה. הוא יודע שאם יגיד משהו, יגרשו אותו מזניט. האוקראינים, שהעריצו אותו ותמכו בו, לא שווים כלום מבחינתו. הוא ירק בפניהם בשעתם הקשה. רק הכסף מעניין אותו".
לא מעביר מזונות "בגלל סנקציות על רוסיה"
ואולם, בתפנית חריגה גם במונחים אלה, התברר כי טימושצ'וק בכל זאת הפיק מסמך נוסף בעקבות המלחמה. עורך דינו שלח לגרושתו נדז'דה, המתגוררת בגרמניה, מכתב בו נמסר כי בעקבות הסנקציות הכלכליות שהוטלו על רוסיה לא יתאפשר לו עוד להעביר דמי מזונות עבור שתי בנותיו. הצעד המדהים הזה שופך אור על אישיותו של טימושצ'וק, וגם על דבריו עם חיי משפחה מאושרים בסנט פטרסבורג עם אישתו השניה, הציירת אנסטסיה.
הגירושים מנדז'דה היו מכעורים באופן קיצוני ביותר – והחלו ב-2016 כאשר היא גילתה כי טימושצ'וק החל לבגוד בה עם אנסטסיה עוד ב-2007, ובזכותו אף קיבלה המאהבת גם ג'וב מכניס בזניט. טימושצ'וק עשה לטענת גרושתו את המקסימום כדי לגרור אותה לבית המשפט במאות תביעות על מנת להשתלט על רובו המוחלט של הרכוש המשותף, ואף עשה מאמצים כבירים לשלול ממנה את הזכות לגדל את הבנות, עד כדי נסיון כושל להציגן כבעלות פיגור שכלי כדי להעבירן למוסד מיוחד.
היחסים בין השניים כה עכורים, עד שטימושצ'וק לא יצר עם נדז'דה קשר כאשר אחיה החורג נהרג במלחמה בדונבאס לפני שלוש שנים. "רוב החיים הוא גר באיטליה, אבל בשלב מסוים חזר כדי להתגייס לצבא האוקראיני, וצלף רוסי הוריד אותו. אפילו גורמים רשמיים ברוסיה התקשרו אלי להביע תנחומים, אבל מאנטולי ומקרוביו לא שמעתי כלום", היא סיפרה.
"לא מתכוון לחזור לאוקראינה"
ואולי נהוג לעתים להתייחס להאשמות מסוג זה בספקנות כאשר הצד השני לא נשמע, אבל התנהלותו של טימושצ'וק בימים אלה מאפיינת אותו, ומעשיו הנוכחיים מדגישים כי נדז'זה צדקה כאשר הכריזה לפני מספר חודשים: "טימושצ'וק עסוק כרגע בהברחה של עתיקות מאוקראינה לרוסיה בקנה מידה של מיליוני יורו. אלה דברים יקרי ערך שמהווים את האוצר הלאומי, אבל הוא הוציא אותם ושומר אותם במחסן ביתו בסנט פטרסבורג. בזכות קשריו עם הבדלנים בדונצק, מתאפשר לו לעשות הכל. אני בטוחה שאין לו שום כוונה לחזור לאוקראינה. פעם הייתה אפשרות כזו, ואפשר היה לעבוד עם שבצ'נקו בנבחרת או להצטרף לשחטאר, אבל הוא פשוט לא רצה בזה. הוא הולך לפי מה שנוח לו, וברוסיה נוח לו מאוד. הוא גמר עם אוקראינה".
על אופיו, העידה האישה שחיה עם טימושצ'וק 16 שנה, כך: "הוא מושפע מאנשים, ואין לו ערכים משלו. הוא רגיל לעשות את מה שאומרים לו ומייעצים לו. אפילו את החוזים שלו עם מועדוני כדורגל הוא מעולם לא קרא בכלל. הסוכנים ועורכי הדין עשו הכל בשבילו. מי שרוצה לנצל אותו, יכול לעשות את זה". וזה מסביר, בגדול, את חוסר היכולת של טימושצ'וק לנקוט עמדה לגבי המלחמה במולדתו. אנשי גזפרום אומרים לו לשתוק ונוח לו לשתוק – אז הוא שותק. מבחינת בני עמו, מדובר בבגידה, גם אם הוא רואה את העניין אחרת. הרי מבחינת טימושצ'וק, הוא לא מסוגל להשפיע על המדיניות של הדיקטטור שמעסיק אותו – אז למה לוותר סתם על החיים הטובים? בעולמו, זה מועיל בערך כמו לשלם מזונות, כלומר לא נחוץ בכלל.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
מה דעתך על הכתבה?