ביום שישי הבא, בקטאר יפסיקו לכמה שעות ללקק את הפצעים מהדחת פריז סן ז'רמן, יעסקו בהגרלת שלב הבתים של המונדיאל, ויזניקו את הספירה לאחור לקראת האירוע המרכזי בעולם הכדורגל ב-2022. עד הגביע העולמי, בקטאר ובפ.ס.ז' יחגגו בצניעות ובראש מושפל עוד אליפות צרפת, אך בשאר הליגות ברחבי האירופה המירוץ פתוח כמעט לחלוטין. לקראת סוף המרתון, הגיע הזמן לגלות מי מגיעה אליו במומנטום הטוב ביותר.
מקום עשירי – נאפולי (כניסה חדשה)
לראשונה מאז חודש אוקטובר, קבוצתו של לוצ'יאנו ספאלטי שוב בעשירייה הראשונה. הקבוצה מדרום איטליה חולמת על אליפות ראשונה מאז ימי דייגו מראדונה, ואמנם ההפסד הביתי למילאן פגע באותן שאיפות, אך התכולים עדיין חזק במירוץ והם רחוקים שלוש נקודות בלבד מהפסגה. ספאלטי ללא ספק התגעגע לוויקטור אוסימן, החלוץ הניגרי שלו שנעדר במשך תקופה ארוכה ובמו רגליו סידר לנאפולי עוד חמש נקודות יקרות בשני המשחקים האחרונים.
אם נאפולי בסופו של דבר כן תזכה בתואר, המשחק שנזכור מהמסע לשם הוא הביקור אצל לאציו באולימפיקו בתחילת החדש. הרומאים השוו ל-1:1 בדקה ה-88, אך בדקה ה-94, בגול שעשוי להתברר כשער ששווה אליפות, פביאן רואיס קבע 1:2 דרמטי והוביל לפרץ של אופוריה. לנאפולי מצפים כעת מפגשים מאתגרים מול אטאלנטה, פיורנטינה ורומא, שעשויים להראות לאן מועדות פניה של הקבוצה.
מקום תשיעי – מילאן (=)
360 דקות, אפס ספיגות – זה המאזן הנהדר של הרוסונרי בחודש מרץ, שלא היה נוצץ מבחינתה אך היה אפקטיבי במיוחד. אחרי תיקו מאופס מול אינטר במשחק הראשון בחצי גמר הגביע שהשאיר את המתח לגומלין, המילאנזים ניצחו 0:1 את נאפולי, אמפולי וקליארי והתבססו בפסגת הטבלה, אולי בדרך לסקודטו ראשון אחרי 11 שנה. לאור המאזן המרשים בהגנה, צריך לשים את הזרקור על הגיבור המפתיע שמצא סטפנו פיולי בחלק האחורי – פייר קאלולו.
המגן הימני בן ה-21, שהגיע בעונה שעברה מליון וקיבל פירורי דקות, לפתע הפך לבלם קבוע בהרכב לצד פיקאיו טומורי הנהדר. קאלולו אף הבקיע את שער הניצחון מול אמפולי והוא, אולי יותר מכולם בסגל, מראה שלא תמיד צריך שמות נוצצים כדי להצליח. אם שמות פחות מוכרים כמו קאלולו, ג'וניור מסיאס ואיסמעיל בנאסר הפכו לדמויות מפתח אצל מוליכת הסריה א', כל הקרדיט צריך ללכת לפיולי שמפיק את המיטב מהכלים שעומדים לרשותו.
מקום שמיני – פריז סן ז'רמן (4-)
קטסטרופה היא מילה מאוד עדינה כדי לתאר את פריז סן ז'רמן גרסת מרץ 2022: עוד הדחה משפילה מליגת האלופות, הפסדים מביכים בליגה המקומית וידיעות על קרעים ומחנות בחדר ההלבשה. אליפות צרפת ככל הנראה כבר בכיס, אך במאקרו, את הקטארים זה רחוק מלספק. זה היה בלתי נתפס לראות כיצד אותה קבוצה שהרשימה כל כך מול ריאל מדריד במשחק הראשון שוב התפוררה תוך זמן קצר בגומלין. היה מדהים לראות איך השחקן היחיד שעוד מצליח לתפקד בשעת לחץ הוא דווקא קיליאן אמבפה, האיש שככל הנראה נמצא עם רגל וחצי, ועם הראש, מחוץ למועדון.
אפילו לאוהדי פ.ס.ז', שהתרגלו לטוב במציאות החדשה בעשור האחרון, כבר נמאס. השריקות נגד כלל שחקני הקבוצה פרט לאמבפה היו חסרות תקדים ועוררו צרה נוספת בעיר האורות. בשלב הזה של העונה, פ.ס.ז' כבר באווירת סוף קורס, ואפשר היה לראות את זה כשנכנעה ללא תנאי 3:0 למונאקו. אמבפה צפוי לעזוב, מאוריסיו פוצ'טינו לא אמור להמשיך על הקווים, ובפריז יצטרכו לקבל בקיץ כמה החלטות קשות בנוגע לעתיד המועדון, כי מה שקרה בחודש האחרון הוא הרבה מעבר לתקופה לא טובה, זה כבר משבר זהות.
מקום שביעי – אתלטיקו מדריד (כניסה חדשה)
אלופת ספרד נראתה לא טוב במשך חודשים ארוכים, אך לאחרונה חזרה לדרך שאפיינה בשנים עברו ושבה לעשירייה הפותחת. אחרי שה-1:1 הביתי מול מנצ'סטר יונייטד העמיד אותם בסיכון לקראת גומלין שמינית גמר ליגת האלופות באולד טראפורד, הספרדים הוכיחו כי למרות שהשדים האדומים הם שם יותר גדול מבחינה היסטורית, בכל הנוגע לעשור האחרון הם הרבה יותר מנוסים ובנויים למעמדים הללו.
דייגו סימאונה סבל העונה מבעיות בחולייה הכי יציבה שלו, ההגנה, והקבוצה ספגה העונה 36 שערי ליגה. לשם השוואה, בין 11 המדורגות ראשונות בליגה הספרדית רק ולנסיה ספגה יותר ממנה. החודש קיבלנו תמונה אחרת, ובחמשת משחקיה במרץ אתלטיקו ספגה פעמיים בלבד. שמירה על יציבות בצד זה של המגרש תבטיח לאלופה מקום בטופ 4 בסוף העונה (מובילה כעת בארבע נקודות על בטיס החמישית), ובתסריט המאוד אופטימי היא תוכל אף לסיים במקום השני. כעת, ברבע גמר ליגת האלופות, לסימאונה מצפה מפגש סגנונות מסקרן מול מנצ'סטר סיטי התוססת של פפ גווארדיולה. לאור העבר הקרוב של שתי הקבוצות במפעל, אל תשללו עוד אכזבה תכולה.
מקום שישי – צ'לסי (=)
בצל חוסר הוודאות בנוגע לעתיד המועדון, רבים חששו שאלופת אירופה רק תנסה לסיים בשלום את העונה. בינתיים, הבלוז ממשיכים לשאוף גבוה, ואמנם הם לא יזכו באליפות, אך הם עדיין מכוונים ללכת עד הסוף בגביע האנגלי ובליגת האלופות. המומנטום החל עם 0:4 מרשים בחוץ על ברנלי, היריבה שנוטה להתיש את יריבותיה, נמשך עם שלישייה לרשת של נוריץ', ולאחר מכן הגיע שער ניצחון בדקה ה-89 נגד ניוקאסל באדיבות קאי האברץ. הגרמני אולי לא מצית את הדמיון כפי שציפו מאז שנחת בסטמפורד ברידג', אך הוא הוכיח שבמשחקים גדולים וברגעים החשובים, הוא הכתובת.
בסגל של תומאס טוכל יש לא מעט פציעות שפוגעות בשטף של הקבוצה, אך המאמן הגרמני מצליח לייצר רוטציה רחבה ולקבל תפוקה מכמות רבה של שחקנים. כל עוד לא תופתע נגד קריסטל פאלאס, צ'לסי תשוב גם השנה לגמר הגביע האנגלי, בעוד מי שמפרידות בינה לבין עוד גמר אירופי הן ריאל מדריד ולאחר מכן המנצחת בין אתלטיקו מדריד למנצ'סטר סיטי – שלוש קבוצות שהיא הדיחה בדרך לזכייה אשתקד.
מקום חמישי – ברצלונה (2+)
ירח הדבש של הקטאלנים תחת צ'אבי נמשך, ופתאום כבר אף אחד לא מתריע על כך שהמקום שנה הבאה בליגת האלופות בסכנה. ה-0:4 הענק בקלאסיקו על ריאל מדריד אולי לא יכריע את גורל האליפות, אך הוא שלח מסר לשנים הבאות והבהיר לריאל שבעונה הבאה בליגה הספרדית היא לא תהנה משלטון יחיד. לחלק המשמעותי של ריאל מדריד בתוצאה הזו נגיע בהמשך, אך בכל הנוגע לברצלונה, היא קיבלה מתנה בדמות ההיעדרות של קארים בנזמה וידעה לנצלה עד הסוף עם אינספור מצבים והסתערות על היריבה.
במסגרת הבינלאומית, בארסה היא הפייבוריטית המובהקת לזכות בליגה האירופית. התיקו הביתי מול גלאטסראיי היה מפתיע, היתרון של הטורקים באיסטנבול היה עוד יותר סנסציוני, אך פדרי, בביצוע שלא מבייש את הגדולים ביותר, הפך את הקערה על פיה וסידר לקטאלנים מקום ברבע הגמר. יחד עם פדרי, שפתאום נראה רענן יותר, צ'אבי הצליח לשלב בצורה יוצאת דופן את שחקני הרכש של ינואר כמו פייר אמריק אובמיאנג ופראן טורס וגם להחיות את עוסמאן דמבלה שכבר הפך לפרסונה נון-גרטה בקאמפ נואו. מי יודע, אולי הרנסנס תחת צ'אבי ישכנע את הצרפתי להמשיך בבלאוגרנה מעבר לעונה הנוכחית.
מקום רביעי – ריאל מדריד (1+)
בשתי מילים: קארים בנזמה. האיש שהיה בשיא גדולתו נגד פריז סן ז'רמן, האיש שהיה כל כך חסר בקלאסיקו. החלוץ הצרפתי הושמץ כמעט בכל רגע בעידן כריסטיאנו רונאלדו, פעמים רבות גם בצדק, אך מאז שהפורטוגלי עזב בנזמה נטל את המושכות והפך לסמל ואגדת מועדון. אל הגומלין נגד פ.ס.ז' הוא הגיע כשיר לחלוטין, ולא חצי פצוע כמו במשחק הראשון, והוא סיפק את אחד ממשחקיו הגדולים בקריירה עם שלושער בלתי נשכח.
ריאל מדריד כבר הייתה פסע מהמקום השלישי בדירוג העוצמה, ואז הגיע הקלאסיקו. קרלו אנצ'לוטי שילם מחיר כבד על הרוטציה הקצרה ונותר ללא בנזמה הפצוע בקרב היוקרתי. במשחק הזה הוכח כי כל המערך של ריאל תלוי כמעט לחלוטין בבנזמה, והתוצאה הכואבת הראתה שהקבוצה בכלל לא ערוכה או יודעת איך משחקים בלעדיו. ההיעדרות של הצרפתי הפרה את כל האיזון בקבוצה, חוסר האמון בשחקני ההתקפה המחליפים הובילה להצבתו התמוהה של לוקה מודריץ' כחלוץ מדומה, ואם זה לא הספיק, אז כל שחקני ההגנה הציגו הופעה מחרידה. משחק שנותן הרבה חומר למחשבה.
מקום שלישי – באיירן מינכן (=)
קשה להבין עד כמה באמת טובה באיירן מינכן הנוכחית. הבווארים רמסו את רד בול זלצבורג עם 1:7, טיילו עם 0:4 על אוניון ברלין, אך הסתפקו ב-1:1 מול לברקוזן והופנהיים. למזלו של יוליאן נאגלסמן, דורטמונד ממשיכה לבעוט בדלי ומתעקשת לברוח ממאבק אמיתי על האליפות, אך התנודות הקיצוניות ביכולת ניצול המצבים בין משחקים לא מותירה ברירה אלא לקבוע כי באיירן הנוכחית פחות טובה בהשוואה לימי האנזי פליק. באיירן עוד יכולה לזכות בליגת האלופות, זו לא תהיה הפתעה, אך אם וכאשר תתמודד מול ליברפול בחצי גמר ליגת האלופות, היא לא תהיה הפייבוריטית.
במציאות שמתקיימת במקביל לקשיים הקבוצתיים, השגרה נמשכת בגזרת רוברט לבנדובסקי, שלא מפסיק להציג מספרים מפלצתיים ומאיים לשבור את השיאים של עצמו. שבעה משחקים לסיום העונה, לפולני יש כבר 31 שערי ליגה, והוא זקוק לעוד עשרה כיבושים כדי להשוות את השיא שקבע אשתקד. אם ימשיך בקצב הנוכחי, הוא יסיים "רק" עם 39 שערי ליגה, שניים פחות מהיעד.
מקום שני – מנצ'סטר סיטי (=)
הסיטיזנס נאבקים מול ליברפול על ראשות דירוג העוצמה, על הפסגה בפרמיירליג, על מקום בגמר הגביע, ובעוד חודשיים אולי אפילו בגמר ליגת האלופות. הקרבות בין שני המועדונים הללו הפכו למשחק הכי גדול ואיכותי שיש לכדורגל האירופי להציע, אך בינתיים פפ גווארדיולה עדיין נמצא חצי צעד מאחורי יורגן קלופ בכל הנוגע ליכולת נוכחית. איבוד נקודות נוסף מול קריסטל פאלאס, קבוצה שהקשתה על סיטי לא מעט בשנים האחרונות, אפשרה לקלופ לצמצם את הפער מהפסגה לנקודה בלבד, ובחודש אפריל נקבל שני מפגשים ישירים תוך שבוע – בליגה ובחצי גמר הגביע.
פרט למשחק נגד פאלאס, התכולים המשיכו לספק תצוגות נהדרות. הדרבי נגד יונייטד הסתיים ב-1:4 משכנע באדיבות צמדים של קווין דה בראונה וריאד מחרז, את רבע גמר הגביע סיטי צלחה עם 1:4 על סאות'המפטון, הקבוצה שסחטה ממנה שתי תוצאות תיקו בליגה העונה. למרות שליברפול נראית בפורמה יותר טובה, מאבק האליפות עדיין תלוי יותר בסיטי – לה יש יותר תארים, היא הקבוצה שיותר קשה לעצור כשהיא בשיאה, והיא גם מארחת את משחק העונה בליגה.
מקום ראשון – ליברפול (=)
האדומים יכולים לסיים את העונה הזו עם קוואדרופל, אך הם גם יכולים לגמור אותה רק עם התואר בו כבר זכו – גביע הליגה. פרט למעידה ביתית מול אינטר, שלמזלה לא עלה לה ביוקר, ליברפול שייטה החודש עם ארבעה ניצחונות וארבעה שערים נקיים שסייעו להתקרב למנצ'סטר סיטי. הפעם לא קיבלנו רביעיות, חמישיות ושישיות, אך 0:2 בחוץ על ארסנל, שנמצאת בעמדה טובה לסיים במקום הרביעי, שווה יותר מהתפוצצות חסרת מעצורים על קבוצת תחתית.
כל שחקני ההתקפה של ליברפול נתנו תפוקה וסידרו ליורגן קלופ ניצחונות חשובים, אך הפעם נתמקד בדיוגו ז'וטה ורוברטו פירמינו. השניים נאבקו זה בזה על המקום בהתקפה לצד מוחמד סלאח וסאדיו מאנה, ואז הגיע בינואר לואיס דיאס שהשתלב בצורה מופתית ודחק את שניהם הצידה. הברזילאי והפורטוגלי הבקיעו את השערים נגד ארסנל, ז'וטה אף הוסיף שער ניצחון ב-0:1 הדחוק על נוטינגהאם פורסט בגביע אחרי 78 דקות לחוצות. לקלופ מצפים בשבועות הקרובים משחקים מכריעים מול קבוצות גדולות, כולל צמד המפגשים מול מנצ'סטר סיטי. המאבק הבלתי מתפשר בין השתיים, שנמשך כבר כמה שנים, מגיע לאחד מרגעי השיא שלו. כדי לצלוח את התקופה הזו קלופ יצטרך סיוע גם מכוכבי המשנה, וזה עוד בלי שציינו את הסופר-סאב של קלופ – דיבוק אוריגי.
מה דעתך על הכתבה?