חוזר לשורשים: הימים הנוסטלגיים של תומאס מולר

משחקי הידידות הקרובים יהיו קצת נוסטלגיים מבחינת תומאס מולר. ביום שלישי הוא יפגוש את המאמן החשוב בחייו, לואי ואן חאל, כאשר גרמניה תתארח באמסטרדם. עד להגעתו של המנטור ההולנדי בקיץ 2009, שתמיד היה ידוע כמקדם צעירים, היה מעמדו של מולר בבאיירן מינכן די רעוע, ובמועדון שקלו לשלוח אותו בהשאלה כדי לצבור ניסיון. ואן חאל הבחין בכישרונו העצום, העניק לו מקום בטוח בהרכב, עזר לו להתפתח במהירות שיא לכוכב – ומאז הכול היסטוריה. "אני מקווה שתהיה לי הזדמנות לדבר איתו", אמר מולר לקראת הדייט המרגש.

וגם למפגש מול ישראל יש ערך סנטימנטלי בהקשר זה. את משחקו הראשון בהרכב בליגת האלופות ערך מולר באיצטדיון רמת גן נגד מכבי חיפה. יומיים אחרי יום הולדתו ה-20, הוא סידר לעצמו מתנה מושלמת עם צמד לרשתו של ניר דוידוביץ'. המאבק היה צמוד מאוד, באיירן כבשה את השער הראשון רק בדקה ה-65, והאנס-יורג בוט נאלץ לעבוד קשה בין הקורות אל מול איומים של ולדימיר דבאלישווילי. לכן לסיומת של מולר הייתה חשיבות גדולה. בדקה ה-85, הוא בעט מחוץ לרחבה, והכדור עשה את דרכו פנימה אחרי הסטה מרגלו של גוסטבו בוקולי. מיד לאחר מכן, צץ הכוכב הצעיר בתיבת השוער כדי להגיע ראשון לכדור הרוחב של מריו גומז ולקבוע 0:3.

בגרמניה הרעיפו אז שבחים על הגיבור הלא צפוי, שכבש פעמיים גם מול דורטמונד ימים ספורים קודם לכן. "תומאס היה השחקן הטוב על המגרש. הוא מדהים", אמר ואן חאל. "הוא לא נראה מהיר במיוחד, אבל מספיק להגיע למקומות הנכונים", קבע פרנץ בקנבאואר, ולא ידע עד כמה צדק. "ההמולה הזו קצת מוזרה לי, אבל ברור שזו תחושה נהדרת כאשר המאמן והחברים לקבוצה סומכים עליי. הולך לי טוב עכשיו, ואני מקווה שזה ימשיך", הצהיר מולר באחד הראיונות הראשונים בחייו. וזה באמת המשיך טוב. תוך פחות משנה הוא היה מלך השערים במונדיאל בדרום אפריקה.

ההצלחה המיידית והמסחררת בנבחרת הייתה בעיקר בזכות האנזי פליק. עוזרו של יואכים לב ממש לא בלט אז באור הזרקורים, והשאיר את כל הבמה למאמן הראשי, אבל מאחורי הקלעים הוא היה הדמות המרכזית – טקטית, ובעיקר מנטלית. החיבור שלו עם מולר היה מושלם, ולא לחינם הוא הוכתר לכובש המצטיין של גרמניה גם במונדיאל 2014 בברזיל, בדרך לזכייה במדליות הזהב. פליק עזב אחרי הנפת הגביע, ובלעדיו העסק הלך ודעך בהדרגה – עד ההחלטה השרירותית של לב לנפות את מולר מהנבחרת, ביחד עם מאטס הומלס וג'רום בואטנג במרץ 2019.

היה זה במסגרת הפקת הלקחים אחרי ההדחה בשלב הבתים במונדיאל ברוסיה, ומולר באמת היה בכושר לא מזהיר בבאיירן באותו שלב, אבל הדרך הייתה אומללה במיוחד. הכוכב, שבדיוק השלים 100 משחקים בינלאומיים, יכול היה לטרוק את הדלת בזעם, אחרי שזכה ליחס כה מחריד. במקום זאת, הוא השאיר אותה פתוחה. "ככל שאני חושב על זה יותר, כך אני כועס יותר על ההתנהלות. אני לא מבין למה זו צריכה להיות החלטה סופית. אנחנו עדיין מסוגלים לשחק כדורגל ברמה הגבוהה ביותר. הייתה לנו קריירה ארוכה, ולרוב מוצלחת בנבחרת. זה לא מכובד לפרסם הודעה מוכנה מראש זמן קצר אחרי שאנחנו לומדים על החלטת המאמן", הוא אמר אז – וחיכה לשינוי.

השינוי הזה הגיע בזכות פליק. מינויו למאמן באיירן – תחילה זמני ואז גם קבוע – בשלהי 2019 היה בדיוק המתכון הנכון להחזיר את מולר לדרך המלך. הוא קיבל שוב את העמדה האהובה והלא מוגדרת שלו מאחורי החלוץ, ממנה אפשר לטייל בכל פינה במגרש ולאתר שטחים – וזו הרי המומחיות הגדולה של מולר לפי הגדרתו שלו. מהעמדה הזו הוא החל לשבור את שיאי הבישולים, וללב לא הייתה ברירה בסופו של דבר. במאי 2021, לקראת אליפות אירופה, הוחזרו מולר והומלס לסגל.

בשלב זה, כבר היה ידוע כי לב יפרוש בתום הטורניר, ופליק יחליפו. זה היה סמלי, והמוטיבציה של מולר עלתה עוד יותר – אם הדבר כלל אפשרי. את יורו 2020 הוא סיים בשמינית הגמר בגלל החמצה גדולה כאשר הגרמנים היו בפיגור מול אנגליה, אבל במוקדמות המונדיאל, עם פליק, הוא כבר מצא את הרשת שלוש פעמים. ביחד עם מנואל נוייר, הוא המנהיג, הלב והנשמה של הסגל הזה, וכבר מכין את עצמו מכל הבחינות להשתתפות בגביע העולם הרביעי בחייו.

"תומאס הוא פנומן", אמר פליק בהיותו מאמן באיירן, "הוא לא תמיד עושה הכול נכון, אבל תמיד ממציא משהו לא צפוי. לפעמים הוא הולך לכיוון דגל הקרן, איפה שהוא בכלל לא אמור להיות, מאבד את הכדור, והיריב יוצא למתפרצת. אני צוחק על זה, כי נדמה שהוא עושה זאת בכוונה, כדי לעצבן אותי ולהכניס בכולם אדרנלין. אי אפשר להבין ולהגדיר את הסגנון שלו, אבל אי אפשר גם לכמת את התרומה האדירה שלו לקבוצה ולמועדון. הוא תמיד חיובי, יש לו אנרגיה של נער בן 18, והוא ממריץ את כולם. הישגיו במהלך הקריירה יוצאים מהכלל. הוא מיוחד, ואנחנו לעולם לא נראה אף אחד כמוהו".

וזה נכון, כמובן. מולר לא ניתן לשיבוץ לתפקיד קלאסי – הוא לא חלוץ, אבל גם לא קשר, ובוודאי לא שחקן אגף. הוא קורא את המשחק בצורה שונה בתכלית מכל היתר, ולכן גם מסוגל לבשל הרבה יותר מכל היתר. הוא הדיח את קווין דה בראונה מהאולימפוס בבונדסליגה עם 21 בישולים בעונת 2019/20, שמר על מקומו כמלך הבישולים אשתקד עם 18, והעונה מוביל שוב ומאיים על השיא של עצמו עם 16. חלק לא מבוטל מהשיאים של רוברט לבנדובסקי התאפשרו בזכות שיתוף הפעולה המרהיב עם מולר, וגם בנבחרת הוא השחקן היצירתי ביותר – במיוחד מאז מינויו של פליק.

כל זה לא פוגע בסיומת הפנטסטית, ובשבת ירצה מולר לכבוש מול ישראל את שערו ה-43 במדי גרמניה כדי להשתוות לאובה זלר במקום השביעי של המבקיעים הלאומיים בכל הזמנים. משם, הדרך למעלה צפויה להיות מהירה יחסית, ועם קצת מזל יוכל מולר לעקוף כבר השנה את קרל היינץ רומניגה, יורגן קלינסמן, רודי פלר ולוקאס פודולסקי שניצב כיום במקום השלישי עם 49 שערים. ואז, יישארו לפניו רק גרד מולר ומירוסלב קלוזה, אותם הוא כבר לא יעבור, אבל זו גם ממש לא המטרה.

הדבר הכי חשוב מבחינת מולר הוא הנאה. יש לו חוש הומור נפלא, כולל יכולת מפותחת מאוד לצחוק על עצמו, ומסיבות העיתונאים בהשתתפותו בדרך כלל מעניינים. לקראת ישראל, הוא דווקא היה במצב רוח רציני יחסית, ופצח בין היתר בנאום פילוסופי על הקושי למצוא את העיתוי המושלם לפרישה. ברמת המועדון הוא מתכוון לשחק עד 2025 לפחות, וישמח כמובן לפרוש במדי באיירן כקבוצתו היחידה, אבל בנבחרת זה גמיש יותר. "לא אגיד שאמשיך כל עוד אני מסוגל. יש לי דרישות מסוימות מעצמי, וכל עוד אני שומר על רמה גבוהה אשמח להמשיך. אני לא רוצה לגרור את זה יותר מדי, כדי שאנשים יגידו לי שהגיע הזמן לעזוב. איתור נקודת הזמן המדויקת כאן בעייתי מאוד", הוא קבע.

כמי שיודע להתמצא במרחב ובזמן על המגרש טוב מכולם, יש יסוד שסביר להניח שמולר יפתור גם את הסוגייה הזו באופן אופטימלי. בינתיים, הוא שם – בדרך למונדיאל, וכנראה גם ליורו 2024 הביתי. הוא עדיין איתנו, וגורם לאוהדים הניטרליים ברחבי תבל אושר כמעט בכל נגיעה בכדור, אבל החיוך שלו כמעט ולא השתנה בהשוואה לביקור ברמת גן ב-2009, עם ואן חאל על הספסל. ההתלהבות הזו מלווה אותו תמיד, ועם המאמן שמבין אותו יותר מאחרים, זה פשוט לא יכול להיות אחרת.

עקבו אחרי יוכין בעמוד הפייסבוק שלו