"אני לא רוצה לדבר על עתידי", הצהיר סרג' גנאברי במסיבת העיתונאים לקראת המפגש בין איטליה לגרמניה בליגת האומות, אבל זה הנושא שסיקרן את התקשורת יותר מכל. כוכב באיירן מינכן צפוי לפתח בהרכבו של האנזי פליק בקרב המרתק מול אלופת אירופה, כאשר ברקע מתנהלים מגעים מתקדמים לגבי מעבר אפשרי ליעד חדש בקריירה. חוזהו של גנאברי בבוואריה מסתיים בקיץ הבא, הוא כבר דחה את כל ההצעות להארכתו שהוגשו על ידי המועדון, וכדי לא לאבד אותו ללא תמורה תיאלץ הקבוצה למכור אותו במחיר סביר יחסית. יש הגורסים שכל הגשרים עם ההנהלה כבר נשרפו, ואין דרך חזרה.
התסבוכת הזו אופיינית למה שקורה בבאיירן בתקופה האחרונה, בהובלת המנהל הספורטיבי חסן סאילמידצ'יץ' והמנכ"ל אוליבר קאן. ניכר כי אחרי פרישתם של אולי הנס וקרל-היינץ רומניגה, שניהלו את העסק ביד רמה במשך שנים כה ארוכות, השפיעה מהותית על האווירה בתוך המועדון. אמנם גם לדינוזאורים היה הרבה מאוד אגו, אבל הם ידעו בדרך כלל לשדר את המסרים הנכונים לשחקנים. זה לא המצב כיום, והעובדה כי אפילו היחסים עם רוברט לבנדובסקי הגיעו לכדי סכסוך פומבי מכוער מעידה כי משהו ממש לא בסדר מאחורי הקלעים.
גנאברי אגב, הסכים ברצון לדבר על החלוץ הפולני. "אני מקווה שיימצא הפיתרון", הוא הבהיר אחרי שהסקורר הודיע כי לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור, וזמנו באליאנץ ארנה הסתיים על אף שחוזהו תקף לעונה נוספת. אפילו אחד השחקנים הטובים בתבל הרגיש לא מוערך על ידי ההנהלה, וזה המוטיב שחוזר על עצמו. דויד אלאבה העדיף לעזוב לטובת ריאל מדריד בקיץ שעבר כשחקן חופשי, והשנה עשה זאת ניקלאס זולה שבחר לחתום ללא תמורה בבורוסיה דורטמונד – רק כדי לראות כיצד המועדון מתדרך את התקשורת נגדו בחודשיו האחרונים במינכן, כולל הדלפות על משקל עודף לכאורה. המלחמה המלוכלכת הזו לבדה מסמלת את אובדן הדרך.
ניכר כי הבוסים מתנהלים כלפי הכוכבים בהתנשאות, ואפילו לא מנסים להסתיר זאת. קאן, למשל, העיד בפני עיתונאים לגבי המשא ומתן עם גנאברי כך: "סרג' יודע מה אנחנו כמועדון דורשים ממנו, גם מבחינת הביצועים על הדשא. הוא נמצא בתהליך של הפנמה. כאשר הדברים יתבהרו, נעדכן בסוגיה". הרמזים בין השורות עבים מאוד. מבחינת המועדון גנאברי לא מספק את הסחורה מבחינה מקצועית, הוא לא היה חכם מספיק די להבין זאת לבדו, וכעת הכדור נמצא במגרש שלו – אם יסכים להוריד את דרישות השכר המוגזמות בהתאם לתרומתו הבעייתית בפועל, אזי יהיה על מה לדבר.
הגישה הזו הרסנית, וזאת עוד לפני המתיחות ששוררת לפי הדיווחים בתקשורת בין שחקנים רבים למאמן יוליאן נאגלסמן. הגעגועים לעידן פליק בבאיירן עזים, ועבור שחקני נבחרת גרמניה הם רק מתעצמים בכל פעם שהם פוגשים את המאמן הנערץ שלהם בנבחרת. גישה פסיכולוגית חיובית היא אחד הנכסים החשובים ביותר של האיש שהוביל את באיירן לזכייה בליגת האלופות ב-2020, ולא לחינם הוא לא הסתדר עם הכוחניות של סאילמידצ'יץ'.
יש להניח כי פליק היה מעדיף לרשת את יואכים לב בנבחרת גם אם הכל בבאיירן היה מושלם, אבל הבחירה שלו היתה קלה פי מיליון לנוכח הבעיות המבניות במועדון. הוא לא רצה להיות שם לאורך זמן, ומתברר שגם שחקנים רבים מרגישים כמוהו. מי רוצה להישאר עם הנהלה שמשדרת בוז כלפיך בכל הזדמנות אם יש אלטרנטיבות ראויות בשוק? אצל גנאברי, יש נכון לעכשיו שתי אופציות מעניינות – ריאל מדריד וארסנל. הראשונה אטרקטיבית יותר מבחינה מקצועית, השניה נוסטלגית ומרגשת יותר.
קל להבין מדוע חושקת ריאל בגנאברי, שסיים את העונה עם שיא אישי של 14 שערי ליגה. אחרי כישלון עסקת אמבפה, רוצה אלופת ספרד להפסיק את האובססיה, לחזור לשפיות ולחפש שחקנים בעלות סבירה שיתאימו לשיטה. נכון לעכשיו, כאשר ויניסיוס זוהר באגף השמאלי ובעוד עתידו של מרקו אסנסיו בסנטיאגו ברנבאו לא ברור, כדאי להתמקד בשחקן רכש שמסוגל למלא באופן אופטימלי את האגף הימני במערך 4:3:3. רודריגו מצוין, אבל הוא לא יכול להיות האופציה הטבעית היחידה, ולא לחינם פתח פדריקו ואלוורדה בעמדה הזו בגמר ליגת האלופות.
גנאברי עונה באופן מושלם על הדרישות, ובהיותו שחקן רב גוני מאוד הוא יהווה על הדרך גם גיבוי לוויניסיוס משמאל, ויוכל אפילו לתפקד כחלוץ מרכזי במקרה חירום. מבחינה חברתית, ההתאקלמות עשויה להיות קלה בשל חברותו הקרובה עם אלאבה, אותו ביקר מספר פעמים במהלך השנה האחרונה, וגם טוני קרוס הוא ידיד ותיק. עלותו תהיה סבירה בהתחשב בכך שהוא יהיה שחקן חופשי בעוד שנה, ושכרו לא יתקרב לסכומים שפלורנטינו פרס היה מוכן לשלם לאמבפה. בגיל 27, יש לגנאברי עוד הרבה שנים בטופ, וייתכן שהשיא עוד לפניו אם המאמן יידע למצות את הפוטנציאל שלו.
ארסנל תשמח לצרף את גנאברי על מנת להוסיף איכות וניסיון לחוליה הקדמית הצעירה שלה, גם אם הדבר יערער את האיזון שהושג במהלך העונה האחרונה עם בוקאיו סאקה שמצא את מקומו באופן יציב באגף הימני במערך 4:2:3:1. מבחינתה, זו תהיה גם הזדמנות לתקן את המחדל ההיסטורי. גנאברי הוא הבן האובד של התותחנים – הם טיפחו אותו מאז היה בן 16, ואז החזירו אותו לגרמניה במחיר מצחיק מבלי להעניק לו הזדמנות כלשהי.
ארסן ונגר זיהה בו כוכב פוטנציאלי והרעיף עליו שבחים פעמים רבות אחרי המעבר השנוי במחלוקת מהאקדמיה של שטוטגרט ב-2011, אבל חוסר מזל ובעיקר פציעה קשה מאוד בברכו בעיתוי קריטי מנעו ממנו לפרוח בלונדון. אחרי תקופת השאלה אבסורדית וקטסטרופלית אצל טוני פוליס בווסט ברומיץ', הגיע השחקן למסקנה שהוא חייב לדאוג לעצמו ולקבל דקות משחק מובטחות על בסיס שבועי. הוא עבר לברמן, המשיך לבאיירן אחרי השאלה בהופנהיים, והתוצאות הוכיחו שבחירתו היתה נכונה.
"זו היתה ההחלטה הקשה ביותר שקיבלתי אי פעם, והיא השתלמה כי רציתי לשחק ולהתקדם מקצועית, אבל ארסנל זה מועדון מעולה – אחד הטובים שיש", הקפיד גנאברי לומר. הוא עדיין מגדיר את עצמו כתותחן בנשמה, היה מאושר במיוחד לכבוש רביעיה בנצחון 2:7 של באיירן באיצטדיונה של טוטנהאם באוקטובר 2019. בשנה שעברה הצהיר חד משמעית: "אם אחזור לאנגליה, העדיפות תהיה לארסנל". יש לו עסק לא גמור שם, והזיכרונות מתקופתו בקבוצה נעימים, למרות שהשאיפות לא התגשמו.
ארסנל לא תהיה בליגת האלופות, וזה שיקול מהותי, אך מצד שני יהיה לגנאברי אתגר להחזיר אותה לשם, ובניגוד לריאל הוא יהיה הכוכב הגדול ביותר של הקבוצה – השחקן שיוכל להפוך לפנים של המועדון. זה לא דבר של מה בכך. אז יש כאן דילמה מעניינת, והקונים הפוטנציאליים יצטרכו לנהל משא ומתן עם באיירן – אבל העזיבה מתקרבת. גנאברי דחה את ההצעה האחרונה של באיירן, והמועדון מצידו לא צפוי לדבר איתו שוב. זה נגמר. גנאברי נמצא בחלון הראווה, ומשחק טוב מול איטליה בהדרכתו של פליק לא יוכל להזיק לו.
מה דעתך על הכתבה?