סגירת המעגל המושלמת: חזרה של בייל לקרדיף היא לא צעד אחורה

ההעפלה למונדיאל הייתה החלק האחרון, אולי החשוב ביותר בעיניו של גארת' בייל, בפאזל שמרכיב את הקריירה האגדית שלו. הוא הגשים את כל החלומות שלו, וגם את השאיפות עליהן לא העז לחלום. הוא עשה הכל וייזכר כאחד החלוצים הגדולים והמעוטרים בדורו. לא רע בשביל נער צנום שתפס לראשונה את עינם של הסקאוטים כאשר התרוצץ כמגן שמאלי במדי סאות'המפטון בליגת המשנה.

לטוטנהאם הוא הגיע בגיל 18 והשנים הראשונות לא היו קלות. הוא נתפס כחלש מדי פיזית, לא לגמרי התסדר עם הקצב בפרמיירליג – הפציעות והניתוחים היו מנת חלקו כבר אז – ואת הכותרות המשעשעות עשה כי הקבוצה לא הצליחה לנצח כשהוא היה על הדשא. את האוהדים זה הפסיק להצחיק בשלב מסוים, כי הרצף האומלל נמשך שנתיים וחצי ונשבר רק במשחק מספר 25 במדי התרנגולים. בתקופה זו הוא הביא בעיקר מזל רע, ולא הרבה מעבר לכך. השמועה העסיסית ביותר במהלכה הייתה כאשר הוא הוזכר כמועמד להצטרף למידלסברו כחלק קטן מהתשלום בעסקת סטיוארט דאונינג, בו חשקו הלונדונים. היו ימים…

האם הוא היה מאמין אז שישנה את התפקיד, יצמח לאתלט עילאי, יימכר לריאל מדריד על תקן השחקן היקר ביותר בעולם, יזכה חמש פעמים בליגת האלופות, יצעיד את הנבחרת לחצי גמר אליפות אירופה ולקינוח יסחוב אותה גם להעפלה לגביע העולם השני בתולדותיה – והראשון מאז 1958? סביר להניח שלא. התסריט הזה הזוי מדי כדי להיות מציאותי. אפילו הסופרים היצירתיים ביותר היו אומרים שהוא מופרך ופוסלים אותו על הסף.

אפשר לצחוק על השלבים האחרונים של בייל במדריד, כאשר מיעט מאוד לשחק, איבד לחלוטין את החשק להוכיח משהו למועדון ולתקשורת הספרדית וחשב בעיקר על גולף בעודו מרוויח כ-600 אלף יורו לשבוע, אבל תהיה זו טעות היסטורית להגדיר אותו ככישלון. כי הרי עסקת 100 מיליון יורו ששילם הנשיא פלורנטינו פרס לטוטנהאם בקיץ 2013 השתלמה כבר בעונה הראשונה כאשר ריאל זכתה בדסימה המיוחל.

קצת שוכחים את התרומה של בייל לגמר ההוא מול אתלטיקו מדריד בליסבון. אנחל די מריה היה השחקן המצטיין על המגרש, סרחיו ראמוס נגח את שער השוויון בזמן פציעות וגרר את המשחק להארכה, כריסטיאנו רונאלדו גנב את ההצגה עם החגיגה הילדותית אחרי הפנדל בדקה ה-120 שקבע 1:4, אבל בייל היה זה שהבקיע את שער היתרון. שני שערים מאוחרים מאוד הפכו את זה לסוג של תבוסה בתודעה הקולקטיבית, אך בפועל המצב היה שונה לחלוטין. עד הדקה ה-110 עמדה התוצאה על 1:1 והחיילים המותשים של דייגו סימאונה החזיקו איכשהו מעמד, בתקווה לקחת את ההתמודדות לדו קרב פנדלים. אז הוולשי היה שם, במקום הנכון בדיוק בזמן הנכון, ניתר גבוה כדי לנגוח פנימה את הכדור שהדף לעברו טיבו קורטואה אחרי הפריצה של האטרייה.

והייתה גם המספרת בגמר מול ליברפול בקייב במאי 2018. שניות ספורות אחרי שנכנס כמחליף במקומו של איסקו, הפציץ הוולשי את אחד השערים היפים ביותר בתולדות המפעל, קל וחומר במעמד הגמר. הוא גם השלים צמד כאשר לוריס קאריוס השמיט את הבעיטה שלו לרשת, והיה הגיבור הגדול בדרך ל-1:3. כמה שחקנים התכבדו לכבוש שערי ניצחון בשני גמרים בגביע האלופות? זהו הישג אדיר בכל קנה מידה. חוץ מזה, הוולשי השלים 120 דקות בגמר מול אתלטיקו ב-2016 בו דייק בדו קרב הפנדלים, ושותף גם בניצחון על יובנטוס ב-2017. אז נכון שתרומתו לזכייה החמישית שלו העונה הייתה אפסית, אבל יהיה אבסורדי לזלזל בשל כך בכל מה שעשה קודם לכן. בייל הוא שחקן היסטורי ונדיר בליגת האלופות.

באופן כללי, במאזנו 102 שערים בחמש העונות הראשונות במדי ריאל, וזה כולל את הפריצה שהכריעה את גמר גביע המלך מול ברצלונה ב-2014 והגדירה מעשית את כל הקריירה של מארק בארטרה שניסה לרדוף אחריו על הקו. בעונתו הראשונה בקבוצה, הכריע בייל שני גמרים מול שתי היריבות המושבעות ביותר של הקבוצה – בארסה ואתלטיקו. מה כבר יכול להיות טוב יותר? איזה אוהד יכול לפסול את כל זה בגלל הדגל עם הכיתוב "ויילס. גולף. מדריד. בסדר הזה"?

זו הייתה הלצה, כמובן, אבל העדפת הנבחרת על פני כל קבוצה היא לא בדיחה מבחינת הכוכב הוולשי. כך הוא ראה את הדברים תמיד, והגאווה הלאומית כאשר ייצג את הדרקונים העלתה את המוטיבציה לשיאים. חלק ניכר משחקני נבחרת ויילס הם אנגלים שחיו כל חייהם באנגליה וניצלו שורשים משפחתיים כדי לקדם את הקריירה הבינלאומית, אבל בייל הוא יליד קרדיף. הוא וולשי באמת, משפחתו עדיין שם. למעשה, הוא המשיך להתגורר וללמוד בבית הספר בקרדיף גם כאשר שיחק בסאות'המפטון. עבורו, כל משחק באצטדיונה של קרדיף הוא חוויה מכוננת, ושום דבר לא יכול גדול יותר מלהבטיח העפלה היסטורית לגביע העולם במרחק נגיעה מהבית בו גדל.

עם בייל עלתה ויילס ליורו 2016 – אליפות אירופה הראשונה בתולדותיה, בה כבש בייל בכל המשחקים בשלב הבתים ודהר כל הדרך לחצי הגמר על חשבון בלגיה הפייבוריטית. משם היא העפילה גם ליורו 2020, בו צלחה שוב את שלב הבתים, גם אם נעצרה הפעם בשמינית הגמר. זוהי נבחרת ויילס הגדולה אי פעם, ובייל הוא הכוכב הוולשי הגדול אי פעם, לפני איאן ראש, מארק יוז וריאן גיגס. עכשיו הוא גם יענוד את סרט הקפטן שלה במונדיאל – רק צריך לשמור על כושר טוב לקראתו.

היכן ישחק בייל אחרי שעזב את ריאל בתום תשע שנים ונפרד מהאוהדים במכתב מרגש? האופציה של קרדיף סיטי מוזכרת ברצינות בתקשורת הוולשית בימים אלה, וזו ממש לא ספקולציה זולה. זו אופציה רצינית, בהתחשב באישיותו והעדפותיו של האדם המיוחד הזה. צריך רק להיזכר במה שאמר בראיון המפורסם לדיילי טלגרף ב-2019, בערך בנקודה בה החליט שהניסיון העקר לפייס את התקשורת הספרדית לא צריך לגזול ממנו אפילו שניה אחת של שקט נפשי.

"ככל שהרמה גבוהה יותר, כך ההנאה קטנה יותר", הוא אמר אז. מבחינתו, המשחקים בסאות'המפטון בליגת המשנה זכורים כמו תקופה של אושר טהור ותמים, לפני שהכדורגל המקצועני הממוסחר הרס חלק ניכר מהכיף. כאשר מסתכלים על הסוגייה מנקודת המבט הזו, החזרה הביתה וההצטרפות לקרדיף בליגה השנייה היא לא בהכרח צעד אחורה. זו סגירת המעגל המושלמת שתאפשר לו לגור בעירו ולחוש מחדש את הריחות של הכדורגל שהוא אוהב באמת. משהו מהילדות – נקי כמו פעם.

אולי קרדיף סיטי נשלטת על ידי איש העסקים המלזי וינסנט טאן שניסה פעם לשנות את צבע מדיה, וזו לא בדיוק אוטופיה, אבל בייל יכול להתעלם מהשיקולים האלה ולראות רק את הצדדים החיוביים. הכסף ממש לא מהווה שיקול, כי אחרי תשע שנים במדריד חשבון הבנק שלו מסודר. להתכונן למונדיאל באווירה הביתית – מה יכול להיות רומנטי יותר? והרי בייל הוא רומנטיקן, רק בדרכו המיוחדת.