"חולצת נבחרת בוסניה הוכתמה בדם אוקראיני", נכתב בטור שפרסם דניאל חדז'וביץ' בעיתון הבוסני דנבני אבאז, והוא מבטא היטב את הלך הרוח במדינה לאור החדשות המדהימות שפורסמו בשבוע שעבר – ההתאחדות הסכימה לקיים בנובמבר משחק ידידות מול רוסיה, באצטדיון בסנט פטרסבורג.
אי אפשר להגזים בהערכת עוצמת ההלם והזעם שהצעד עורר בקרב האוהדים. הרשתות החברתיות התמלאו בגינויים קשים מאוד כלפי ההתאחדות שבגדה בעמה ובחרה בצעד לא מוסרי של שבירת החרם הספורטיבי על המדינה שמנהלת מאז פברואר מלחמה רצחנית נגד שכנתה על מנת לכבוש את שטחיה. "אני מתבייש להיות בוסני כיום", כתבו רבים. גם פוליטיקאים בוסנים יצאו באופן תקיף מאוד נגד ההחלטה. כך, למשל, צייצה ראש עיריית סראייבו בנימינה קאריץ': "כמנהיגת עיר שהיתה נתונה תחת מצור מצד תוקפן במשך זמן רב ארוך במיוחד, אני מגנה את ההחלטה לשחק עם רוסיה. אם היא לא תשונה, נפסיק לחלוטין את שיתוף הפעולה עם ההתאחדות".
היה ברור מראש כי הכוכבים הבכירים לא יסכימו להגיע למשחק, והם מיהרו להצהיר על כך חד משמעית. "התקשרו אלי ושאלו מה אני חושב על המשחק הזה, ואמרתי להם את דעתי. הופתעתי שהתקבלה החלטה אחרת. אין לי מילים. אגיד רק שזה לא בסדר, והם יודעים שאני לא אשתף פעולה עם זה", קבע קשר ברצלונה לשעבר מיראלם פיאניץ'.
"אני נגד קיום המשחק הזה, כי אני תמיד תומך בשלום. כל עוד אנשים חפים מפשע סובלים, משחק מול רוסיה לא בא בחשבון. אני עומד לצד האומה האוקראינית בשעתה הקשה", הכריז גם חלוץ אינטר אדין דז'קו. כל יתר שחקני הסגל הראשון נקטו בעמדה זהה, ובלם העבר ארווין ז'וקאנוביץ' טען: "זו בושה. צריך לקבוע כי כל מי שיסכים ללבוש את חולצת הנבחרת במשחק הזה, אסור שידרוך שוב על אדמת בוסניה".
ובינתיים, בתקשורת הרוסית המגוייסת לטובת המשטר חגגו את קביעת המשחקים הרשמיים הראשונים לנבחרת רוסיה בשנת 2022. בנובמבר, בנוסף לאירוח הבוסנים, תצא הנבחרת למפגשים עם קירגיזסטן ואיראן, ובספורט אקספרס פורסם מאמר גאוותני: "החרם לא עובד. גם נבחרת אירופית לא מסכימה לפסול אותנו, לתשומת ליבן של פיפ"א ואופ"א". המטרה הפוליטית של הרוסים ברורה לגמרי, ולא קשה להבין מדוע האיראנים והקירגיזים מסייעים להם, אבל מה המניעים של ההתאחדות הבוסנית? כדי להבין אותם, חשוב להתעמק במורכבות הפוליטית של הכודרגל הבוסני ושל המדינה כולה.
אחרי הכרזת העצמאות של בוסניה והרצגובינה וסיום המלחמה הקשה, נעשה ניסיון לשמור על האיזון בין האינטרסים של כל העמים המתגוררים בשטחה. כך נוסדו ב-1995 תקנות מיוחדות וחריגות, לפיהן הנשיאות מתחלקת בין שלושה נציגים בו זמנית – בוסני, קרואטי וסרבי. מאז 2002, זה היה גם המצב בהתאחדות לכדורגל. במקום נשיא אחד, היו שלושה נשיאים שהשתדלו לקבל החלטות בצוותא – בוסני, קרואטי וסרבי. זה לא היה פשוט כלל, וגם בעיות השחיתות היו חמורות מאוד, אבל היתה הגינות מסוימת.
אולם, ב-2011 החליטו פיפ"א ואופ"א להתערב כי ההסדר נוגד לכאורה את החוקים. "צריך להיות רק נשיא אחד", הם פסקו וישעו את הבוסנים עד ש"יתקנו את המעוות". לפיכך, נאלצה בוסניה להמציא את הגלגל מחדש ונקבע כי יהיה נשיא התאחדות בודד, כאשר כל מגזר יקבל את התפקיד למשך שמונה שנים – תחילה הבוסני, לאחר מכן הסרבי ואז הקרואטי, וחוזר חלילה. ב-2021 הגיע תורו של נציג סרבי, כלומר של יו"ר ההתאחדות רפובליקה סרפסקה – החבל הסרבי בתוך בוסניה. לתפקיד נבחר ברוב מוחץ ויצו זלקוביץ', שהיה אז בן 31 בלבד וכוחו הפוליטי היה עצום בזכות היותו אחיין של מילוראד דודיק, הנציג הסרבי בנשיאות בוסניה והרצגובינה.
דודיק מקורב מאוד לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, עד כדי האשמות בכך שהוא משמש לא יותר מבובה עבור הרודן. כל פועלו נועד לערער את היציבות הפוליטית בבוסניה לטובת רוסיה ובני בריתה בתוך סרביה, וזה בדיוק מה שההתאחדות עושה בעידן שלטונו של זלקוביץ' – היא מקדמת אג'נדה שנועדה ליצור פרובוקציות ועל הדרך לקדם מקורבים ככל הניתן.
לא הכל היה ורוד בלשון המעטה גם קודם לכן, אבל ההנהגה הנוכחית דרדרה את הכדורגל הבוסני לשפל מחפיר. כך מונה גם מאמן שאין לו שום קשר לכדורגל הבוסני – איביילו פטב הבולגרי, למרות שהאוהדים דרשו להעניק את התפקיד לכוכב העבר המפורסם סרגיי ברברז. זו רק דוגמה אחת לאי הסדרים, הקהל הצביע ברגליים במשחקי הנבחרת, והיו כוכבים שסירבו לשתוק כבר בשנה שעברה.
העיתונאי סאשה איברול צייץ בעונה שעברה על היציעים הריקים במשחק הידידות מול כוויית: "איזה רגע עצוב. בזכות המאמצים של ההתאחדות, לאף אחד לא אכפת יותר מהנבחרת". על כך השיב אסמיר בגוביץ', כיום שוער אברטון ובעבר בסטוק, צ'לסי ומילאן, במילים מדהימות עבור שחקן פעיל שטרם פרש מהמדים הלאומיים: "זה נכון. אנחנו מונהגים על ידי פושעים. זלקוביץ', פטב וכנופיית סוכנים. במקום שהנבחרת תאחד את המדינה, הפכנו לעמוד איביי שמטרתה למלא כיסים של עבריינים. ככה זה".
עם זאת, גם במונחים אלה, גם אחרי כל השחיתויות והפרובוקציות, הצעד החדש של זלקוביץ' נתפס כחציית קו אדום חריגה. העניין הוא כי נשיא ההתאחדות נזקק גם לקולות שותפיו להנהלה, וחמישה מתוך ששת חבריו להנהלה הצביעו בעד קיום המשחק מול רוסיה, כולל הנציג הבוסני פואד צ'ולפה. הוא אפילו לא התבייש להסתיר את המניעים מאחורי בחירתו. "הרוסים שילמו היטב", קבע צ'ולפה, והזעם רק התעצם כתוצאה מכך. "המחיר האמיתי הוא שערורייה בינלאומית וכתם מוסרי", כתב דניאל חדז'וביץ'.
סוגיית התמריץ הכספי הזכירה לאוהדים ועיתונאים בבוסניה גם את הפרשה המוזרה ב-2008, אז בחרה ההתאחדות לקיים משחק ידידות באיראן, בלי ליידע על כך מראש את המאמן הלאומי מהו קודרו. בפרסום מטעמה, נמסר כי האיראנים שילמו 120 אלף יורו על מנת שהמשחק ייצא לפועל. במקביל, דיווחה ההתאחדות האיראנית ששילמה 300 אלף יורו. לעסקנים הבוסנים היו, לפיכך, "180 אלף סיבות טובות" לשלוח את השחקנים לטהראן, כפי שנכתב בציניות בתקשורת.
קודרו, שמונה חודשים ספורים קודם לכן, התנגד נחרצות. חלוץ העבר של ברצלונה, שפרש ממשחק פעיל אחרי תקופה קצרה במכבי תל אביב, הסכים לקבל את התפקיד רק בתנאי שיהיה הסמכות האחרונה בכל הנושאים, ודרש שכך אכן יהיה. כאשר נעמד על הרגליים האחוריות וסירב לקחת את הנבחרת לאיראן, בחרה ההתאחדות לפטרו ועוררה מחאה ציבורית עצומה.
כולם, כולל כל שחקני הסגל, התייצבו מאחורי המאמן המודח. הכוכבים בחרו להחרים את משחק הנבחרת מול אזרבייג'אן במוקדמות המונדיאל, והגיעו במקום זאת למשחק ידידות שארגן קודרו. כלי התקשורת סירבו לסקר את המשחק מול אזרבייג'אן, ועשו כבוד למשחק של קודרו. האוהדים נהרו בהמוניהם למשחק של קודרו, ורק כ-100 איש באו לראות את ההתמודדות מול אזרבייג'אן. זה היה גרוטסקי, וגם אם קודרו לא הוחזר לתפקידו – הלקח היה אמור להילמד לשנים ארוכות.
זה לא קרה כלל והתכתיבים מאופ"א הזיקו עמוקות. כעת, כאשר האוהדים הבוסנים היו זקוקים לאופ"א יותר מכל, היא לא קיבלה ממנה דבר. "משחקי הידידות לא נמצאים באחריותנו", נמסר בתגובה קצרה לאלו שניסו למצוא דרך לבטל את המשחק ברוסיה. אז הגורמים השפויים והלא מושחתים יצטרכו להיאבק בזלקוביץ' לבדם. "אעשה כל מה שביכולתי כדי שאירוע הזה לא יתקיים. אנחנו לא צריכים להרוס את היחסים עם העולם כדי לשחק שם. אנסה לשכנע את החברים שאחנו לא זקוקים לזה", אמר אזמיר חוסיץ', היחיד בהנהלה שהצביע נגד.
השחקנים כבר אמרו את שלהם, אבל העיתונאים והאוהדים פסימיים. הם חוזים כי זלקוביץ' יגייס למשימה את השחקנים מרפובליקה סרפסקה שלו, והם ישמחו ללבוש את המדים הלאומיים בפעם היחידה ואולי גם לקבל תגמול מתחת לשולחן. איש לא יכיר אותם, כמובן, אבל זה רק יתרום להרס בוסניה מבפנים – תוצר לוואי מבורך מאוד מבחינת פוטין ודודיק. בהקשר זה, משעשע להיזכר כיצד זומנו כדורגלנים זוטרים לחלוטין למשחק ההוא מול אזרבייג'אן ב-2008. הם היו עד כדי כך אלמוניים, שהאפסנאי ניסה לתת מדים גם לבחור מזדמן שנכנס למלון כדי לשתות קפה עם חברתו במסעדה. הפעם זה יהיה הרבה פחות מצחיק.
אולי הכוחות הנכונים ינצחו בכל זאת, אבל בינתיים גם השאריות האחרונות של האמון בין האוהדים להתאחדות נעלמו לחלוטין, והיחס כלפי הנבחרת קטסטרופלי לקראת המשחקים החשובים בליגת האומות בשבוע הבא – בוסניה בפסגת הבית וביום שישי תארח את סגניתה מונטנגרו, כעבור שלושה ימים תצא לרומניה. זלקוביץ' והמנהל הספורטיבי זבזדאן מיסימוביץ' ניסו לשדר עסקים כרגיל וקראו לתקשורת ולקהל לתמוך בנבחרת במפגשים מול מונטנגרו ורומניה כאילו התכנון לנסוע לרוסיה כלל לא קיים, אבל זה בלתי אפשרי. גם אם עוצמים את העיניים, אי אפשר למחוק את כתמי הדם האוקראיני מהחולצה הלבנה של בוסניה.
