בלב העיר העתיקה של ורשה ניצב פעמון גדול וסדוק וראשו מבריק. "אם שמים את כף היד על הקצה ומסתובבים שלוש פעמים סביבו ומביעים משאלה, המשאלה תתקיים", אמרה המדריכה. "אני רציתי שהחבר שלי יתחתן איתי וזה קרה אחרי שהסתובבתי סביב הפעמון, אז אתם מוזמנים".
רבות קפצו על ההצעה, אבל אם אוהד של הפועל באר שבע מזדמן לכיכר ומקווה שהפעמון יחזיר את ז'וזואה להפועל באר שבע מקבוצתו הפולנית, לגיה ורשה, אולי כדאי שיביע משאלה אחרת יותר מציאותית. הסיכויים לא נראים גדולים במיוחד.
"ההגעה של ז'וזואה לבאר שבע הייתה נס", מספר אדם שמעורה במתרחש במועדון. אקהיסאר, קבוצתו בטורקיה, שחררה אותו אחרי תקרית אלימה בחדר ההלבשה. ז'וזואה חשד שחבריו לקבוצה מבצעים סבוטאז', ואז ראה את השוער המחליף צוחק ומאושר. הוא איבד את עשתונותיו ובמקום פרצה תגרה שבסיומה התבקש סוכנו למצוא לו קבוצה וכך החל הפרק הבאר שבעי של חייו.
"יש לו אופי", אמר לי קצין העיתונות של לגיה, "הכול יכול להשתנות ברגע איתו". אבל הנה סטטיסטיקה: העונה בעשרה משחקים הוא ספג ארבעה כרטיסים צהובים בלבד ולא הורחק. בעונה שעברה כולה הוא הוצהב שבע פעמים והורחק פעם אחת בלבד, וגם אז היה זה ממש בתחילת דרכו בפולין. משהו משמעותי השתנה.
"טוב לי בלגיה", הוא אומר לוואלה! ספורט, "אנחנו מקום ראשון בטבלה, אני הקפטן של הקבוצה, המשפחה איתי. זו אמנם ארץ אחרת וכדורגל שונה, מזג אוויר שונה לגמרי, אבל התאקלמתי אחרי עונה קשה ועכשיו גם אני וגם המועדון מרוצים מאוד. לא היו נותנים לי את סרט הקפטן אם הם לא היו מרגישים ככה".
עונה קשה זה מושג קטן מדי כדי לתאר את העונה הקודמת של לגיה. הקבוצה המפוארת של הכדורגל הפולני התחילה את הליגה בצורה מזעזעת. "זו הייתה העונה הגרועה ביותר בתולדות המועדון", אומר פאבל, עוזר קצין העיתונות, "היה ממש חשש שנרד ליגה אבל רק בזכות ז'וזואה נשארנו. הייתה לו עונה אדירה עם 15 בישולים, ללא שום ספק השחקן הטוב ביותר שלנו. אולי הכי טוב בליגה. הוא הציל את המועדון".
תיאורים דומים, כמעט מילה במילה, שמעתי משני עיתונאים שונים. לגיה שיחקה בליגת האירופית, נשחקה, ורק רגל שמאל של מספר 27 הותירה אותה בחיים.
העונה הסיפור כבר שונה. לגיה משחקת כמו קבוצת צמרת, מחזיקה בכדור ומובילה את הטבלה. "הוא השחקן הטוב ביותר של לגיה", אמר לי עיתונאי פולני, אחרי משחקה של הפועל באר שבע בפוזנן, "הוא המנהיג, המנוע של הקבוצה, אבל לפעמים נדמה שאין מספיק שחקנים ברמתו סביבו".
יומיים מאוחר יותר צפיתי במשחקה של לגיה מול וורטה פוזנן, הקבוצה אחרת של פוזנן, באצטדיון הצבא הפולני בוורשה. לא הרחק מגדות הויסטולה הגיעו 20,031 צופים למשחק בין המובילה לקבוצה מהמקום ה-12 כבר בחוץ ניתן היה להבחין במאפיינים של הכדורגל הפולני.
למשחק ליגה מול קבוצה קטנה שהביאה כ-30 אוהדים רוכזו כוחות משטרה אדירים שערכו בדיקות לצופים רבים. במקום נראו ילדים רבים ואחוז גדול יחסית של נשים ואוהדים עם חולצות נוסטלגיות נהדרות עם דמותו של קז'ימייז דיינה, גדול שחקני לגיה ופולין במונדיאל 1974 , אבל גם לא מעט אוהדים עם צעיפים בעלי סממנים נאצים. שני מטרים מהחנות הרשמית, מתחת ליציעי האצטדיון ממש, עמד מוכר סטיקרים של האולטראס והציג את מרכולתו: סטיקר של אוהד לגיה מפוצץ אוהד לך פוזנן שצויר כרב יהודי עם זקן ג'ינג'י ומגן דוד. "לך פוזנן" היה כתוב בפונט שדומה לכתב עברי, אם מישהו לא הבין את המסר. גם קבוצות אחרות זכו לטיפול דומה והוצגו כקבוצות של יהודים עלובים שילד אוהד לגיה משתין עליהם בקשת. ביציע מאחורי השער הוצגה במשך כל המשחק כרזה של "אין פנייה שמאלה". לא חשבתי אחרת.
האולטראס לא הפסיקו לשיר במשך 90 דקות, שירה אדירה יש לומר, בליווי מתופפים, וזה היה בלתי נסבל. הם לא הגיבו למשחק, לא התרגשו מהזדמנויות, לא נשמו לרווחה אחרי החטאה של היריב, לא דחפו קדימה. הם נתנו תצוגת עידוד שיועדה לאולטראס.
על המגרש ז'וז'ואה עם סרט הקפטן התגלה כציר המרכזי של לגיה ודי מהר התברר שמדובר בכדורגל אחר לגמרי מזה של ליגת העל. כמעט ולא בוצעו עליו עבירות, רק אחת גסה בשלהי המשחק, לא ניסו לעצור אותו בכל פעם שהוא קיבל את הכדור, הוא לא הופל ולא התגרו בו. איש לא ניסה להביא להרחקתו וגם הקבוצה הקטנה באה לוורשה וניסתה לשחק כדורגל. היא תקפה, לא בזבזה זמן ולא הסתפקה בתיקו 0:0 מראש. אכן תרבות כדורגל שונה. וזו רק אחת הסיבות שז'וזואה הוא אדם חדש.
"התבגרתי, התקדמתי בחיים ואני כבר לא מעניק מתנות לאלו שמחפשים אותי", הוא מספר ומתאר בעצם גם את חייו בישראל. חיפשו אותו ללא הרף, בכל דרך, הפכו אותו לנרדף, והוא העניק למחפשים את מה שרצו.
"זו הייתה זכות לשחק בבאר שבע, להיות בעיר, להרגיש את האהבה הגדולה מכל העיר כלפי", הוא אומר, "זו הייתה תקופה קשה בזמן הקורונה, עימותים עם החמאס, תקופה קשה אישית עבורי כי הייתי לבדי ללא אשתי והילדה ואני חושב שכל הגורמים האלו השפיעו עלי לרעה. אבל הדברים האלו חלפו, היה קשה להשתנות אבל זה היה צעד טוב עבורי. עבור הבריאות, עבור הבריאות המנטלית היה חשוב להגיע ללגיה".
"אני גאה באהבה של אוהדי באר שבע ועל מה שהשגתי במועדון. אולי כשחקן אתה מצפה ליותר והאוהדים ציפו ליותר, אבל בכדורגל ובחיים יש דברים שאי אפשר להסביר. עברתי למועדון חדש, וזה היה צעד חשוב עבורי. הייתי עצוב כי הרבה דברים קרו לי במועדון במשך שנתיים והיה קשה לי להתמודד לבדי ללא המשפחה, אבל אני גאה במה שעשיתי בהפועל באר שבע".
במועדון מסכימים ויודעים לספר על נסיבות מקילות. שנת הקורונה שגרמה לבידוד הקשה בעיקר על השחקנים הזרים שהיו ללא משפחותיהם בישראל, טילי גראד על העיר ואזעקות בבאר שבע, וכל זאת לעיתים ללא תמיכה של הקהל. רק תארו לעצמכם את גמר הגביע מול מכבי פתח תקוה עם 20 אלף אוהדים באר שבעים שדוחפים אותו, במקום מול יציעים ריקים. ז'וזואה הבריק, כבש ובישל – אבל מול אצטדיון מלא הוא היה עשוי לספק תצוגה היסטורית לאוהדיו.
היו לו בעיות התנהגות לאורך הקריירה, אבל בישראל הן הפכו לפרה החולבת של תקשורת הספורט וחלק מההיערכות הטקטית של היריבות. ז'וזואה היה סלבריטי בליגה נטולת כוכבים בעלי אישיות מעניינת, הוא הביא טראפיק, הגיב לפרובוקציות, וזימן לשופטים הזדמנות לככב בעצמם.
כל שידור טלוויזיה החל בספירת כרטיסים שהוא קיבל, כל מאבק על כדור תואר כאלים, ובכל פעם שנעברה עליו עבירה היא תוארה כעבירה חכמה. השחקן שעליו נעברו יותר עבירות כל משחק מבעונה שלמה בפולין, תואר כאלים ואלו שעצרו את המשחק בכל הזדמנות תוארו כמבריקים טקטית.
היה נדמה שכל כתב חייב להביא ליטרת ז'וזואה. פעם הוא סינן קללה אחרי ניצחון על נתניה ואפילו זה הפך לאייטם מיותר, בפעם אחרת הוא פגש אישה ומשום מה אתר מסוים חשב שהציבור חייב לדעת על כך, שלא לדבר על שופטי ודייני ההתאחדות לכדורגל.
במשחק מול קרית שמונה הוא ספג שני כרטיסים צהובים והורחק על ידי כבוד השופט פוקסמן בגלל שהוא ניסה לחדש את המשחק במהירות. עשרות העבירות שנעברו עליו לא זכו להתייחסות הולמת. השחקן לא זכה להגנה וגם המשחק עצמו לא. אבל הוא היה היחיד שהוענש. הוא אף הועמד לדין אחרי שהתפרץ על השופט ובית הדין אף נזף בהסכם הטיעון שנערך והצטרף לאספסוף בעלי הלפידים והקלשונים שרצו את דמו. טפו.
בפעם אחרת נפסל שער חוקי לזכות באר שבע בשניות סיום המשחק מול הפועל תל אביב. חאתם עבד אלחמיד דפק על דלתות חדר ההלבשה של צוות השופטים ואלו יצאו ואמרו: "זה היה ז'וזואה! בטוח שזה היה הוא". עבורם זה תמיד היה ז'וזואה.
"השדרים תמיד ימצאו משהו להגיד על מישהו, לא רק עלי", הוא אומר. "גדלתי מאז שהגעתי ללגיה ואני לא מתייחס למה שאנשים אומרים, אבל בישראל הייתה לזה השפעה. ברור שזה לא תירוץ לדברים שעשיתי, אבל הם רואים מה שהם רוצים לראות. למשל בפעם אחת לשחקן אחד (אלחמיד, ש.א) היו בעיות בחדר השופטים ואני לא הייתי שם בכלל – אבל השופט אמר בטוח שזה היה ז'וזואה. נתתי כל מיני מתנות לאנשים האלו ועכשיו התפתחתי ואני קפטן, כי ההתנהגות שלי השתפרה מאוד. אם הייתי מתנהג רע, לא היו נותנים לי את הסרט".
מה קרה בקרית שמונה?
"ניסיתי לחדש את המשחק במהירות. נכון, אחר כך הגבתי בצורה קשה, אבל זה נורמלי. אני רואה משחקים בישראל, ויש תגובות הרבה יותר גרועות שעוברות ללא תגובה. השופטים לא מגיבים, כי זה לא ז'וזואה".
אסי רחמים, מנכ"ל המועדון בתקופתו אומר: "הוא היה שחקן ברמה אחרת. מעט מאוד שחקנים ברמה הזו הגיעו לארץ. היה לו כישרון יוצא דופן, יכולות טכניות, ראיית משחק נדירה, כיבושים ובישולים. הוא באמת היה נדחר, אחד שלוקח על עצמו ולא חושש לקחת אחריות. ברור שהוא זכה ליחס חסר תקדים מהתקשורת. מאבק על כדור במהלכו נפגע אלמוג כהן הפך לפסטיבל שלם. ברור לי ששחקן אחר לא היה מקבל אותה כותרת. השידורים הוסיפו שמן למדורה, כל דבר התעצם וזה חלחל לשחקן".
אפשר לזכור את רגל שמאל, השערים, הבישולים האדירים באירופה ובישראל, רגעי החסד, כדורים מצד אל צד שנוחתים בדיוק במקום האידאלי כאילו הונחו ב-GPS, כדורים חופשיים שנתלים באוויר ומחכים לראש שינגח אותם, תצוגת גמר הגביע, הניצחון על פלזן ומה לא. מי שרוצה, יזכור את התקרית במשחק מול מכבי תל אביב בו נטען שהוא ירק על אבי ריקן.
"הם, ההתאחדות, צריכים להסביר", הוא אומר. "יש 20 מצלמות ולא רואים כלום, אז הם צריכים להסביר. אין צילומים, כי לא קרה כלום. נענשתי כי זה היה ז'וס, אבל אם לא רואים כלום ב-20 מצלמות כי כמו שאמרתי לא ירקתי עליו, אז איך אפשר להרשיע? שום דבר לא קרה".
"הייתה התגרות מצד ריקן", אומר אסי רחמים. "קבוצות לפני משחקים דיברו על זה וניסו להוציא אותו משלוותו. היו בלי סוף קללות וז'וס עשה תנועת יריקה. אני חושב שזו הייתה תנועת יריקה ולא יריקה אמיתית, ונהיה פסטיבל שלם ובית דין החליט מה שהחליט. הוא אדם רגיש וטוב שעוזר לכולם, תורם לנזקקים וילדים. אדם מקסים עם סיפור חיים לא פשוט, שכנראה הביאו אותו להתפרצויות כאלו ואחרות".
ז'וזואה הגיע לבאר שבע בתקופה קשה. ברק בכר איבד מהאפקטיביות שלו כמאמן והקבוצה אחרי שלוש אליפויות רצופות איבדה את דרכה. בהמשך הקורונה הכתה, אלונה ברקת התרחקה מניהול הקבוצה, וגם הקבוצה נאלצה לשחק הרחק מטרנר, עם קהל ובלי, בשל מחדל בבנייה שדרש את תיקון הגג. ז'וזואה היה יותר מקרן אור. הוא יצר המשכיות, תחרותיות והישגיות גם בשנות השפל היחסי. איתו הקבוצה זכתה בגביע השני בתולדותיה בסך הכל והעפילה לשלב הבתים בליגת אירופה. בלעדיו ספק אם היא הייתה חוזרת לקדמת הבמה.
"הגביע עבורי היה חשוב מאוד", הוא מתרגש, "נהניתי לשחק במועדון, אבל זה היה תקופה קשה מאוד עם הקורונה, ולסיים עם גביע זה היה מדהים עבור כולם, אוהדים ושחקנים. תענוג לזכות בגביע אחרי התקופה הקשה. היה חשוב לי לזכות בגביע גם עבור יוסי אבוקסיס, עבורי הוא היה כמו אבא, הייתי חייב לזכות בגביע גם עבורו".
אבל זה לא היה הסוף. אבוקסיס עזב ועבר לבני יהודה משום מה, רוני לוי התמנה ובאר שבע נלחמה על מקום לאירופה. אבל לפני משחק קריטי מול מכבי פתח תקוה, ז'וזואה ושגיב יחזקאל היו מעורבים בתקרית אלימה מאוד. הקנטה הפכה לחילופי מהלומות בהם כיכבו גם קומקום ומלחיה. השניים הושעו לפני המשחק והנהלת המועדון הייתה צריכה להחליט מה עושים.
"אני לא רוצה להאשים אף אחד. אני לא מביט לאחור מה לא היה לא בסדר, אבל יכול להגיד שדברים לא התפתחו בצורה חיובית והחלטנו להמשיך הלאה ולפנות לדרך אחרת", אומר ז'וזואה. "אני עוקב אחרי המועדון, צופה בכל המשחקים, לא מפסיד אף משחק. עצוב לי על הדרך שבה הדברים הסתיימו, אבל דברים מתרחשים מסיבה, והמעבר היה טוב לי בסוף. קשה להסביר, אבל אני מסתכל קדימה ושמח להיות בלגיה. אולי הדברים קרו כי כבר הייתי מוכן לפרק הבא בחיי".
גם עבור המועדון זה היה רגע שבו הבינו שהגיעה השעה. אחרי שנתיים של שיחות אישיות, טיפול צמוד מאסי רחמים וגם עונשים והשעיות מדי, פעם הם הרגישו שהוא גדול על חדר ההלבשה.
"חבל שהפסדנו שחקן כזה. אני לא אומר אם זו הייתה טעות או לא, זה הכל שאלה של איזה מחיר וכמה אתה מוכן להקריב למען כישרון גדול ככל שיהיה", אומר אסי רחמים. "אתה מגיע למשחק מכריע על אירופה ומגיעה תקרית אלימה כל כך – זה היה הקש ששבר את גב הגמל. רגע לפני משחק, בשלב כזה של העונה, אתה נאלץ להשעות את הכוכב שלך. זה הוביל את רוני לוי, ברדה, אלונה ואני למסקנה שהוא לא יכול לשחק במשחק. זה גם מה שהביא לסיום דרכו".
במבט לאחור היה אפשר להשאיר אותו?
"תמיד אפשר אחרת, אבל האווירה שנוצרה אז לא איפשרה ממש מחשבה. הוא לא יצא למשחק באירופה בגלל תקרית עם עמית ביטון, והאווירה הציבורית והאווירה בחדר ההלבשה לא איפשרה למתוח יותר את החבל. היו כאלו שחשבו שלא נכון להתמודד עם זה יותר. הוא מצא בית חדש ולא מפתיע שהוא מצליח בו".
"השחקנים כבר השלימו ביניהם אבל הוא כבר רצה לעזוב", אומר גורם בכיר במועדון. "וכששחקן כזה רוצה לעזוב, אי אפשר להשאיר אותו יותר".
וכך הסתיים הפרק. זה לא היה קומקום או מלחיה, זה היה העיתוי. יש עת לחתום ועת לעזוב. עת להתחיל פרק חדש ועת להבין שהוא הגיע לקיצו. ז'וזואה היה נכון לפרק הבא בחייו, למקום בו יוכל לחיות בשקט, לשחק בהתאם ליכולתו, לא להיות נרדף על המגרש ובתקשורת וגם להרוויח יותר. כמו כל מערכת יחסים, היה לה תאריך תפוגה והיא הגיעה לסיומה.
אפשר רק לפנטז על ז'וזואה שמשחק בישראל בתקופת שיא של באר שבע ובתקופה יציבה מבחינה אישית, אבל זה לא קרה. באר שבע זכתה בו לשנתיים, וקיבלה אינספור זיכרונות וגביע אחד על שמו. הליגה איבדה כוכב גם בשל האופן בו התייחסו לשחקן הזר.
באצטדיון הצבא הפולני, ז'וזואה שיחק בעמדה אחורית יותר מאשר בתקופתו בישראל, משם הוא ניווט את משחקה של לגיה. הוא קישר בין ההגנה להתקפה יותר מלאיים על השער בעצמו ועדיין סיפק כדורים נהדרים, בעיקר מזווית הקרן. בדקה ה-23 הבקיע מיחאי רוסולק שער לזכות לגיה בבעיטה נהדרת מהאוויר אחרי כדור קרן, ולגיה חזרה למקום הראשון בטבלה.
במחצית השנייה הוא הוסט קדימה, אבל ניכר היה שהוא לא בשיאו. "70 אחוז ממה שאנחנו רגילים לראות ממנו", אמר עיתונאי אחרי המשחק. הבעיטות לשער לא היו חדות, כולל איירבול אחד. מכאן ניתן היה לראות את האיכות שלו: הוא לא כפה את עצמו על המשחק, לא ניסה לשלוח כדורי הוליווד של 40 מטר, אלא זרם עם המשחק. בכל התקפה מתפרצת הוא התקדם לעבר מרכז ההגנה, כיווץ אותו, ואז שחרר כדור למקום אליו הכדור היה צריך להגיע, לקיצוני הפנוי לצידו, לקשר אחר שיוכל לבעוט, לאן שטובת הקבוצה דרשה. הוא לא היה מבריק כמו חלק משעריו בישראל, אבל זה היה מאלף. פירלו לפולנים, אם תרצו.
העבירה הגסה הראשונה עליו בוצעה בדקה ה-85 ושלוש דקות מאוחר יותר הוא הוחלף. האולטראס המייגעים לא הפסיקו לשיר כדי להודות לו ולקראת הסיום פשטו אלפים מהם את החולצה הלבנה שלהם. סבבה.
בשניות הסיום הגיעה וורטה פוזנן למצב הטוב הראשון שלה במשחק כולו והכדור עבר במעט מול המשקוף. זו הייתה הפעולה האחרונה במשחק. לגיה ניצחה 0:1 ועשתה צעד נוסף במאבק אליפות.
אפשר להבין מה ז'וזואה מצא בוורשה ולקנא בפולנים שקיבלו אותו בעת רגועה, ללא מגיפה, עם המשפחה בבית, עם תרבות משחק שונה. אבל בינואר השנה פרצו שמועות שהוא בדרכו חזרה לטרנר. "לא דיברתי עם המועדון ואני תחת חוזה בלגיה", הוא אומר בדיפלומטיות, אבל היו דיבורים שלא הבשילו. אם לגיה וז'וזואה היו מעוניינים בכך זה היה קורה, אבל לא היה רצון של ממש וכך הוא נותר במועדון הפולני.
לגיה התאזנה מקצועית, הוא הפך לשחקן החשוב בקבוצה ויצר קשר מצוין עם המאמן קוסטה ראניץ' שהגיע בקיץ ובעיקר, הוא שלו ורגוע. הוא עדיין מי שהוא. השחקן שבכינוס הראשון של נבחרת פורטוגל הצטווה על ידי רונאלדו לעלות לכסא ולשיר ובתגובה הניף אצבע וחזר לחדר בהפגנתיות, כבר לא ישתנה מקצה לקצה. זה לא היה צעד נכון טקטית, אבל זה היה הצעד היחידי עבורו.
הברק על המגרש, היכולת להכריע משחקים לבדו, החריגות מהטקטיקה הקבוצתית למען האיכות האישית, באו עם מחיר התנהגותי. אולי עכשיו, כשהוא מתקרב לקץ הקריירה, הוא מוצא את האיזון בדרך לפרק אחרון מפואר.
מה דעתך על הכתבה?