שוערה של ריאל מדריד, טיבו קורטואה, בירך והצדיק השבוע את בחירתו של חברו לקבוצה, החלוץ קארים בנזמה, שזכה בפרס "כדור הזהב". כמעט באותה נשימה הוא גם טען ש"ההצבעות הנערכות אינן מייחסות מספיק חשיבות לשוערים". טיבו לא צריך לשכנע איש בצידקת דבריו. מ-1956, שבה היה סטנלי מאתיוס, הקיצוני הימני של נבחרת אנגליה, הזוכה הראשון בפרס היוקרתי, נותר הרוסי לב יאשין השוער היחיד ברשימת הזוכים, וזה קרה ב- 1963.
כידוע ישנה הסכמה גורפת על כך ששוער "שווה חצי קבוצה", ושהוא המחסום האחרון בפני חלוצי היריבות. עובדה היא שהיום, כאשר מתאפשרים חמישה חילופים בכל משחק, המאמן אינו מוותר על השוער שפתח בהרכב. עד כדי כך גדולה חשיבותו. הוא מבצע חמישה חילופים של שחקני שדה. שוערי הספסל הם המקופחים הקבועים. אז מה בכל זאת מונע את בחירתם של השוערים ב"כדור הזהב"?
על נושא זה שוחחתי אתמול עם ניר דוידוביץ', מגדולי שוערי ישראל, שרשם 51 הופעות במדי הנבחרת הלאומית, וביקשתי את התייחסותו לעניין. דוידוביץ', המשמש כמאמן השוערים של הפועל תל אביב, העלה כמה נקודות מעניינות.
"יתכן מאד, ששוערים לא זוכים ב"כדור הזהב" משום שההצלות שביצעו נשכחות, וזוכרים להם דווקא את השערים שספגו", הוא אמר. "החלוצים,לעומתם, הם סיפור שונה לחלוטין. להם לא יזכרו את ההחמצות הרבות, אלא את שערי הניצחון שהבקיעו. מי שמראה זאת שוב ושוב היא הטלויזיה, המביאה בתקציריה למסך בעיקר את השערים המובקעים. בקיצור, לחלוץ סופרים את מספר השערים שהבקיע. לשוער את מספר השערים שספג. גם לכך ישנה השפעה על הבוחרים, והיא בוודאי לא מכוונת", הדגיש דוידוביץ'.
וכיצב אתה מתייחס לפרס שוער השנה המוענק בטקס חגיגי?
"הפרס הוא בבחינת מוצא של פשרה. מן נוסחה המאפשרת גם לשוערים הטובים בעולם להינות מהחגיגה הגדולה. הפרס הזה מכובד וראוי בהחלט".
מי השוער הגדול ביותר שראית בפעולה?
"לא ראיתי את שוערי העבר הרחוק, אבל ראיתי ושיחקתי מול ג'יג'י בופון. הוא הופיע אז במדיה של יובנטוס, ואני במכבי חיפה. בופון שוער גדול, ולא ראיתי טוב ממנו".
דוידוביץ' גם קובע בפסקנות כי תפקידו של השוער המודרני קשה מתפקידם של השוערים שהיו: "היום עליו להיות אתלט משובח ולהתמודד עם כדורים מהירים שנבעטים בעוצמה לעבר הרחבה. אמנם ההגנות מתוגברות, אך יש לדעת שכאשר המגינים תוקפים, נוצרים מרחבי פעולה לחלוצי היריב, עובדה המעמידה את השוער בפני התקפות מעבר חדות מאד ומסוכנות. ברור שמשחק הרגל שלו חייב להיות מעולה, שכן לא פעם הוא מוביל את הכדור ברגליו אל מחוץ לרחבתו, ולמעשה מתחיל בכך לבנות את משחק קבוצתו".
לאחר השיחה, רשמתי לעצמי חמישה שוערים, וישנם כמובן עוד, שבוודאי היו ראויים להתמודד על "כדור הזהב": גורדון בנקס (אנגליה), דינו זוף (איטליה), פטר שמייכל (דנמרק), איקר קסיאס (ספרד) וג'אנלואיג'י בופון (איטליה).
ארבעה מהם, בנקס (1966), זוף (1982), בופון (2006) וקאסיאס (2010), אף זכו באותן שנים, עם נבחרותיהם בגביע העולם. לפיכך, מקומם המכובד .בהיסטוריה שמור לתמיד, גם ללא "כדור הזהב", ורבים כנראה יסכימו לדעתי. השאלה היחידה שנותרה ללא מענה: מי, ואם בכלל, יהיה השוער השני שיזכה בתואר ובפרס הנחשק כל כך.
