זהו, זה תכף קורה. ביום ראשון הבא ייצא לדרך המונדיאל המוזר ביותר בתולדות המונדיאלים, ככל הנראה התוצאה המוזרה ביותר של ההכלאה בין שחיתות מערבית וכסף מזרח־תיכוני שנשפך בלי הפסקה. זו תהיה תחרות מוזרה כל כך, מטופשת כל כך, תקועה כל כך – שגם הררי המילים שנשפכו עליה, ובעיקר בגנותה, לא יספיקו כדי להקיף ולתאר באופן הולם את גודל השערורייה.
האפקט המשמעותי ביותר של הפגרה הכפויה הזו, שאליה יוצאות מרבית קבוצות הכדורגל בעולם החל ממחר, הוא כמובן עצירת המומנטום – החיובי או השלילי – של לא מעט קבוצות ברחבי הגלובוס. כאלה שהתחילו את העונה בצורה מהממת ופתאום יצטרכו להתמודד עם פגרה של חודש וחצי, שלך תדע איך השחקנים יחזרו ממנה, ולהבדיל – כאלה שהתחילו בצורה מזעזעת, ופתאום יש להן זמן יקר לחשב מסלול מחדש ולראות איך אפשר בכל זאת להציל את עונת 22/23, רגע לפני שהיא יורדת לטמיון.
שתי הקבוצות שאמורות להיות מוטרדות במיוחד מהפגרה הכפויה ומעצירת המומנטום הן כמובן ארסנל ונאפולי. שתיהן כרגע (ארסנל – לפני מחזור המשחקים הקרוב, נאפולי – בכל מקרה) מוליכות את הליגה שלהן, ושתיהן רצות כבר שלושה חודשים בקצב מטורף בשתי מסגרות ומפרקות (פחות או יותר) כל מה שנקרה בדרכן. שתיהן הצליחו לעקר את ההשפעה הנוספת של הפגרה הכפויה באמצע העונה, בדמות לו"ז משחקים צפוף ומטורלל, שכולל קצב של שני משחקים כמעט מדי שבוע כבר שלושה חודשים רצופים.
לא מעט קבוצות חזקות מהן לא עמדו בקצב הזה (ליברפול, מילאן, אינטר, יובנטוס). ושתיהן בינתיים מנצחות את השדים שלהן מבית: ארסנל מתמודדת עם יריב ביוני בדמות ארלינג האלנד, רובוט על־אנושי שאוחז בקצב הבקעת שערים פסיכי, ובאופן כללי עם באר הנפט הבלתי נגמרת של שליטי מנצ'סטר סיטי; נאפולי צריכה להתמודד, קודם כל, עם השדים שיושבים לה על הכתף כבר למעלה מ־30 שנה, מאז האליפות האחרונה ב־1989/90, כשרוחו של דייגו מראדונה מרחפת מעל ומפעילה משקל בלתי נסבל על שרירי הרגליים.
ובינתיים שתיהן, ארסנל ונאפולי, מצליחות מעל המשוער. ספק אם רגע לפני שריקת הפתיחה של העונה מישהו היה מהמר שנאפולי תצא לפגרת המונדיאל מהמקום הראשון ושארסנל תהיה צמודה לסיטי במקום הראשון או השני רגע לפני שנעבור לשידורים מקטאר. אבל השאלה היא, בעיקר, איך זה ימשיך הלאה.
ארסנל תחזור לשחק בבוקסינג דיי, 26.12.22. משחק בית "נוח" מול ווסטהאם. כולל המשחק הזה, ועד סוף העונה, יהיו לה עוד 24 משחקי ליגה בחמישה חודשים – עד 28.5.23. לזה צריך להוסיף לפחות עוד משחק גביע אחד שמתוכנן ולפחות עוד שני משחקים בשלב הנוקאאוט של הליגה האירופית. כלומר לפחות 27 משחקים בחמישה חודשים.
נאפולי תחזור ב־4.1.23 היישר למשחק חוץ מול אינטר. "נוח" זה לא. כולל המשחק הזה, ועד סוף העונה, יהיו לה 23 משחקי ליגה בחמישה חודשים, עד 4.6.23. לזה צריך להוסיף לפחות עוד שני משחקי גביע (בשיטת בית וחוץ) ולפחות עוד שני משחקים בשלב הנוקאאוט של הליגה האירופית. כלומר גם פה, לפחות 27 משחקים בחמישה חודשים.
נכון שמרבית היריבות המשמעותיות שלהן יחוו את אותו העומס, אבל למרבית היריבות האלה (למעט מנצ'סטר סיטי, מסיבות מובנות) אין מה להפסיד כרגע – המצב יכול רק להשתנות לטובה מבחינתן. לארסנל ולנאפולי, לעומת זאת, יש אבן ריחיים על הצוואר כרגע – הן כבר השיגו לא מעט, וכמאמר הקלישאה האהובה מ"שירים ושערים", הרבה יותר קל להגיע למקום הראשון מאשר לשמור עליו.
אז נכון, כשיורד גשם הוא יורד על כולם, וגם השחקנים של היריבות יחזרו מהמונדיאל כשהם עייפים וחסרי חשק באופן כללי (מי רוצה לחזור מהמדבר הנפלא והחמים לאירופה הקפואה של סוף דצמבר?), אבל נראה שהדבר המעניין ביותר בחלק השני של העונה, זה שיתחיל אחרי שהאירוע ההזוי בקטאר יסתיים, יהיה לראות אם ארסנל מצליחה לעשות את זה לראשונה מאז 2004 ואם נאפולי מסוגלת לצעוד את כל המסע, לראשונה מאז 1990. אין ספק שאם זה יצליח, יהיה פה תיקון רומנטי כלשהו, בטעם "כדורגל של פעם", לתחושות הקבס שמעורר המונדיאל הקרוב.
מה דעתך על הכתבה?