המשחק הטוב ביותר עד כה בעונת 2015-6 הזכיר לנו שליגת האלופות היא האוסקר של הכדורגל. המקום בו נכתבים הסיפורים הגדולים, מבוימות הדרמות הנפלאות ורמת המשחק היא הגבוהה ביותר. כמו שהשחקנים הגדולים מופיעים בסרטים הגדולים, כך על המגרש השחקנים הגדולים מכריעים את המשחקים הגדולים. כמו שמאחורי המצלמה עומדים במאים דגולים, כך מאחורי הקווים פועלים מאמנים נהדרים, ואנחנו רואים אותם בשעת היצירה וברגעי המחשבה.
באיירן – יובנטוס, אחד מצמד המשחקים הטוב בתולדות ליגת האלופות בשלב הנוקאאוט, בהחלט ראוי לאוסקר. זה מפגש שנכנס מיד לקלאסיקות הגדולות, היישר לפנתאון של גביע אירופה/ליגת האלופות. ההתמודדות הזו הייתה מסע של חיים שלמים רוויי תהפוכות עם תפניות מדהימות בעלילה. התסריט עלה על כל דמיון, על גבול חוסר האמינות, אלא שהוא התרחש לנגד עינינו. ואיזה ליהוק נהדר – כמה דמויות מרתקות וגיבורים ומורכבים.
- נתנו פור: ההצגה של באיירן מול יובה
- תמונת העולות לרבע גמר האלופות הושלמה
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
תחשבו כמה סיפורים מדהימים היו לנו באליאנץ ארנה: קינגסלי קומאן, שאף אחד לא מבין מדוע הושאל מיובנטוס לבאיירן בקיץ האחרון, עולה מהספסל וקובר את קבוצת האם שלו; אלבארו מוראטה (איזה סלאלום) וחואן קוודראדו הופכים מגיבורים גדולים לנבלים בדיעבד אחרי החמצות נוראיות; עוד מופע של הווינר הגדול ביותר בכדורגל העולמי – תומאס מולר. טיאגו אלקנטרה שעולה מהספסל ומזכיר לנו ששחקנים גדולים מכריעים משחקים גדולים.
זאת ועוד: הקאמבק המפואר של באיירן התרחש לנגד עיניו של אולי הנס שהשתחרר מהכלא לפני שבועיים וחזר ליציע. ויש את ההתגברות על התסביך של באיירן מינכן והכדורגל הגרמני מול יריבות איטלקיות. אותה באיירן שהוכתה בידי אינטר פעמיים בשנים האחרונות ועל ידי מילאן ב-2007, בנוסף להפסדי נבחרת גרמניה לאיטליה בחצאי הגמר של מונדיאל 2006 ויורו 2012.
אבל הסיפור הכי גדול של הוא ההישררדות של פפ גווארדיולה שיצא מהקבר. צבא גדול של גורמים במועדון, עיתונאים ואוהדים מחכים לקטאלוני בפינה. כולם היו מוכנים כבר לקטול את הכישלון הקולוסאלי שלו עם באיירן בשלוש עונות בליגת האלופות. המאמן שתבע לעצמו כוח ומעמד חסר תקדים למאמן במועדון. הוא הרחיק את באיירן מהזהות הגרמנית שלה במדיניות הרכש וגם פיטר את רופא המועדון הפופולארי מולר-וולפארת, שהשחקנים ממשיכים לקבל אצלו טיפולים. היו דיווחים בגרמניה שמאז הצהרתו של פפ על המעבר למנצ'סטר סיטי בקיץ, בהנהלת באיירן מרגישים שהראש שלו כבר נמצא באנגליה, ושהנוכחות שלו אף עלולה להזיק במאבק האליפות ובליגת האלופות. לכן רבים העריכו שהדחה מול יובה תוביל לפיטורים מיידים מדהימים של גוואדריולה.
החילופים הבריקו, שחקני באיירן באקסטזה (Gettyimages)
והנה, איכשהו, עם חילופים מבריקים, עם קצת מזל ועם עושה הנסים תומאס מולר, פפ הצליח לראשונה כמאמן באיירן לגבור בנוקאאוט על יריבה מהדרג הראשון באירופה, אחרי תבוסות מביכות מול ריאל מדריד וברצלונה בשנתיים הקודמות.
בסיכומו של דבר, זו היתה הופעה ממש לא משכנעת של באיירן, אבל הבווארים יצאו ווינרים ועם מומנטום חיובי ואופטימיות. יש לזכור שעוגן ההגנה ג'רום בואטנג וגם אריאן רובן הפצועים צפויים לחזור לרבע הגמר. זה מזכיר במשהו את ה-14 במארס 2012, כשחשבנו שצ'לסי כבר לא תזכה בליגת האלופות, והגיע המהפך הדרמטי בגומלין שמינית הגמר מול נאפולי (1:4 בהארכה) שהתחיל ריצה מטורפת לזכיה בתואר. ארבע שנים ויומיים מאוחר יותר, כשחשבנו שפפ גווארדיולה כבר סיים את דרכו בבאיירן מינכן ככישלון אירופי גדול, הגיע המהפך אתמול. אם באיירן תהיה אלופת אירופה, ה-16 במארס ייזכר כהרגע בו הכל השתנה.
מבחינת יובה, הפיינליסטית בגמר האחרון, היא אמנם פספסה הזדמנות גדולה והודחה, אבל עליה לצאת מעודדת ומלאת גאווה על הופעתה הקבוצתית המרשימה מול באיירן, וזאת בלי שלושת שחקני המפתח שמרכיבים את השלד של הקבוצה (קייליני, מרקיזיו ודיבאלה). יש לזכור שהגברת הזקנה בדרך לאליפות חמישית ברציפות ולדאבל שני ברציפות.
מוראטה. איזה סלאלום (Gettyimages)
ועדיין איך שגלגל מסתובב לו: בחצי גמר ליגת האלופות בעונה שעברה, יובה חגגה שאלברו מוראטה שהגיע אליה מריאל מדריד ניצח את האקסית שלו. והנה בעונה שאחרי, שני שחקנים שיובה שחררה הקיץ גמרו לה את החלום האירופי – פרננדו יורנטה שכבש שער ניצחון לסביליה נגד יובה בסיום שלב הבתים שבגינו הזברות סיימו במקום השני בשלב הבתים והוגרלו מול באיירן, וקומאן שאתמול היה תורו להתנקם בה.
אבל בערב כזה צריך להחמיא לכולם. כי הגדולה של המופע המרהיב שראינו אתמול מורכב משני ממדים: איכות הביצוע (איזה גולים מדהימים) ואפקט ההפתעה הסנסציוני. חוסר ההיגיון. הטירוף. המפגש בין אלופת גרמניה לאלופת איטליה ניפץ הרבה תובנות מקובלו של הפרשנים והותיר אותם מבולבלים.
דוגמה אחת: מנואל נוייר וג'יג'י בופון, שני השוערים הטובים בעולם שמשחקים בשתיים מהקבוצות שסופגות הכי מעט שערים בעולם, מוציאים שישה כדורים ב-120 דקות מהרשת ועשרה בצמד המפגשים. לך תבין. דוגמה אחרת: 70 דקות יובה עשתה בית ספר לבאיירן ונראתה כמו קבוצה בלתי שבירה שאי אפשר אפילו להגיע למצב מולה, וכעבור 50 דקות בלבד היא חוטפת רביעיה.
אולי הנס. מכלא לתיאטרון (Gettyimages)
ומה חושבים על גווארדיולה אחרי משחק כזה? האם הוא "אוברחוכם" גדול, שמסבך את הקבוצה שלו עם התחכמויות מיותרות ונטיה לשנות מערכים ותפקודי שחקנים גם בתקופות שבאיירן משחקת טוב; או שמא הוא הגאון שידע ברגע הנכון לשלוף את קינגסלי קומאן הנפלא מהספסל במקום צ'אבי אלונסו והצליח לייצר יתרון באגף הימני שהוביל לניצחון. ואותם דברים אמורים בדיוק על מסימיליאנו אלגרי: האם הוא הגיבור שהכין את קבוצתו נפלא או הנבל שירה לעצמו ברגל עם חילופים גרועים שעיקרו את משחק ההתקפה של יובה? ואיך מסתכלים על השחקנים? למשל, דויד אלאבה עושה טעויות איומות של טירון ומצד שני לפרקים ארוכים הוא נותן פעולות כתת אמן בכל חלק במגרש. או קוואדראדו שנתן את משחקו הטוב ביותר בזירה האירופית וכבש שער בכורה במפעל, אך ייזכר לעד אצל אוהדי יובה בשל החמצתו הגדולה שהיתה יכולה לחתום ניצחון ענק של הביאנקונרי.
עוד מה שמוסיף לגדולה של המאורע היא העובדה שהגומלין היה תמונת ראי מדויקת של המשחק הראשון. אם בטורינו דווקא באיירן שלטה לחלוטין והתעללה ביובה ב-60 הדקות הראשונות, ואז החילופים של שני המאמנים גרמו למהפך ויובה סיימה את המשחק בקאמבק מדהים והתפוצצות; הרי שבמינכן יובה שלטה לגמרי במשך 70 דקות והגיעה לשישה-שבעה מצבים מצוינים, ואז החילופים של שני המאמנים (הפעם אלגרי פיקשש וגווארדיולה פגע בול) הובילו לקאמבק מדהים ומהפך דמיוני של באיירן. איזה שינויי מומנטום מדהימים – כשבאיירן הובילה 0:2 ביובנטוס סטאדיום, איש לא נתן ליובה סיכוי. כשיובה הגיבה בארבעה שערים רצופים והובילה 0:2 באליאנץ ארנה, איש לא נתן לבאיירן סיכוי. ואז גם היא הגיבה עם ארבעה שערים רצופים.
בשורה התחתונה על המגרש שיחקו 28 גיבורים ועוד שני גיבורים עמדו על הקווים. שתי קבוצות ענק שלעולם לא מפסיקות להילחם, להאמין ולהתגבר על קשיים, נתנו הצגה בלתי נשכחת. בדיוק בגלל משחקים כאלה אנחנו אומרים "תודה לך, ליגת האלופות".
אחד מ-28 גיבורים, בופון (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?