מאת: משה מאירי צילומים: Gettyimages
מערכים טקטיים במשחק הכדורגל מתורגמים בדרך כלל למספרים: 4-3-3, 4-2-3-1, 4-4-2, 3-3-3-1 ועוד. כל זה נכון לגבי כל המאמנים כמעט – עד שאנו מגיעים לפפ גווארדיולה. מאמן באיירן מינכן בחר כבר מזמן להשתחרר ממוסכמות אלה ובמשחק האחרון בליגת האלופות במוסקבה וכן בבונדסליגה ניתן היה להבחין בכך.
ליוהאן קרויף, השחקן ההולנדי האגדי ומאמנה של ברצלונה בעבר, היה חלום: הוא ביקש ליזום מערך גמיש וחופשי, שבו כל שחקן יכול ומסוגל לתפוס כל עמדה במגרש. לקרויף כשחקן היה תפקיד משמעותי באייאקס המהוללת של שנות ה-70, קבוצה שהיתה ידועה בהצרחות בין שחקנים (כמו במשחק שח) וחילופי עמדות תכופים. אוהדי כדורגל רבים שזכו לראות את אייאקס של קרויף, אשר ביקרה גם בישראל, עדיין נלהבים מסגנון ה"טוטאל פוטבול" שההולנדי הטמיע לאחר מכן גם בברצלונה כמאמן.

קרויף. למד באייאקס, יישם בברצלונה (Gettyimages)
מי שחרטה על דגלה את ה"טוטאל פוטבול" כאידיאל כיום היא באיירן מינכן. גווארדיולה, עוד כשחקן תחת שרביטו של קרויף, הושפע רבות מפילוסופיית המשחק של מאמנו דאז. המאמן הספרדי לקח את הסגנון הזה קדימה ושילב לתוכו גם את משחק הלחץ האגרסיבי. בעונתו השנייה של פפ במינכן ניתן יותר ויותר להבחין בפירות עבודתו, ונראה כי סגנון המשחק של באיירן מקביל לסגנון ה"טוטאל פוטבול".
קשה מאוד לתאר במספרים פשוטים את המערך שבו משחקת באיירן כיום: 4-3-3, 4-2-3-1, 3-3-3-1. פפ עצמו טוען כבר זמן רב כי כל המבנים והמערכים שמומחים מנסים לתאר הם לא יותר ממספרי טלפון עבורו. כל מי שצופה כיום במשחקי אלופת גרמניה יכול להסכים עם גווארדיולה ולראות ששחקני באיירן נמצאים כל הזמן "בזרימה". בכל רגע נתון כמעט משתנה המערך וקשה עד בלתי אפשרי לאבחן באיזה מערך משחקת הקבוצה.

ככה זה נראה בתרשים (צילום מסך: "דה וולט")
את המשחק האחרון בליגת האלופות מול צסק"א החלו הגרמנים את המשחק עם 4 שחקנים בקו האחורי: דנטה ובנאטיה במרכז ההגנה, לאם וברנאט כמגנים. לאם שהוצב בימין נע שוב ושוב למרכז ולמעשה שיחק כקשר, בעוד ברנאט שהוצב כביכול כמגן שמאלי שיחק אמנם באגף אבל גבוה מאוד, ובפועל היה שחקן התקפה בצד שמאל. דויד אלאבה שיחק באופן בסיסי בתפקיד מעורב של שחקן התקפה, מרכז שדה ומגן שמאלי (משימה שמכל השחקנים בנבחרות השונות בעולם, רק הוא מסוגל לבצע).

אלאבה. עושה קצת מהכל (Gettyimages)
מכאן שבמהלך המשחק ראינו אצל הגרמנים 5 שחקנים בקו האחורי, לפעמים 4 ואפילו חלקים מסוימים עם שחקן הגנה בודד. כל זאת כאמור על פי הנדרש במצבים שבו מתפתח המשחק, ולכן מכל האמור לעיל אפשר לקבוע שאצל באיירן לא ניתן להציג תוויות תפקיד. היכולת של המגנים לשנות מיקום במגרש מתבצעת העונה טוב יותר, וזאת בעיקר בעקבות הצטרפותו של צ'אבי אלונסו. הנ"ל ידוע ומוצהר כמנהיג המוצב במרכז השדה, אך למעשה מתפקד כליברו לפני ההגנה. לעיתים קרובות הוא מתייצב מאחורי קו ההגנה ומכאן הוא דוחף את הקבוצה קדימה על ידי חלוקת מסירות ארוכות והעברת כובד המשחק מאגף לאגף.
הפעילות המשמעותית שלו מאפשרת את היציאות התכופות של אלאבה, לאם וברנאט למשימות התקפיות. לעיתים זה נראה כמערך של ארבעה שחקני הגנה, אבל אלונסו הינו נקודה מרכזית של 3 בקו האחורי. בדקות הטובות של באיירן במוסקבה, ניתן היה להבחין בבירור כי אין לשחקנים עמדות קבועות. הכדור נע שוב ושוב בין השחקנים שנמצאים בתנועה מתמדת ובכך יוצרים ומאפשרים עמדות למסירה. שחקן עוזב את העמדה שלו ומיד שחקן אחר תופס את מקומו. לדוגמא, ניתן היה לראות את אריאן רובן שתופקד כקשר באגף ימין נמצא תכופות גם באגף שמאל, ולעיתים אפילו בעמדת המגן הימני.

אלונסו. דוחף את הקבוצה קדימה (Gettyimages)
בשלב זה, הרעיון של גווארדיולה לראות טקטיקה גמישה טרם הבשיל לרמות שבהן המאמן רוצה לראות את קבוצתו. שחקני באיירן אמנם שולטים במשחק ומחזיקים בכדור (למעלה מ-70 אחוז במוסקבה), אך אינם מצליחים לתרגם זאת ליצירת מצבי הבקעה ביחס דומה לאחזקת הכדור. למרות ששחקני צסק"א צופפו עם הרבה שחקנים בהגנה באזור הרחבה, הצליחו אלה לסכן את שער הגרמנים במסירות ארוכות תוך ניצול איטיות שחקני ההגנה של באיירן.
באיירן התקשתה מול ההגנה הצפופה של הרוסים והצליחה לנצח רק תודות לבעיטה מהנקודה הלבנה. הערב מול רומא תיתקל באיירן בקבוצה הנמצאת בתנופה ואשר הוכיחה עצמה גם מול מנצ'סטר סיטי בחוץ. הגרמנים ישאפו לנצח, בכדי להגיע מחר בבוקר במצב רוח טוב לביקור אצל האפיפיור על פי הזמנתו של האחרון למיסה משותפת. מעניין יהיה לראות אם גווארדיולה מכין הפתעה כלשהי לטוטי ולחבריו.
מה דעתך על הכתבה?