מאת:מיכאל יוכין צילום:gettyimages
הגורל החליט להשתעשע במונפלייה. הקבוצה הצרפתית הקטנה, שזכתה בעונה שעברה באליפות סנסציונית, במאבק כמעט בלתי אפשרי על הנייר מול הנובורישים של פריז סן-ז'רמן, התכבדה להופיע לראשונה בתולדותיה בליגת האלופות. סביר מאוד להניח שזו תהיה גם הפעם האחרונה. המשאבים הכלכליים העומדים לרשות המועדון המנוהל בידי לואי ניקולאן, שעשה את הונו מעסקי מחזור אשפה, אינם ניתנים להשוואה עם גדולי הליגה הצרפתית. התואר ההיסטורי, פרי להתעלות הרוח הקבוצתית בהדרכת המאמן רנה ז'יראר, היה חד פעמי. עובדה – את העונה הנוכחית פתחה מונפלייה עם 4 נקודות מ-5 משחקים, ואחרי הפסד 3:1 לריימס במחזור האחרון היא קרובה הרבה יותר לקרב הישרדות מאשר למאבקי צמרת.
אז אוהדי מונפלייה יודעים שהם לא יחזרו לצ'מפיונס-ליג, וצריך להנות מכל רגע, כאן ועכשיו. ייתכן מאוד שיש להם 3 משחקי בית בלבד בטורניר, ומה יכול להיות אירוני יותר מאשר לפגוש כבר הערב, במפגש החגיגי עם ארסנל, דווקא את הכוכב שהיה אחראי לאליפות? אוליבייה ז'ירו כבש אשתקד לא פחות מ-21 שערים, והיה הכוח המניע של מונפלייה, לפני שהתותחנים שילמו תמורתו 12 מיליון ליש"ט. כעת, אחרי עריקתו של רובין ואן-פרסי למנצ'סטר יונייטד, הפך הצרפתי לחלוץ הרחבה הבכיר בסגל ארסנל, והציפיות ממנו עלו בהתאם.
ז'ירו. כבש בעונה החולפת 21 שערים בדרך להוביל את מונפלייה לאליפות. (gettyimages).
ז'ירו הוא סיפור יוצא דופן באיצטדיון האמירויות. ארסן ונגר ידוע כחובב מושבע של רכש צרפתי, אבל הוא הלך כמעט תמיד על כשרונות לא מוכרים, במטרה לגדל אותם בחממה שלו. אבו דיאבי, למשל, הוחתם מאוקזר כאשר היה בן 20. גאל קלישי, שעבר לפני שנה למנצ'סטר סיטי, נחת בצפון לונדון בהיותו בן 18. בקארי סאניה הגיע מאותו מועדון בגיל 24, מבלי שהשתייך לסגל נבחרת צרפת. לורן קוסיילני נרכש בגיל 24 כשחקן אלמוני למדי מלוריין. פרנסיס קוקלאן, שקודם לקבוצה הראשונה של ארסנל בעונה שעברה, הובא לאקדמיה של המועדון בגיל 17. החלוץ החדש, שיחגוג בסוף החודש את יום הולדתו ה-26, יוצא דופן ברשימה, לצידו של סבסטיאן סקילאצ'י, שהגיע לפני שנתיים כדי להוסיף נסיון להגנה ונכשל באופן מוחלט.
איך שלא תסתכלו על זה, הפריצה של ז'ירו היתה מאוחרת ולא צפויה. רק בגיל 19 הוא חתם על חוזה מקצועני ראשון, בגרנובל מהליגה השניה, וגם אז בילה בעיקר בקבוצת המילואים. ב-2007 הוא הושאל לאיסטר מהליגה השלישית וכבש 14 שערים, אבל גם זה לא שיכנע את מאמן גרנובל דאז מצ'ה בזדארביץ'. "אין לו פוטנציאל לשחק ברמה הגבוהה" קבע הבוסני והציב את ז'ירו ברשימת ההעברות. טור הקטנה, אף היא מהליגה השניה, הימרה עליו, ולא הצטערה לרגע.
ז'ירו בהתחלה לא ספרו אותו. (gettyimages).
גם ז'ירו זוכר את התקופה הזו לטובה, בעיקר בזכות המאמן דניאל סאנצ'ס. האיש שמדריך כיום את ואלנסיין מהליגה הבכירה היה בעברו חלוץ לא רע, ונסיונו עזר לחניכו החדש לשפר את ביצועיו. "העצות של סאנצ'ס תרמו לי רבות. הוא לימד אותי המון על מיקום ברחבה" אמר אוליבייה, שהחל להבין את יכולתו. בעונת והשניה בטור הוא הפציץ 21 פעמים, נבחר לשחקן המצטיין של הליגה השניה, ומשך תשומת לב מצד מועדונים גדולים יותר. מונפלייה היתה המהירה ביותר – למעשה, היא השלימה את רכישתו כבר באמצע העונה המזהירה, בינואר 2010, והשאירה את ז'ירו בטור בהשאלה למספר חודשים. אלמלא הפעולה הזריזה, ייתכן והוא היה עובר לקבוצה עשירה יותר בקיץ. 2 מיליון יורו ששולמו תמורתו הפכו לאחת ההשקעות המוצלחות ביותר של ניקולאן אי פעם.
בגיל 24 הגיע סוף כל סוף אוליבייה לליגה הבכירה. בעונתו הראשונה במונפלייה, התאקלם ז'ירו במהירות מפליאה וכבש 12 פעמים. בעונה שעברה הוא כבר היה בלתי ניתן לעצירה והוכתר למלך שערי הליגה. עם גובה של 192 סנטימטרים, לא מפתיע שהוא ניתן במשחק ראש משובח ובנוכחות פיזית ברחבה, אבל ככל שהחלפו החודשים הצליח החלוץ להוסיף גם היבטים נוספים לרפרטואר שלו. ז'ירו שיפר את הבעיטה מכל הטווחים, עבד רבות על ראיית המשחק, וחוסר האנוכיות שלו במצבים רבים איפשר למונפלייה לפתח משחק קבוצתי לתפארת. הנטיה הזו היא שמצאה חן במיוחד בעיניו של ונגר.
ז'ירו במדי נבחרת צרפת ביורו האחרון. (gettyimages).
אבל האם כל זה מספיק כדי להותיר רושם אמיתי גם על הבמה הגדולה? ז'ירו אמנם הבקיע את השער הראשון במדי הנבחרת הלאומית בנצחון היוקרתי בגרמניה, אבל זה נותר הכיבוש היחיד שלו עד כה. בארסנל הוא עדיין לא נכנס להילוך גבוה, לא מצא את הרשת ב-4 משחקי בפרמייר-ליג, והחמיץ לא מעט בבכורה המתוקשרת כמחליף מול סנדרלנד שהסתיימה בתיקו מאופס. הערב, כאשר ליגת האלופות יוצאת לדרך בספורט1 בשעה 21.45, הוא עורך את הופעת הבכורה שלו בליגת האלופות, במגרש בו הפך לכוכב. אם יבקיע את שערו הראשון לזכות הקבוצה של ונגר דווקא עכשיו, יהיה זה סיפור פיקנטי במיוחד.
"זה מוזר, אבל כל דבר בא לטובה" אמר ז'ירו לקראת השיבה הביתה, "לא הספקתי לומר שלום לאוהדי מונפלייה לפני שעזבתי, ועכשיו תהיה לי הזדמנות לפגוש אותם שוב. אלה היו שנתיים נהדרות שלא אשכח לעולם, אבל במשך 90 דקות אשים את הרגשות בצד ואעשה הכל כדי לנצח". מהעבר השני, המוטיבציה של שחקני מונפלייה תהיה גבוהה מאוד בכל מקרה, אבל היא תתעצם אפילו יותר מול חברם עד לפני חודשים ספורים. מי יודע, אולי אם אחד מהם ירשים הערב את ונגר, גם הוא ימצא את דרכו לאיצטדיון האמירויות בעתיד הקרוב.
מה דעתך על הכתבה?