יובנטוס וריאל מדריד הן יריבות ותיקות במפעלים האירופים, ולא כל הקרבות ביניהן מותירות סימן בהיסטוריה. לצורך העניין, מי זוכר כיצד התסיימו המשחקים בין השתיים בשלב הבתים בעונה שעברה? זה לא באמת חשוב בטווח הארוך. לעומת זאת, המפגשים ב-1998 וב-2003 יישארו בתודעה הקולקטיבית לנצח, כי הם היוו ציון דרך קריטי בתולדות המועדונים. כאשר הלבן של ריאל פוגש את הזברות של יובה, הזכרון נודד באופן כמעט אוטומטי לרגעים הקסומים ההם.
- פירלו מפרגן: "ריאל מדריד היא הקבוצה החשובה בעולם"
- בספרד בטוחים: "רונאלדו הוא הווינר הכי גדול בכדורגל"
ריאל לא תשכח את ה-20 במאי 1998. רבות דובר על 12 שנות ההמתנה שהסתיימו בעונה שעברה כאשר איקר קסיאס הניף את גביע האלופות העשירי של הלבנים, ה"דסימה". זה כלום בהשוואה ל-32 השנים שחלפו בין הזכיה השישית לשביעית. הנסיון לזכות בגביע השביעי הפך לאובססיה של ממש, ובבירת ספרד היו שהפסיקו להאמין שהדבר אפשרי ללא פאקו חנטו המיתולוגי ששותף לכל הזכיות הקודמות. אפילו העפלה לגמר הפכה למשימה כמעט בלתי אפשרית. מאז 1966, הדבר הושג רק פעם אחת, ואז ניצחה ליברפול בפריז 0:1 משער מאוחר של אלן קנדי.
ההתרגשות מהעליה לגמר באמסטרדם ב-1998, אחרי נצחון על מחזיקת הגביע דורטמונד בחצי הגמר, היתה עצומה. עם זאת, גם החשש היה עצום. קללה ריחפה מעל המועדון, והיריבה היתה פייבוריטית ברורה. הגברת הזקנה של מרצ'לו ליפי הגיעה לגמר שלישי ברציפות – היא ניצחה את איאקס בפנדלים ב-1996 ונכנעה במפתיע לבורוסיה של אוטמר היצפלד כעבור שנה. הפעם היא היתה מועמדת להחזיר את הכתר עם אלסנדרו דל פיירו בעונת שיא. הנסיך כבש 10 שערים בדרך לגמר. זינדין זידאן התכונן למוניאל הביתי שלו ורצה להגיע לשם עם תואר.
גמר 98': מיאטוביץ' עובר את פרוצי ומסיים את הבצורת של ריאל (Gettyimages)
יובה גם זכתה באליפות איטליה באותה עונה, אחרי קרב יצרי ורווי שערוריות שיפוט מול אינטר, בעוד ריאל של יופ היינקס קרטעה בליגה הספרדית בעונה חלשה למדי, במרחק עצום מברצלונה. היא ויתרה לחלוטין על הליגה בנסיון לזכות בתואר האירופי המיוחל, והשיגה שני ניצחונות בלבד ב-8 המחזורים האחרונים, תוך שהיא מאפשרת לבילבאו לחלוף על פניה. הכל הוקרב למען המטרה החשובה ביותר, אך המומנטום היה שלילי, והכוכבים לא פגעו ממטר. ראול, למשל, חווה עונה אישית חלשה מאוד, בהשוואה לשנות הפריצה המסחררות שלו.
אז ריאל היתה אנדרדוג, ויובה שלטה ברוב שלבי המשחק במחצית הראשונה. אבל אז, בדקה ה-66, השתלט פרדראג מיאטוביץ' על כדור מקרי למדי שהגיע אליו ברחבה, עקף את השוער אנג'לו פרוצי וגילגל לרשת החשופה את אחד השערים החשובים ביותר בתולדות המועדון. קשה לחשוב של שמחה טהורה כל כך מצד שחקני ריאל בשנים שחלפו מאז. תחושת הנחיתות היא לא מנת חלקם של לוס בלאנקוס בימים אלה. ה-0:1 הקטן ההוא על יובה היה ניצחון מזהיר, אבל היינקס נזרק מיד לאחר מכן, וזה אומר המון על ההנהלה של ריאל, ולא משנה מי מכהן כנשיאה.
הקדנציה הראשונה של פלורנטינו פרס הדגישה זאת יותר מכל. הוא חלם על קבוצת גלאקטיקוס והחתים כוכבי על בכל קיץ. לואיס פיגו בקיץ 2000, זידאן בקיץ 2001, רונאלדו הברזילאי בקיץ 2002 אחרי הזכיה במונדיאל – על הנייר זה אמור היה להיות חלומי. אחרי ששברה את הקרח מול יובה ב-1998 הספיקה ריאל להשמין ולקבל הרבה מאוד בטחון עצמי. היא הניפה את הגביע פעמיים נוספות, ב-2000 וב-2002. היא הרגישה על גג העולם, המועדון העשיר והמצליח בתבל. היא היתה פייבוריטית מול כל יריבה, והיתה מחויבת לנצח תמיד.
לאיש בבירת ספרד לא היה ספק שהיא הפייבוריטית הברורה בחצי הגמר מול יובנטוס ב-2003. במשחק הראשון בסנטיאגו ברנבאו היא ניצחה 1:2 משערים של רונאלדו ורוברטו קרלוס, והיתה יכולה להשיג תוצאה גבוהה יותר. ואולם, בגומלין היו לגברת הזקנה תוכניות אחרות.
חצי גמר 2003: יובה ניצחה, אבל ככה נראה נדבד אחרי הכרטיס הצהוב המפורסם בהיסטוריה (Gettyimages)
לא לחינם הסכימה יובה למכור את זידאן לריאל תמורת שיא עולמי של כ-75 מיליון דולר. היא ראתה בכך רווח כספי טהור, והשקיעה חלק ממנו בהחתמתו של פאבל נדבד מלאציו. הקשר הצ'כי היה לשיטתה של יובנטוס שחקן מועיל יותר, והוא הוכיח זאת מול הצרפתי ב-14 במאי. היתה זו עונת השיא של נדבד, והקרב מול ריאל היה משחק השיא שלו. בניצוחו, ביטלה יובנטוס לחלוטין את מרכז המגרש של האורחת, ולא הותירה לחבורה של ויסנטה דל בוסקה סיכוי. דוד טרזגה ודל פיירו קבעו 0:2 לפני ההפסקה, ואז, כאשר ריאל עדיין קיוותה להשיג שער שיגרור את ההתמודדות להארכה, הגיח נדבד בשער כביר וחיסל תקוות אלה.
כעבור 9 דקות קרה האסון הגדול, כאשר הצ'כי ספג כרטיס צהוב מיותר, בגללו החמיץ את הגמר, בו הפסידה יובה בפנדלים למילאן אחרי 0:0 משעמם. אבל לריאל זה לא שינה. זידאן צימק בדקה ה-89, אבל זה ממש לא עזר, והצרפתי נותר, בדיוק כמו ב-1998, בצד המפסיד.
הפיאסקו הזה גרם לקריסת מודל הגלאקטיקוס. ריאל הצליחה לזכות באליפות, אבל דל בוסקה פוטר, פרננדו היירו נזרק, קלוד מאקללה נמכר לצ'לסי, והקבוצה שינתה את פניה. הצלקת מההפסד ההוא בחצי הגמר עדיין כואבת. ריאל יודע שהיא פייבוריטית גם הפעם, ומבינה היטב שזו תחושה מסוכנת. אמנם נדבד לא כאן, אבל אנדראה פירלו בסביבה. וגם זידאן עדיין בצד של ריאל. לא בטוח שזה מבשר טובות מול יובה.
מה דעתך על הכתבה?