כולנו יודעים מה נקבל מחר (שבת) מברצלונה. היא תעלה למגרש בברלין עם רצח בעיניים, תחזיק יותר זמן בכדור, תנסה לחדור לרחבה כמה שיותר ותשתמש במשולש הקסם מסי-סוארס-ניימאר כדי לכבוש. הכל ברור וידוע מראש. אבל השאלה היא מה צריכה לעשות יובנטוס. עושה רושם שמאסימו אלגרי יהיה חייב לבחור בין הגישה האמיצה לבונקר היעיל, והבעיה היא שההיסטוריה הקרובה עלולה להטעות אותו.
יובנטוס כבר שיחקה העונה כדורגל פתוח למדי מול קבוצה טובה ומהירה ממנה – ריאל מדריד – וגברה עליה, ועוד במפגש כפול. כשאלגרי הגיע בקיץ ליובה הוא שינה את המערך שבו הקבוצה משחקת. מה-2-5-3 של קונטה הוא עבר ל-2-4-4 מרווח יותר במרכז המגרש ולא שינה אותו אפילו כשפגש את אלופת אירופה.
- קייליני יחמיץ את גמר האלופות
- דל פיירו: "מסי הוא המורשת של הכדורגל העולמי"
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
למעשה, למעט הדקות האחרונות במשחק השני שבהן נזעקה יובנטוס לאחור כדי לשמור על התוצאה, הסטטיסטיקה מוכיחה שאפילו בברנבאו האיטלקים הסתכלו לספרדים בלבן של העיניים: הם החזיקו בכדור במשך 46% מהזמן, בעטו שמונה פעמים לשער, זכו בשש קרנות וכבשו שער שהגיע להם.
על פניו, וגם על פי הדיווחים שמגיעים מארץ המגף, זו אמורה להיות הטקטיקה גם מחר. אלא שלא בטוח שזו השיטה לנצח את ברצלונה. הרי גם בפעם היחידה העונה שבה הקבוצה של לואיס אנריקה לא החזיקה בכדור ברוב הזמן (53-47), היא ניצחה את באיירן מינכן 0-3.
באיזה מערך הוא יפתח? אלגרי
הקטאלונים כובשים את השערים שלהם בשני מצבים עיקריים: התקפות מתפרצות מהירות ומשחק צירופים שמבטל הגנות איטיות או לא מאורגנות. למעשה, 25 מתוך 28 השערים שכבשה העונה בארסה בליגת האלופות הגיעו מבעיטות מתוך הרחבה. מומלץ לבלמים ולקשרים האחוריים של הגברת הזקנה להיות באזור ולא לצאת לחפש הרפתקאות.
מעבר לכך, מבט על הקבוצות הספרדיות שמנעו מברצלונה לכבוש העונה רק מאשש את התיאוריה (ונתעלם מה-0-1 של סוסיאדד במשחק שבו החליט אנריקה שלא לפתוח עם מסי וניימאר). חטאפה סחטה 0-0 עם הרכב נסוג וחלוץ אחד, וכך עשתה גם מלאגה בפתיחת העונה. סלטה ויגו ניצחה 0-1 בקאמפ נואו בזכות 29 עבירות שביצעה לאורך המשחק, ומלאגה יצאה משם עם אותה תוצאה למרות – ואולי בגלל – שהחזיקה בכדור רק 27% מהזמן.
רק שני גמרים של ליגת האלופות הפגישו בעשור האחרון מצ'-אפ כזה. צ'לסי הייתה עכבר קטן ומפוחד כשהגיעה למינכן בגמר 2012, אבל יצאה משם עם גביע האלופות על חשבון באיירן הביתית למרות שהתבנקרה מהדקה הראשונה; ושנתיים קודם לכן נחשבה אינטר לאנדרדוג, גם כן מול הגרמנים, ולמרות שהחזיקה בכדור רק 31% מהזמן, הוכתרה באותו ערב לאלופת אירופה. להבדיל משני המקרים האלה, אלכס פרגוסון עלה לשני הגמרים מול ברצלונה ב-2009 וב-2011 עם מערכים אווריריים מדי, הפסיד בכל עימות במרכז השדה ויכול היה רק לחלק מחמאות למנצחים בסיום. המסקנה ברורה: ככל שהקבוצה של אלגרי תוותר יותר על הכדור, כך גדל הסיכוי שלה להניף את הגביע. ולמען האמת, זו גם הדרך האיטלקית ביותר לנצח משחק כדורגל.
הארגנטינים שבצל
הקריירה של קרלוס טבס נראתה בירידה מתמדת בשנים האחרונות. ב-2012 הוא היה קרוב לפרישה, אחרי שמשברים בנבחרת ארגנטינה ובמנצ'סטר סיטי פגעו בו מנטלית, וב-2013 האנגלים מכרו אותו ליובנטוס תמורת פרוטות (עשרה מיליון ליש"ט).
טבס. הקריירה שלו היתה בירידה ויכולה להתחזק בעוד גביע לארון
אלא שפתאום הכל מתחבר לארגנטיני. הוא הפציץ 19 שערים בעונה הקודמת ו-20 בנוכחית, ובספטמבר האחרון גם שבר רצף לא מחמיא של חמש שנים ללא כיבוש בליגת האלופות. שלושת שעריו במפגש הכפול מול דורטמונד בשמינית הגמר הכריעו את הקרב, וגם השער בפנדל מול ריאל (ה-50 שלו במדי הזברות) עשה את ההבדל בין הארכה במדריד להעפלה לגמר.
השורה התחתונה היא שטבס חם, והוא גם יכול להיות האיש שעליו תבנה יובנטוס במעט ההתקפות המתפרצות שיהיו לה. "הוא מאפשר לי לשחק חופשי ורק ככה אני יודע לשחק", אמר החלוץ בראיון לאתר הרשמי של אופ"א, "זו הסיבה שבגללה הייתי טוב יותר העונה מאשר בעונה שעברה".
מי שיצטרך להצר מחר את צעדיו יהיה אחד החברים הכי טובים שלו, חביאר מסצ'ראנו. השניים, שעברו ביחד בנבחרות ארגנטינה השונות וגם הגיעו כצמד לווסטהאם בעשור הקודם, לא יזכו לתנאים הכי נוחים. אחד מהם לא יקבל מספיק כדורים באזורים מסוכנים, והשני יהיה חייב להצטיין בעמדת הבלם למרות התפקוד הטבעי שלו כקשר אחורי. ולמרות זאת, אל תתפלאו אם התוצאה מחר תוכרע דווקא בקרב הכל-ארגנטיני הזה – ולא דרך הרגליים של הארגנטיני שכולם רגילים לבהות בו.
ספסרות שבשתיקה
השבוע האחרון היה השבוע של פיפ"א. אם לא די בפרשה הישראלית-פלסטינית, באה ההתפטרות של ספ בלאטר והפכה את אנשי המנהלה החנוטים משווייץ לסלבריטיז בכל בית קפה תל אביבי. מזל שיש את גמר ליגת האלופות כדי להזכיר לנו שגם באופ"א לא יושבים צדיקים גדולים, ושגם עניין שהוא כשר על פי חוק יכול להיות מסריח.
גם עניין שהוא כשר על פי חוק יכול להיות מסריח
הכוונה היא כמובן למכירת הכרטיסים לקראת הגמר. 70,500 מקומות מכיל האצטדיון בברלין. מדובר באחד ממתקני הכדורגל המפוארים והגדולים באירופה, אבל רק חצי ממנו יהיה גדוש מחר באוהדים אמיתיים. בארגון האירופי הקצו רק 20 אלף כרטיסים לכל קבוצה – מספר זעום בהתחשב בכך שכל אחת מהן מביאה יותר מ-40 אלף אוהדים למשחקי בית. 6,000 כרטיסים נמכרים כמיטב המסורת בהגרלה לקהל הרחב, אבל את הייצוג הגדול ביותר ביציעים – יותר מ-24 אלף מקומות – יקבלו אנשי אופ"א, ספונסרים של הארגון ומלחכי פינקה כאלה ואחרים.
מלבד העובדה שהכרטיסים האלה ניתנים לעובדי קונגלומרטים שלחלקם אין חצי עניין בגמר או בכדורגל, הרי שמדובר במקומות הטובים ביותר במגרש. הכרטיסים האלה עושים את הדרך הקצרה לספסרים פרטיים או לחברות שיווק מכל העולם, ואלה מציעות אותם למכירה בטווח מחירים שבין 1,500 ליש"ט (כ-9,000 שקל) במקומות הגרועים ביותר, ו-3,000 ליש"ט (כ-18 אלף שקל) במקומות הטובים. להזכירכם, אנחנו מדברים על כרטיסים שמתומחרים במקור בסכומים של 70 עד 390 יורו.
אגב, חבילות האירוח היוקרתיות, שתומחרו על ידי אופ"א במחיר שווה לכל נפש של קצת פחות מ-2,500 יורו, נמכרות בימים האחרונים באינטרנט בסכומים שבין 7,000 ל-28 אלף. אז בפעם הבאה שתשמעו על כך שאופ"א נלחמת בספסרות, תזכרו שהדג מסריח מהראש.
מה דעתך על הכתבה?