הנה לכם נקודה לא שגרתית בגמר ליגת האלופות – שני המאמנים מגיעים אליו בעונת הבכורה שלהם. זה לא חסר תקדים, ואפשר להיזכר בעונת 1999/00, כאשר ויסנטה דל בוסקה של ריאל מדריד והקטור קופר של ולנסיה עלו לגמר בעונותיהם הראשונות בקבוצה.לא צריך ללכת רחוק – ב-2012 ניצח רוברטו די מתאו על ספסל צ'לסי, שקיבל את התפקיד שלושה חודשים בלבד קודם לכן, את יופ היינקס בעונה הראשונה בקדנציה האחרונה שלו בבאיירן מינכן. ובכל זאת, זה לא אירוע שכיח, קל וחומר כאשר הציפיות משני המאמנים לא היו בשמיים.
לואיס אנריקה מונה בברצלונה למרות שליאו מסי פסל את המועמדות שלו שנה קודם לכן. מסימיליאנו אלגרי התקבל בשריקות בוז על ידי אוהדים שסגדו לאנטוניו קונטה, אשר התפטר בקיץ במפתיע אחרי תחילת מחנה האימונים. הם לא רצו לראות על הקווים מאמן עבר של מילאן, מה גם שתדמיתו נסדקה בעונה שעברה כאשר הוא פוטר מרוסונרי. שניהם הכריחו את הספקנים לאכול את הכובע, והם עשו זאת בדרכם הייחודית. האם יש להם נקודות משותפות רבות? לא במיוחד.
- הכדורגל האירופי הגיע למבחן גמר
- דל פיירו: "מסי הוא המורשת של הכדורגל העולמי"
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
גישה טקטית
לואיס אנריקה מאמין ב-3-3-4 המסורתי של ברצלונה, ולא סוטה ממנו על הנייר, אך הוא גמיש מאוד ביישומה. למשל, מסי מצוות אמנם על הנייר כחלוץ, אך הוא מקבל יד חופשית לחלוטין לנוע על פני כל המגרש, ומעדיף פעמים רבות לארגן את המשחק כפליימייקר, לספק מסירות עומק ולהצטרף להתקפות מאחור. לכן, כאשר לואיס סוארס שורף שטחים על תקן חלוץ מרכזי, נותרת בארסה לעתים תכופות ללא שחקן באגף הימני, ולשטח הזה חודר דני אלבס על תקן קיצוני קלאסי. בניגוד למאמני ברצלונה הקודמים, אנריקה אף ניסה לא פעם לשלב את חבייר מסצ'ראנו בקישור, כפי שהוא ידע לעשות בעבר ועדיין עושה בנבחרת ארגנטינה.
אלבס. מתפקד גם כקיצוני קלאסי (gettyimages)
אלגרי ירש מקונטה קבוצה שהתרגלה לשחק במערך 2-5-3, עם שלושה בלמים, וגילה גמישות רבה. הוא לא שינה את השיטה מיד, אך עבר בהדרגה ל-2-4-4. זה לא אומר שהוא לא יכול לחזור בעת הצורך לגישה הקודמת, וגם הציוות בקישור משתנה בהתאם לכלים שעומדים לרשותו של המאמן ובהתאם ליריבה. אלגרי פתוח מאוד לשינויים טקטיים תוך כדי המשחק, ומגיב ביעילות להתפתחויות.
יחסים עם כוכבים
לואיס אנריקה תמיד היה עקשן, עוד בימיו כשחקן. לאורך הקריירה הקצרה כמאמן, הוא תמיד ניסה להוכיח את עצמו מול הכוכבים הגדולים, והדבר פגע בו במיוחד ברומא כאשר הסתכסך מהרגע הראשון עם פרנצ'סקו טוטי, מבלי להפנים עד הסוף את כוחו. בברצלונה זה התפוצץ במשבר מתוקשר מאוד עם מסי בינואר, בעקבותיו נדמה היה כי ימיו של המאמן ספורים, אולם בדיעבד הדבר דווקא תרם לקבוצה. אנריקה התמתן, מסי קיבל ממנו חופש, והתברר כי זה המתכון הנכון ביותר. לא בטוח שזה יחזיק לאורך זמן, אך בינתיים לאוהדים אין טענות.
אלגרי הוא ההיפך המוחלט – מאמן נינוח שלא מרגיש צורך להוכיח את עצמו, ומרוויח את הכובד באמצעות יחסי אנוש טובים. הוא הסתדר מצוין עם כמויות האגו האדירות בחדר ההלבשה של מילאן, כולל זלטן איברהימוביץ' וקלארנס סיידורף. המשבר עם אנדראה פירלו, שהועזב בקיץ 2011, היה מקצועי ולא אישי, ואלגרי הצליח לתקן את הכל באופן ראוי להתפעלות כאשר פגש את הקשר האלגנטי שוב ביובנטוס.
פירלו. הצליח לשקם את היחסים עם אלגרי (gettyimages)
עבר כשחקן
לואיס אנריקה היה כוכב עם קבלות. לא גדול השחקנים הספרדים בדורו, אך אחד הבולטים והרב גוניים ביותר. הוא החל כמגן ימני, והפך לימים לקשר שמסוגל למלא כמעט כל עמדה במרכז המגרש, ואף לשחק כחלוץ. יליד חבל אסטוריאס שהחל את הקריירה בחיחון, הוא שיחק במשך 5 שנים בריאל מדריד, לפני שעבר לברצלונה. בשני המועדונים, ההערכה המקצועית כלפיו היתה גדולה, ו-62 הופעות במדי נבחרת ספרד מדברות בעד עצמן.
לאלגרי אין, כמובן, אף משחק בנבחרת איטליה. הוא היה קשר אלמוני מאוד שהחליף קבוצות רבות, אך מיעט מאוד לשחק בליגה הבכירה. עונתו הטובה ביותר בקריירה היתה במדי פסקארה ב-1992/93. הוא כבש אז 12 שערים, אך הקבוצה ירדה ליגה מהמקום האחרון.
אנריקה כשחקן. תמיד היה מוערך (gettyimages)
נסיון
אין ספק שאלגרי מנוסה הרבה יותר – פשוט כי הוא מבוגר יותר. מאחורי האיטלקי 12 שנים במקצוע, והוא החל מלמטה ופילס את דרכו לצמרת. העבודה מצוינת בקליארי איפשרה לו להתקדם למילאן ב-2010, ועונת הבכורה בסן סירו הניבה אליפות. איך שלא תסתכלו על זה, הולך לאלגרי בעונות ראשונות.
עבור לואיס אנריקה, שהחל בקבוצת המילואים של ברצלונה, זו התנסות שניה בלבד בקבוצת צמרת אחרי עונת הכישלון ברומא. למרות הבעיות לאורך הדרך, כולל ניהול בעייתי של הקלאסיקו הראשון באוקטובר והמשבר הגדול בינואר, הוא שיפר מאוד את תדמיתו בחודשים האחרונים.
אלגרי. האוהדים לא קיבלו אותו (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?