שלושה אספקטים עשו את ההבדל אמש (שלישי) בין מכבי תל אביב לפורטו. מבחינה הגנתית מדובר בתגובה של המגן הישראלי אל מול הצעד הראשון והמהיר כל כך של השחקן האירופאי. מבחינה התקפית, חוסר הסיוע והתמיכה במהלך מתפרצות. והאספקט השלישי, המרגיז מכולם, הנאיביות וחוסר הריכוז. כל אלה תרמו לכך שפורטו כבשה ודי בקלות שני שערים ומכבי סיימה עוד משחק בלי שער זכות אחד.
מספרים לכם שהצהובים נתנו מול פורטו את המשחק הכי טוב שלהם בליגת האלופות. האמת היא שמכבי תל אביב תפסה יריבה מצוינת אבל ביום רע שלה. או יותר נכון לומר יריבה זחוחה. לא במקרה בחרה פורטו להעניק את סרט הקפטן (רובן נווס) לשחקן בן 18 דווקא במשחק הזה.
הפורטוגלים שהפגינו נמרצות ואגרסיביות מול צ'לסי בליגת האלופות ובנפיקה בליגה פשוט לא הגיעו למשחק בשלושים הדקות הראשונות ודי היה לראות את פניו המודאגות של המאמן ג'ולאן לופטגי כדי להבין עד כמה רע שיחקו החניכים שלו. פורטו היתה זקוקה בסך הכל לארבע דקות כדי להלום פעמיים, להכריע את המשחק ולחזור להילוך ראשון במחצית השנייה.
באותן שלושים דקות נוצרו כמה מצבים של אחד על אחד או בדאבל פאס שבו גברו הקיצונים של פורטו, בעיקר בראהימי הזריז מכולן, בקלות על איתן טיבי (ימין) ועמרי בן הרוש (שמאל) האיטיים. רק הזחיחות של הפורטוגלים מנעה ממכבי פיגור מוקדם.
בראהימי. לטיבי לא היתה תשובה לזריזות שלו (AFP)
בפרק זמן זה קיבלה מכבי תל אביב המון מתנות מפורטו שהשאירה לה שטחים עצומים למתפרצות. הצהובים הפקידו את ההתקפות האלה בחכמה ברגלי השחקן היחיד שנחשב מהיר בקנה מידה אירופאי: טל בן חיים. אלא שבן חיים (במשחק טוב מאוד) לא קיבל את הסיוע הנדרש או לחלופין הלך על כדרור מיותר במקום לבעוט תוך כדי ריצה או למסור לאחד מחבריו.
הרבה שבחים נאמרו ונכתבו על וינסנט אבובקר ואני בטוח שגם במכבי תל אביב נערכו בהתאם כדי לנטרל את הכוכב הקמרוני, אך כנראה שפערי הרמות בתוספת הנאיביות וחוסר הריכוז הביאו לכישלון המשימה והכריעו למעשה את המשחק כולו.
כבר בדקות הראשונות (6 ו-9) ניער מעליו אבובקר פעמיים, בשתי קרנות, את טל בן חיים ונגח באין מפריע למסגרת בעוד הבלם נראה אובד עצות מולו ומחפש אותו. מצבים אלה לא הסתיימו בכדור ברשת אבל הנאיביות גרמה לבסוף לתשלום ראשון בדקה ה-37.
מאמנים אף פעם לא מפסיקים להזהיר שחקנים מהכדור השני של מצב נייח. הכוונה לכדור שחוזר להתקפה אחרי ההרחקה הראשונה. כמה פעמים מדגישים שחייבים להישאר דבוקים לשחקני ההתקפה ולא לעזובס. אז אומרים.
ראיקוביץ'. נותר תקוע בשער (אודי ציטיאט)
בן חיים עזב את אבובקר כדי לחפות על המגן שלו (טיבי) והקמרוני נותר ללא שמירה (מי היה אמור לחפות על בן חיים?) כשלויאן הגביה את הכדור השני בצורה מושלמת לעברו. איש גם לא חשב לנסות ולסגור את לויאן לפני שהגביה. בנוסף פרדראג ראיקוביץ' לא יצא לכדור ונותר תקוע בשער. התוצאה: 0:1 לפורטו.
הנאיביות וחוסר ריכוז רק התעצמה כעבור ארבע דקות. פורטו הרחיקה כדור מההגנה שלה לעבר מרכז המגרש. אבובקר השתלט עליו וראה להפתעתו שאין עליו לחץ והחל לכדרר קדימה.
רק בשלב הזה נסגרו שחקני מכבי שצריך לצמצם פערים לכיוונו. בפועל הקיפו שבעה(!) שחקנים בצהוב את אבובקר אבל אף אחד מהם לא ניסה לתקוף את הקמרוני ולעצור אותו. במקביל לא נותרו שחקנים לסגור את בראהימי, שהחל בחיתוך אלכסוני משמאל לכיוון המרכז, קיבל מסירה גדולה מאבובקר, השתלט על הכדור, דהר לבדו מול ראיקוביץ' וגלגל פנימה בקלות מרגיזה.
ברמות של ליגת האלופות חייבים לעשות מינימום של טעויות וחייבים לכבוש ממינימום של מצבים (ע"ע דינמו קייב). בליגת העל מכבי תל אביב משתמשת לא פעם בטקטיקה הזאת מול יריבותיה. כדי ליישם את הטקטיקה גם ברמות הגבוהות יותר, מכבי חייבת להתבגר.
מה דעתך על הכתבה?