אוהדי מכבי ת"א הסתובבו בשבוע האחרון באופוריה. "צ'לסי לא בכושר, אפשר להפתיע", הם מלמלו לעצמם, בלי גרם של מודעות עצמית או בדיקת הסטטיסטיקות הבסיסיות. אמנם המאזן אומר שחמש פעמים הופיעו קבוצות ישראליות בשלב הבתים של ליגת האלופות ומעולם לא השיגו נקודה במשחק הפתיחה, אבל המכביזם חזר בגדול – ומי זו בכלל הקבוצה הזו עם המאמן הפורטוגלי השחצן הזה. והלו, הם בכלל במשבר – כאילו שהפסד חוץ לאברטון של לוקאקו, בארקלי ונייסמית' דומה במשהו למפגש ביתי מול קבוצה חסרת ניסיון מהמזרח התיכון.
קצת קשה לנתח את המשחק אמש (רביעי) בפרמטרים מקצועיים, כי שתי הקבוצות על המגרש לא באמת שיחקו את אותו המשחק. ההבדלים במהירות קבלת ההחלטות והיכולות הפיזיות של השחקנים משני הצדדים היו כל כך גדולים, שזה פשוט לא הוגן להשוות.
אבל מכיוון שבכל זאת מכבי היתה צריכה לבלות עם צ'לסי 90 דקות על הדשא, סלבישה יוקאנוביץ' בחר לצופף את שני קווי ההגנה שלו ב-25 המטרים האחרונים של המגרש. החלטה לגיטימית מול יריבה כה חזקה, והמערך הצפוף גם הצליח למנוע מ"הבלוז" את מרבית כדורי הרוחב והמסירות הכפולות איתן ניסתה לפרוץ לרחבה.
מוריניו ויוקאנוביץ'. נוקאאוט בלונדון (אודי ציטיאט)
מהצד שני, ברגע שהשיגה את הכדור, מכבי פשוט לא הצליחה לצאת. הצפיפות הזו שלפני רגע היתה לטובתך, הופכת באחת לשדה מוקשים והכדור אובד תוך שניות. וכך, כשאתה מתחיל כל כך הרבה התקפות בטווח של בעיטה לשער היריבה, גם צ'לסי בכושרה הנוכחי מסוגלת להבקיע רביעייה.
מכבי תל אביב קיבלה אמש שיעור במגבלות הכח. מה שעובד חלק מול ליגת שומרי השבת שלנו לא מספיק טוב מול קבוצות כדורגל אמיתיות. ראינו את זה נגד באזל, אבל כמה פעמים יכול ערן זהבי להציל את הקבוצה שלו נגד כיוון המשחק?
זהבי. הנעליים ורודות, העתיד במפעל פחות (אודי ציטיאט)
***
אחרי הניצחון על פלזן והעלייה מול באזל, התפייט זהבי באומרו כי "סבלנו היום על המגרש". הכוונה של כוכב מכבי היתה שהשחקנים נתנו את כל מה שיש להם, עבדו עד רמת הסבל כדי להשיג את המטרה, ועכשיו מותר ליהנות. אני לא יודע כמה סבלו שחקני מכבי בצ'כיה או בשוייץ, אבל אתמול התחיל מבחינתם סבל חדש, סבל שאף קבוצה ישראלית, בחמש ההופעות בשלב הבתים, עדיין לא מצאה לו פתרון.
שלב הבתים הוא סיפור אחר, יגיד לכם כל שחקן מקבוצה ישראלית שהגיע לשם או אוהד שצפה במשחקים. העוצמה של היריבות, גם הפחות בכירות, הופכת כל מפגש של קבוצה ישראלית עם קבוצה מהקצפת של אירופה לסיוט של 90 דקות, שרק לעתים נגמר בשלום. השגרה הדו שבועית של מפגשים מול צ'לסי וחברותיה אולי טובה לרזומה ומרגשת לפני, אבל הופכת לעבודה סיזיפית של 90 שבדרך כלל לא מתוגמלת כלל.
בן הרוש ורמי. עוצמות שונות לגמרי (אודי ציטיאט)
השאלה שעולה כרגע היא לא כיצד מכבי תסיים את שלב הבתים – זה לא ממש משנה – אלא יותר כיצד ישפיעו התוצאות, הטיסות והעומס על ההישגים בליגה. ובעיקר, האם היא תצליח להיות הקבוצה הישראלית הראשונה שמגיעה לשלב הבתים ועדיין לוקחת אליפות מקומית.
מה דעתך על הכתבה?