ועוד פעם מאכילים אותנו סיפורים כי ה-4:0 היא תוצאה שמשקפת את הבדלי הרמות בין מכבי תל אביב לצ'לסי. שוב התירוצים נשלפים (אלופת אנגליה, תראה מי משחק שם, הזאר, קוסטה) כאילו שמדובר בחייזרים מעולם אחר, או מחשבי על ולא באנשים בשר ודם. אבל, האמת, מרה כואבת ומושתקת ככל האפשר, היא שההופעה של הצהובים אתמול בסטמפורד ברידג' היתה פשוט ביזיון.
מהדקה הראשונה ראינו 11 שחקנים בצהוב בפאניקה. מה עם הנעת כדור, אפילו מינימלית, כדי להוריד קצת מהלחץ? איפה אלברמן? איפה הניסיון של טל בן חיים הבלם? יודעים מה, אם כבר בונקר אז מה בדבר העפת כדורים ליציע, כמו מושיקו מישאלוף. מה עם כמה כניסות בשחקני אלופת אנגליה, רחוק מהשער, בסגנון ניר קלינגר, שיבהירו לשחקני הבלוז כי היריב לא פראייר?
- סימן כחול: מכבי וצ'לסי לא שיחקו אותו משחק
- לחמן לא מתלהב מהחתמת ראיקוביץ'
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של סםפורט1
בקצב הזה מה הפלא שמכבי עשתה שני פנדלים במחצית אחת? ואיך אפשר להפיל את התיק בקשר לשער הראשון על השוער פראדרג ראיקוביץ', ילד בן 19 כשהאחים הגדולים שלו (טיבי, בן הרוש, שפונגין ובן חיים) עושים במכנסיים?
ראיקוביץ'. ומה עם ההגנה? (אודי ציטיאט)
ב-20 דקות הראשונות ואחר כך בכל פעם שהחבורה של מוריניו קצת לחצה על דוושה, הצהובים נראו כמו קבוצת טירונים שנשלחה בטעות לחזית ועוד לתוך קרב עקוב מדם. וזאת מכבי תל אביב. קבוצה שבארבע השנים האחרונות נבדלה משאר הקבוצות בליגה שלנו בגישה האירופית, המקצוענית שהקנה לה ג'ורדי קרויף.
שלוש האליפויות היו רק פועל יוצא לעליונות המוחלטת שהפגינו הצהובים בכל הקשור לכושר גופני, הכנה מנטלית, אורח חיים ספורטיבי ותקין. והנה דווקא במשחק הכי חשוב של עידן קרויף, החזירה דווקא מכבי תל אביב את הכדורגל הישראלי 17 שנים לאחור לימי האבן. להופעה הנוראית של בית"ר ירושלים מול בנפיקה בליסבון. להופעה ההיסטרית וההתבטלות הנוראה שנגמרה אז ב-6:0.
רק שבית"ר של דדש היתה קבוצה חובבנית שהתנהלה על מפיות, וממכבי של קרויף את יוקאנוביץ' יש, או לפחות היו, ציפיות אחרות. לאור ההתפתחות של האירועים במגרש קשה לשפוט מה היתה הכוונה של המאמן הסרבי מלכתחילה. האם התכוון לשחק הגנתי מאוד ולגנוב גול. הרי הזהירות אפיינה גם את שני המשחקים הקודמים של מכבי בחוץ מול פלזן ובאזל, אבל מול שתי הקבוצות האלה, הצהובים שיחקו בשקט נפשי, למרות שגם בצ'כיה ובעיקר בשוויץ התגוננו והתבנקרו במשך דקות ארוכות.
יוקאנוביץ'. ממך היו לנו ציפיות אחרות (אודי ציטיאט)
נניח שיוקאנוביץ' הסיק מראש שהבדלי הרמות כל כך בולטים שאין לשחקנים שלו שמץ של סיכוי להתמודד במשחק פתוח. נניח שרצה להוציא 0:0 בבונקר מפואר. אבל גם בשיטה הזאת אסור להתכווץ לתוך השטח שלך ולהיראות אובדי עצות מול הנעת הכדור והלחץ של היריב. גם בונקר צריך לדעת לעשות כמו שהוכיח אלי גוטמן בתחילת החודש בוויילס עם ה-0:0 ההוא.
המצחיק הוא שלרשות גוטמן עמדו כמעט אותם שחקנים. שני הבן חיימים, בן הרוש, טיבי, וזהבי שיחקו גם בקרדיף. מכאן שמשהו היה לקוי בהכנה של יוקאנוביץ'.
ועוד משהו. בין הדקות 25 ל-40, צ'לסי נרגעה ומכבי החלה להשתחרר ולשחק התקפי. במעט ההזדמנויות שנוצרו נמצאו בקיעים בהגנה האנגלית, בקיעים שהיו ידועים מראש לאור 12 השערים שספגה צ'לסי בחמישה משחקים בפרמייליג. מה שמעלה מחשבות על השיטה הנפסדת עמה עלתה מכבי מראש למשחק. על המחשבה המתבטלת: הם צ'לסי ומי זה אנחנו בכלל. והאמת, וזה הביזיון האמיתי, אחרי 90 הדקות בסטמפורד ברידג' זה באמת נראה כך: הם צ'לסי ומי אנחנו בכלל. וחבל.
מה דעתך על הכתבה?