זו חוצפה לנתח את ההדחה של ברצלונה מבלי להתחיל בכמה מילות פרגון לאתלטיקו "סימאונה" מדריד. והכותרת הכי מפרגנת היא "אין מקריות", מפני דייגו סימאונה הוכיח שהוא היחיד שיודע לנצח את בארסה בשנים האחרונות במאני טיים.
הפעם האחרונה שבארסה לא כבשה בליגת האלופות והפעם האחרונה שמסי רשם משחק בלי בעיטה למסגרת במפעל עד אתמול, הייתה לפני שנתיים באותו אצטדיון ובאותו מעמד, כשאתלטיקו הדיחה את בארסה. "עקביות" ו"תחרותיות" – שתי המילים שסימאונה כה אוהב.
- פיקה: "זה מלמעלה שהכדור לא נכנס". כמה ק"מ רץ מסי?
- לא יהיה ריפיט: אתלטיקו זרקה את ברצלונה בדרך לחצי
- יוכין, זיו, לוינטל ושכנר ניחשו, מי מהם צדק? התוצאות
סימאונה הבריק כשבמקום פרננדו טורס המושעה פתח עם קשר אחורי, אאוגוסטו פרננדס. שחמט טקטי: הנטיה הטבעית היא להיות יותר התקפי במשחק בית, אבל בגלל חוק שערי החוץ – הרבה יותר קריטי להיות הגנתי טוב בבית ולנסות לכבוש בחוץ. אתלטי הקימה אתמול חומה בצורה, והגדולה של סימאונה היא שהקבוצה שלו כל כך מאומנת, כך שהיא יודעת להעניש טעויות של היריב באופורטוניזם מושלם. מנגד השחקנים של צ'ולו אחראיים וממעטים מאוד לטעות. הרוחיבלאנקוס כל כך קשוחים, אמיצים ומתאמצים, רצים ורוצים, שהם כיסו 12 ק"מ יותר משחקני בארסה, צמצמו שטחים וכל הזמן חנקו את מסי, סוארס וניימאר וטמנו להם מלכודות. בראבו!
סימאונה. המאמן היחיד שיכול לנצח את בארסה במאני טיים (AFP)
ועכשיו לאלופת אירופה היוצאת. עד עכשיו בארסה של לואיס אנריקה רצה על טייס אוטומטי והכל הלך חלק. עם הרכב קבוע ויציב שרץ מהחצי השני של העונה שעברה, עם אותה גישה בכל משחק. אתמול התרחשה התקלה הראשונה – אחרי הטרבל בעונה שעברה בארסה איבדה לראשונה תואר משמעותי בשתי עונות עם מאמנה הנוכחי.
הביקורת על לואיס אנריקה מתחלקת לשניים: ההכנה וניהול המשחק. לגבי ההכנה, הגישה של בארסה למשחק במחצית הראשונה – למרוח את הזמן בהנעת כדור רוחבית סתמית בחלק האחורי ובקישור – מנוגדת לאופי ולהרגלים של הקבוצה. וכשאתה נקלע לפיגור בוויסנטה קלדרון המוטרף, לך תצא מזה. כשבארסה היתה יכולה לשחק התקפי היא לא רצתה, ולאחר מכן כשהיא רצתה והיתה חייבת גול, היא כבר לא היתה יכולה.
כשהיא התעוררה, זה כבר היה מאוחר מדי (Gettyimages)
לגבי ניהול המשחק – לא ברור מדוע אנריקה החליף חצי שעה לסיום דווקא את דני אלבס – שהוביל את המהפך במשחק הראשון ובנה את שני השערים של לואיס סוארס. אלבס הרי מסוגל לשחק התקפית כקיצוני ברמה הכי גבוהה ומנגד לעשות ספרינט ולסגור מתפרצות (כמו זו שהובילה לפנדל ולשער השני של גריזמן).
אך לצד הביקורת על לואיס אנריקה, אלה הם הכוכבים שלו שלא הופיעו – מסי שחווה את "קללת ה-500" (תקוע על 499 שערים בקריירה ולראשונה לא כבש או בישל חמישה משחקים רצופים במדי בארסה), ניימאר שלא פוגע כבר תקופה, סוארס שלא הצליח במעט חצאי הזדמנויות שהיו לו להיות חד.
לואיס אנריקה חסר אונים בוויסנטה קלדרון (Gettyimages)
בארסה שיחקה 26 משחקים עד כה ב-2016, ועם הטיסות למוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה, העייפות הפיזית וגם המנטאלית ניכרת. השאלה אם הדלק של השחקנים אזל, או שמה שנשאר מספיק לשישה מחזורים וגמר גביע. בארסה נקלעה למומנטום שלילי מאז החזרה מפגרת הנבחרות (ובאופן כה סמלי מאז מותו של יוהאן קרויף) שהחל עם ההפסד בקלאסיקו. מעכשיו – בארסה תהיה במוד של מזעור נזקים וניסיון התאוששות במטרה להשלים דאבל מקומי.
שתי המסקנות הבולטות שלי לגבי ברצלונה:
- 1. לואיס אנריקה צריך להפסיק לעבוד על אוטומט מול יריבות חזקות. הוא יצטרך לעשות התאמות ואולי אף לרענן את ההרכב שלו – שהוא אמנם הכי איכותי בעולם, אבל מצד שני הוא מוכר וצפוי מדי עבור טקטיקן ברמה של סימאונה. לגווארדיולה כזכור היתה בבארסה גמישות טקטית שלואיס אנריקה עוד לא הראה שיש לו.
- 2. בארסה חייבת לעבות את הסגל הדל מאוד שלה. זה מגוחך שמועדון כה עשיר, מפואר וגדול מחזיק ספסל כה דל ומחליפים בינוניים. עם סגל יותר רחב, גם יהיה אפשר ורצוי לחלק את הדקות יותר טוב – כך שהשחקנים הבכירים יגיעו רעננים למאני טיים באפריל-מאי.
רק לפני שבוע ההמונים קברו את ריאל מדריד והאמינו בברצלונה. כמה שכדורגל הוא משחק דרמטי, בלתי צפוי והפכפך.
קשיחים, אמיצים, תחרותיים – הקולצ'ונרוס חוגגים חצי גמר (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?