דרכו של פרס פוגעת בהישגי ריאל?

בברצלונה זה מסי, בצ'לסי זה אברמוביץ' ובמנצ'סטר יונייטד זה היה אלכס פרגוסון. כמעט לכל מועדון צמרת באירופה יש את הפנים שאיתם הוא מזוהה, ודי מדהימה המחשבה שבמקרה של ריאל מדריד, המועדון העשיר והנוצץ בעולם, האיש המרכזי הוא בכלל מהנדס ופוליטיקאי בן 69.

יותר מכריסטיאנו רונאלדו, יותר מזינדין זידאן (השחקן והמאמן) ובוודאי שיותר מקסיאס, מוריניו ובקהאם, פלורנטינו פרס הוא האיש שבנה את ריאל מדריד בצלמו ובדמותו. אם תרצו, בעניין הזה הוא המקביל האולטימטיבי למאמן אתלטיקו מדריד דייגו סימאונה, שיפגוש אותו בגמר ליגת האלופות.

כשפרס ניסה להשתלט לראשונה על ריאל ולהתמנות לנשיא – אי שם ב-1995 – הוא הזכיר קצת את פרס הישראלי, שמעון, של אותה תקופה, והפסיד לרמון מנדוסה בגלל 699 קולות. בשנת 2000 הוא חזר על הקמפיין הקודם, טען שהמועדון מנוהל רע בפן הכלכלי והצליח לנצח את לורנסו סאנס, שבנה בעיקר על התהילה שהביאו איתן שתי הזכיות בליגת האלופות ב-1998 וב-2000.

פלורנטינו פרס, חושב בגדול (gettyimages)

למרות ההכחשות של רמון קלדרון, שירש אותו מאוחר יותר כנשיא, פרס שינה לחלוטין את פניה הכלכליות של ריאל. הוא אמנם נעזר בהסכמי זכויות שידור שהרסו את התחרותיות בליגה הספרדית, בתרומות עקיפות מצד הממשלה ובהלוואות בתנאים נוחים מצד הבנקים, אבל אי אפשר לומר שהוא לא ידע לקרוא נכון את המפה.

מי ששבר בקדנציה הראשונה את שיא סכום ההעברות על לואיס פיגו וזינדין זידאן, לא היסס לשוב כמה שנים מאוחר יותר ולפתוח את הקדנציה השניה שלו עם הוצאות של בערך 250 מיליון יורו תמורת רונאלדו, קאקה ובנזמה. 94 מיליון היורו ששלח למנצ'סטר יונייטד תמורת כריסטיאנו נראו בשלב ראשון הזויים, אבל פרס עשה את העסקה הכלכלית הנכונה והחזיר את הכסף ממכירת חולצות והשתתפות בהכנסות מהפרסומות שעושה הפורטוגלי.

העניין עם פרס הוא שמדובר באיש עסקים ממולח עם חזון, אבל באדם שמנהל את הביזנס קצת כמו אוהד יהיר. כשזידאן הגיע לריאל מדריד בשנת 2001, הכריזו בבלאנקוס על פתיחת העידן החדש. כינו אותו אז "הזידאנים והפאבונים". הכוונה הייתה שהשילוב בין שחקנים נוצצים עם חוטבי עצים ושואבי מים יביא למדריד את התהילה.

ההנחה הזאת התבררה כנכונה, כשריאל זכתה בשתי אליפויות ובאליפות אירופה שלישית בחמש שנים בתחילת המילניום. אלא שאז עלה לפרס השתן לראש, והפאבונים פינו את מקומם לבקהאמים. המאמן המצליח-אך-אפור ויסנטה דל בוסקה פוטר למרות ההצלחות, קלוד מאקללה נמכר לצ'לסי והפך שם לבורג המרכזי בקבוצה של מוריניו, וריאל מדריד המשיכה להצטיין במכירת חולצות, אבל נעצרה על כר הדשא.

רגע ששינה הכל (gettyimages)

אפילו הכוונה לתת מקום לצעירים מהאקדמיה ולהעתיק בצורה מסוימת את המודל של ברצלונה נבלם פעם אחר פעם אצל הבוס. לפעמים זה בגלל שנתנו לסמואל אטו הצעיר יחס מביש ודחפו אותו לזרועותיה של היריבה, ולפעמים בגלל שרק כשאלבארו מוראטה הצליח ביובנטוס ריאל חשבה לרכוש אותו בחזרה. מאז שאיקר קסיאס הושלך לפורטו בתום העונה שעברה, הסמלים הנוכחיים של ריאל מדריד נותרו שכירי חרב בעלי ותק במועדון. צעירים כמו נאצ'ו, לוקאס ואסקס וחסה הם אמנם קישוט נאה לסגל, אבל לא יותר מכך.

בדיוק כפי שריאל כשלה בשלהי תקופת הגלאקטיקוס הראשונה, כך קורה לפרס גם במהלך הקדנציה השניה שלו כנשיא. עם כל הכבוד לאליפות המרשימה עם מוריניו ולגביע האלופות המפתיע למדי עם אנצ'לוטי – שני התארים המרכזיים האלה (לצד שני גביעי מלך) בשבע שנות פעילות הם כשלון קולוסאלי לקבוצה עם התקציב הגדול בעולם. במקום שריאל מדריד תהיה אלטרנטיבה לברצלונה, גם מקצועית וגם ניהולית, היא ראתה אותה זוכה בחמש אליפויות ספרד ושלוש אליפויות אירופה בתקופה הזו ומתנהלת על פי מודל סדור ושיטת משחק כמעט קבועה.

ריאל, לעומתה, נראית כמו מכונה שמבצעים בה תיקונים על גבי תיקונים. תחילה היה פלגריני, אבל הוא לא היה מספיק ווינר. אז הביאו את מוריניו, אבל האגו שלו התנגש עם זה של הכוכבים. אז הביאו את אנצ'לוטי שירגיע את הלהבות, אבל הוא לא הצליח להביא אליפות. אז הביאו את בניטס, כאילו בשביל לחזור לשורשים הספרדיים, אבל לא שרדו איתו אפילו חצי עונה. וכך הגענו בחזרה לזידאן. שוב זידאן.

זידאן, שוב הוא (gettyimages)

מעבר לסיפור המדהים שנרקם לנגד עינינו ויכול להיחתם בשבת, כשהאיש שפתח את העונה כמאמן קבוצת הבת של ריאל עשוי לסיים אותה כאלוף אירופה (בזמן שבניטס ירד ליגה עם ניוקאסל), נשאלת השאלה אם הוא גם האיש שצריך לבנות את ריאל מדריד הבאה. לפי כל הפרסומים, פרס תופס מהמאמן שלו. לא סתם הוא דאג לשמור אותו במועדון בתפקידים שונים ולהתייעץ איתו, לפעמים גם מעל הראשים של המאמנים הקודמים. גם הרעיון לחקות את ההצלחה של גווארדיולה בברצלונה בוודאי קוסם לדירקטוריון, אבל לא בטוח שזה האיש שצריך לבנות את הגלאקטיקוס 3.0.

לפי התקשורת הספרדית, לא פחות מ-12 שחקנים עשויים לעזוב את הבלאנקוס בקיץ. חאמס רודריגס ואיסקו, שאיבדו את מעמד הכוכב שאיתו הגיעו, צפויים לחפש קבוצה חדשה. לקרוס, קובאצ'יץ' וחסה יש הצעות ממועדונים אחרים, ארבלואה כבר נפרד, מעמדו של בנזמה לא יציב וגם שאלת רונאלדו תשוב לעלות – גם אם לא כמועמד לעזיבה (האריך את חוזהו על פי הדיווחים), אז לפחות בנוגע למעמד הכל-יכול שלו במועדון. כל זה בזמן ששמות כמו לבנדובסקי ואובמיאנג כבר עלו לאוויר.

בקטאלוניה דיווחו לאחרונה שההפסד האחרון של ריאל לאתלטיקו מדריד, בברנבאו בחודש פברואר, גרם לפרס למאוס סופית במועדון ושהוא עתיד להכריז על בחירות לנשיאות המועדון בקיץ, למרות שנותרה לו שנה עד מועד הבחירות המקורי. האם הוא יתחרט בעקבות זכיה נוספת בצ'מפיונס? האם זידאן יישאר כמאמן הראשי? האם הסגל הולך לקראת מהפכה של ממש? האם אופן הניהול של ריאל מדריד ישתנה? כל כך הרבה שאלות על השולחן וכמעט כולן קשורות באופן ישיר לגמר הקרוב, מפגש שיהיה הרבה יותר מסתם המשחק הכי חשוב של השנה.

ניפנף סמלים (gettyimages)